הפועל באר שבע קיבלה שיעור מאד חשוב אתמול בלילה, אבל קיימת תחושה קטנה של ניגון חוזר. אחרי תצוגת השיא נגד נתניה, הרגשנו שהקבוצה הגיעה ל"פיק", ובתחילת המשחק ראינו המשך ישיר ליכולת הזאת. ראינו קבוצה לוחצת, טקטית ועוצמתית, דברים שמאפיינים אותה בשלוש השנים האחרונות.
אבל מיד לאחר השער הנפלא של סתיו פיניש ראינו באר שבע חלשה, לא טקטית ולא מרוכזת, אפילו זחוחה. זה מה שהקבוצה מבירת הנגב מציגה בזמן האחרון, חלוקה לשני סטטוסים, בדיוק כמו אתמול: הבאר שבע שלפני השער של פיניש, והבאר שבע שאחרי.
אחד הדברים הראשונים שעשיתי בסיום המשחק אמש זה לרוץ לעיתונאים שמסקרים את הפועל באר שבע, ולשאול איך דן איינבינדר לא פתח. רציתי להבין את ההחלטה של ברק בכר לא להמשיך עם הקשר הנהדר. אלא שמיד הבנתי שהוא נפצע באימון המסכם במפשעה, ולכן החליטו לא לסכן אותו. בגלל זה הופתענו מהכללתו של מהראן ראדי לצד ג'ון אוגו. לדעתי אנחנו כבר בשלב מסוים בעונה שכבר עדיף לא "לשמור" על שחקנים, אלא להשתמש בהם כל עוד ניתן, כי האליפות מונחת על הכף פה, ואיינבינדר הוא שחקן מפתח. אבל את זה נשים בצד בינתיים.
בתחילת המשחק התלהבתי לראות שבכר מבין את החשש הגדול כשאתה משחק נגד בני יהודה, שהיא נחשבת לקבוצת המתפרצות הטובה בליגה. התלהבתי כשראיתי שהוא שיחק עם שני קשרים אחוריים באותו קו, אוגו וראדי, כדי לא לתת לרביעייה האחורית להיות חשופה למתפרצות. על הדרך המאמן נתן לחנן ממן לשחק קרוב לבן שהר כשחקן חופשי שפחות צריך להתעסק בהתקפה ובהגנה, וזה הוביל ליכולת הנהדרת שלו ולשערו שביעי במדי האלופה וה-11 בעונה כולה.
אבל, מאותו שער של פיניש, ראינו את אלופת המדינה פשוט מפסיקה לשחק. היו המון איבודים בלתי מחויבים, בעיקר של ג'ון אוגו, שבגללו גם הגיע שער השוויון. המשחק התאפיין גם בחוסר גיוון ויצירתיות בחלק ההתקפי. לדעתי החטא הגדול של ברק בכר במשחק הזה היה החילוף של מהראן ראדי. עם עצם ההוצאה של הקשר לא הייתה לי בעיה, אבל בעיני היה צריך להכניס את איינבינדר או קבהא.
אוגו, חייב להיות יותר יציב. (אלן שיבר)
לא היה צריך להיות גאון גדול כדי לראות את החור במרכז השדה, וגם את היכולת הגרועה של אוגו הסחוט, שהעניק שטחים פתוחים לבני יהודה ואפשר לה להוציא לפועל את התוכנית של אבוקסיס, תוכנית שהתבססה על מערך של שלושה בלמים, עשרה שחקנים מאחורי הכדור, התקפות מתפרצות וניצול שטחים פתוחים בחלק ההתקפי.
ביום כל כך רע של הרביעייה האחורית וג'ון אוגו בעיקר, ברק בכר היה חייב להמשיך לשחק עם שני קשרים אחוריים. הוא לקח ריזיקה גדולה שכמעט עלתה לו בהפסד. אם נסתכל קדימה בשביל המאמן, אחד המפתחות הגדולים ביותר מבחינתי במשחק נגד בית"ר ירושלים בטדי, זה לא לתת להגנה שלו להיות חשופה בפני משחק ההתקפה המהיר של הקבוצה מהבירה. הוא יהיה חייב לשחק עם איינבינדר כקשר אחורי לצד אוגו, ושלאורך כל המשחק ישמור על המבנה הזה, וכך הרביעייה האחורית תהיה יותר מוגנת מפני קבוצת ההתקפה הטובה ביותר בליגה.
באופן כללי יש לי המון מחמאות לבאר שבע. היא הראתה אופי וחוסן מנטאלי מופלאים לאורך כל העונה, גם מחוץ למגרש, אחרי שעברה פרשות מאד לא נעימות, וגם במגרש כשידעה לנצח משחקים לא טובים שלה עם החוסן המנטאלי שלה. אבל יש משהו בולט לעין למרות המאזן הטוב בפלייאוף העליון, וזה שגם אחרי הניצחון מול מכבי תל אביב, ראינו נפילת מתח וחוסר ארגון בתיקו נגד הפועל חיפה. באותה מגמה, גם אתמול ראינו את באר שבע סובלת מאותם תסמינים אחרי תצוגת השיא בניצחון הענק נגד נתניה בשבוע שעבר.
אם בכר ימצא נוסחה לשמור על החברה שלו צנועים, טקטיים ומרוכזים בכל משחק, אין לי ספק שנראה את קבוצתו לוקחת אליפות שלישית. באותו הקשר, משהו שמאד צרם לי לעין אתמול במשחק זה העודף ביטחון של ג'ון אוגו, שכמו שציינתי, היה גם סחוט ועייף. בכר היה חייב להרים כפפה ולהחליף אותו באיינבינדר או קבהא, גם אם זה בשביל לזעזע את אוגו. אנחנו מכירים את הקשר היטב, ויודעים שאין לו תחליף, אבל מדי פעם צריך לזעזע אותו בשביל להחזירו ליכולת הטובה. באר שבע צריכה אותו כדי לזכות באליפות, שיהיה ממוקד ולא עייף וחסר אחריות כמו אתמול.
ברק בכר, הרבה מאד תלוי בקבלת ההחלטות שלו בנוגע לקישור. (אלן שיבר)
לסיום, אגע קצת בבני יהודה, שבאה כאנדרדוג כפי שהיא אוהבת וסיפקה משחק טקטי נהדר. יוסי אבוקסיס חזר לשיטה שהוא אוהב של שלושה בלמים, עם תוכנית משחק ברורה של מתפרצות ומשחקי מעבר, אותה הקבוצה ביצעה באופן מושלם. אני חייב לגעת בשני שחקנים במיוחד.
הראשון הוא מאור קנדיל, שללא ספק נחשב לאחד מתגליות העונה. דווקא הפעם היה נחמד לראות אותו פחות בהקשרים התקפיים, אלא במשחק אחראי בהגנה, שכן המשימה הראשית שלו הייתה לעצור את טוני וואקמה, והוא הראה לנו שהוא מגן נהדר ועשה זאת בצורה טובה.
השני הוא יובל אשכנזי, או כמו שאבוקסיס אוהב להגיד "אשכנזי ועוד 10". הוא רץ יותר מכולם, 12.1 ק"מ, הכי הרבה בקבוצה, ממש שחקן בצלם אבוקסיס. שחקן שבא לעבוד, טקטי, אחראי, ואתמול גם איים על השער של חיימוב הכי הרבה עם שלושה מצבים מסוכנים. עם קצת יותר ריכוז הוא היה מנצח לבני יהודה את המשחק.
בקיצור, שוב אנחנו רואים בליגה הזו שבלי קשר למי תהיה האלופה, אף קבוצה השנה לא דורסת ויציבה מספיק, והפערים בין הקבוצות לא גדולים כפי שאומרים לפעמים. היתרון של באר שבע הוא אצטדיון טרנר, לצד הכוח והיציבות של השדרה המקצועית והניהולית בקבוצה, ולדעתי זה מה שיכריע את האליפות העונה וייתן לה תואר שלישי ברציפות. מה שהכי חשוב כרגע, זה שיש לנו עניין בליגה הזאת, ומחכה לנו משחק עונה אמיתי בשבוע הבא בטדי.
שחקני בני יהודה חוגגים את השוויון. (אלן שיבר)