#פרק מ"מדברים על המגרש", ספרו של העיתונאי חיים זלקאי שראה אור בהוצאת ניב
רן פסח בדיוק סיים לכוון מיתר בבוזוקי. לפני שהפר את מנוחת השכנים עם מחרוזת שירים יווניים שנס ליחם, מרט שיערה לבנה מהשפם וקרץ לדמות הססגונית שהשתקפה אליו מהראי. בעודו מצית סיגריה ניגש אליו בנו אופיר ובפיו בקשה מיוחדת: "אבא, קח אותי לכדורגל. הפועל תל אביב מגיעה לווסרמיל. בלילה חלמתי על משה סיני ואני מפחד ללכת לבד לאצטדיון. האוהדים של הפועל באר שבע יאכלו אותי".
"מה לי ולכדורגל, יא איבני", השתומם אביו של אופיר, טופח קלות על גבו. "שאל אותי על מקלע 0.3 מסוג בראונינג. דבר איתי על הפגזים שהשחלתי למוצבים הסוריים בפעולות התגמול של 1957". אופיר היה כולו אוזן.
חמישה טנקים נעו בחסות החשכה לכיוון עמדות הירי, שתי אצבעות מהמושב יסוד המעלה. מתוך הצריח ביצבץ ראשו של סג"מ פסח, דחוס בקסדה רב-שכבתית. "אל המטרות, בכינון ישיר, אש!", פקד על הצוותים. פגזים בקוטר 75 מילימטרים שוגרו מחמישה מוקדים, מתוזמרים היטב, ידידותיים לסביבה.
"מה לי ולכדורגל". פסח (באדיבות מאיר אזולאי)
הראשון גילח תלולית עפר, השני והשלישי פיצחו את המוצב הסורי ופירקו אותו. "זהו להפעם. מקווה שהסורים הדפוקים האלה יבינו שיש לנו תותח עם כושר חדירה מצוין. יאללה הביתה", קרא הסג"מ בקול גדול. מחלקת הטנקים ירדה מהמחפורת ונעה לאחור, חזרה לבסיס. פסח הסיר בנונשלנטיות את משקפי המגן ופשט את הסרבל. מתוך כיס חבוי שלף קאמל מקומטת, הדליק גפרור ועישן את הסיגריה בסגנון המפרי בוגרט. "אחרי שדפקנו אותם אין כמו סיגריה טובה", חשב לעצמו, מתעלם מהוראות הבטיחות של קצין ההג"ס החטיבתי.
בלילה חטפו היישובים בדרום עמק החולה הפגזה כבדה מכיוון הרמה הסורית. שוב הופרעה עבודת החקלאים בשדות. פסח, שיערו פרוע, נחלץ משק השינה בעיצומו של חלום רטוב. "אלה אין להם אלוהים, לא נותנים לבנאדם רגע של מנוחה. אפילו לגרד את הביצים לא הספקתי", רטן. ברשת הקשר עברה הפקודה: "זית סורי דפוק". חמישה טנקים, עמדות ירי, כינון ישיר. בום טראח. פעולת תגמול מהספרים, כשרה לפסח. "שופי יא אומי, זה בשבילך, אימא שלי יקרה". שאגת הסג"מ החרישה את שאון הטרקטורים שחזרו לעבד את השדות בעמק החולה.
שוכרי אל-קוותלי ישב בארמון הנשיאות בדמשק ופיצח פיסטוק חלבי כששר המלחמה דיווח לו שאיזה קצין ג'ינג'י תוקע אותם יופי יופי. דופק פגז ובורח. "ערסוואת רציני הרולה הזה", שר ההגנה חירחר מלחמה. "חליק ג'נטיל", קטע הנשיא הסורי את המתפרצת. "אם תביא אותו, מה נעשה בו? ינגן לנו על בוזוקי בין 14:00 ל-16:00, ואמא שלו, שו איסמה רחל מהקיבוץ, תנג'ס שהיא רוצה את הוולד שלה? הכי טוב נשאיר אותו לאוהדים של ביר סבע". באחת השבתות של 1987 באה הפועל של אלי "קוקוס" כהן העירה. פסח, צוציק בן 50, אסף את אופיר ממועדון הקריאה והלך לראות כדורגל בפעם הראשונה בחייו.
כריכת הספר "מדברים על המגרש"
הכי קרוב לכדור היה פסח במגרש הכדורסל של הקיבוץ. כמה שנים טובות ישב על הספסל של נבחרת האיכרים, לפעמים קיבל כמה דקות בגארבג' טיים. בלטה אחת התאהבה בו, אפשרה לו לעמוד עליה ולזרוק חופשי. בעשרה משחקים זרק מאה כדורים והחטיא את הטבעת כמו גדול, עד שכדור אחד מיוחד במינו עלה בקשת גבוהה וצלל פנימה. אוושת הרשת שאספה את הכדור לחיקה הרעידה כל מיתר בגופו. במשך שנים התענג על הקליעה ההיא. שרוע על מיטה בקליניקה של הפיזיותרפיסט אלכס פרישמן חשף פסח עוד סיפור מאזור הצבע. "ברגע שהכדור נכנס פנימה רציתי להתקשר לבועז ינאי, להגיד לו שהצטרפתי למועדון הקלעים" "רעיון טוב, למה באמת לא התקשרת לבוזי?", שאל פרישמן.
פסח, ברכו מקופלת לבטנו, הסתכל על אלכס בחצי עין והסביר לו את הכול בהיגיון: "ינאי ואני באים מעולמות שונים. אני מטר ומשהו, הוא שני מטר. הוא עובד בפלחה של נהלל ואני העמסתי זבל על הטרקטור ועשיתי למען ביתי במסיק זיתים. חוץ מזה, מה לי ולכדורסל?". פסח התעורר במחצית. האיש עם הארטיק לימון והקסטות והוופלה והשוקולדים עבר בטריבונה והרעיש עולמות. "שתי לימון בשתי שקל", שיווק את עצמו לדעת. "אולי יש לך קרמבו?", הקשה פסח. "חוץ מקרמבו יש לי הכול", ענה המוכר. בסוף סגרו על "מקופלת".
אחרי כמה שנים עלו אליו לרגל פוליטרוקים ממועצת הפועלים. "בחייאת רן, קח את הפועל באר שבע לידיים לפני שנרד ליגה", התחננה המשלחת. "מה זה ייתן לי?", ענה בשאלה. "בין 14:00 ל-16:00 אני פורט על מנדולינה, חייב ללטף את הבוזוקי, לנשוף במפוחית לפני השקיעה. ושיתהפך העולם". אל השמים, זאוס, התערב בשיחה ובהגרלה. באר שבע, כבר בידיים של פסח, הייתה הסנונית הראשונה שבישרה את בוא האביב האירופי. "קיבלנו בהגרלה את אריס סלוניקי, תכינו את השש בש ואת הפפיון", פקד רס"ן (במיל) רן. יוסי אורה, מנהל הקבוצה, עבר לדום מתוח. סלוניקי הציעה אוזו, טברנה ועוד טברנה, מוסיקה יוונית, צלחות שבורות, ושלושה כדורים ברשת הבאר שבעית.
ברוחו נשאר פסח אותו סג"מ צעיר שמשחיל פגזים, דופק ובורח, ולפעמים רץ לספר לחבר'ה. מסיבת השחרור מהצבא והכדורגל חתמה את שני הפרקים. חבוש כובע רחב שוליים וחמוש במשקפי שמש שחורים התגנב שבת אחת לווסרמיל. התחפושת הייתה ממש מוצלחת, הצלמים זיהו אותו מקילומטר. "זה לא מי שאתם מחפשים", אמר למפעילי הקודאק ומצלמות המים, "מה לי ולכדורגל?".