אנחנו בשנת 2020, וזה עדיין נדיר למצוא ברחבי העולם ספורטאי מקצועני שחושף את הקשיים שהוא חווה בריש גלי, בעיקר ביום שאחרי פרישה מפעילות. כך עשה אתמול (שלישי) עמרי קנדה, בראיון גלוי לב בתכנית "מגרש פתוח". אקס הפועל תל אביב, הפועל חיפה ומכבי נתניה, שתלה את הנעליים לפני ארבע שנים ועבר גם התקף לב במהלך צילומים לתכנית הריאליטי "גולסטאר", סיפר על הדיכאון שחווה, הקושי בהתמודדות היום-יומית וגם שלח מסר נוקב לכדורגלנים שמשחקים כיום.
"החיים אחרי הפרישה זה לא דומה... זה הכי לא פשוט בעולם, אף אחד לא מכין אותך ליום שאחרי", הוא פתח. "לפני ארבע שנים קיבלתי את הפציעה האחרונה בהפועל ירושלים, הבומבה האחרונה. שברתי את האצבע ברגל, לא יכולתי לדרוך, ואז החלטתי לפרוש סופית. הפציעות שהיו לי גם בהפועל ת"א וגם בנתניה, כל הגוף היה מפורק. הבומבה האמיתית קרתה לי דווקא בתכנית טלוויזיה, שם זה שבר אותי בעיקר נפשית וגרם לי להבין ש-א' קיבלתי את החיים במתנה כמו שאומרים, לא כקלישאה. אז מצד אחד אני כן מעודד, ומצד שני קיבלתי 'יופי של חיים' (עשה סימון של מרכאות עם האצבעות), וזה הכי לא פשוט בעולם".
קנדה נשאל אם הוא ראה בעצמו כמי שצריך לקחת אחריות על חוסר המוכנות ליום שאחרי, וענה: "אני לרגע לא האשמתי אף אחד, לא בא ממקום של להאשים. מי שמכיר אותי יודע כמה אופטימי אני וכמה אני רואה את החיים אחרת. אם לא הייתי מקבל את התקף הלב, אז הייתי יכול להגיד שקיבלתי בומבה, ויש לי את האפשרות להתאבל, להיות עם הראש למטה ולהישבר. אני לא יכול לעשות את זה, יש לי ילדה שהיא כל העולם שלי, יש לי מחויבות למשפחה שאני אוהב. קיבלתי את התקף הלב, זה לא משהו ששחקנים אחרים קיבלו. זה לא משהו שאני יכול להגיד 'אוקיי, נתאושש'. אתם לא מבינים איזה קשה זה להתאושש מדבר כזה".
לאחר מכן מגן העבר התייחס לקושי בלהמשיך להתפרנס: "מבחינת עבודה, אף אחד לא רוצה להעסיק אותי כי אני אחרי פציעות מטורפות ואחרי התקף לב, ילד בן 34. היה לי שנה או שנה וחצי של דיכאון ברמות הכי קשות. אם זה לא בילויים, לא לראות אף אחד, לא לרצות לראות אף אחד, לקום יותר לאט... יש לי פסיכולוג שאני הולך אליו עד היום. אם היו רק קצת מכינים אותי ליום שאחרי, אז אין לי שום בעיה. אף אחד לא הכין אותי".
קנדה הוסיף עוד קצת על חוויית העזרה הפסיכולוגית: "כשאתה כדורגלן אתה מצטייר כחזק ואחד שעושה מה שרוצה ולא רואה בעיניים. פסיכולוג זה נראה כאילו 'מה אתה צריך את זה? יש לך כסף'. בחיים האמיתיים זה לא ככה. זה מצד אחד קל, כי זה בן אדם ניטרלי שאתה שופך בפניו את כל החיים. אבל אחד כמוני, פתאום לשבת מול בן אדם כזה זה לא פשוט. ההתמודדות שלי עם עצמי, לקח לי שנה וחצי להבין מה אני עושה עכשיו. שכר דירה מאיפה? דלק מאיפה? אוטו מאיפה? חשבון טלפון? ברוטו! חשבתי בהתחלה שברוטו זה מחלה, בחיים לא התמודדתי עם זה".
"הגוף שלי עוד לא השלים עם המצב". קנדה
בהמשך הוא הרחיב על ההיבט הכלכלי ועל הגעגוע לכדורגל: "מבחינת פרנסה יש לי קצת מההורים, טיפה כסף מהצד וגם האחים שלי עוזרים. אבל מבחינת עבודה אני לא יכול להגיד שהכל בסדר, ממש לא. החיים הכי לא קלים בעולם, הגוף שלי עוד לא השלים עם המצב החדש. אני כבר ארבע שנים אחרי הפרישה. אני רוצה לשחק כדורגל, אני אפילו לא רואה משחקים. בימים של דרבי אני יושב ובוכה כמו ילד קטן, כל הרגשות צפים לי. אי אפשר. לפעמים בלב יש לי מעצור, הוא לא נותן את מה שאני רוצה להגיד".
קנדה נשאל אם יש לו דרך להעביר מסר כזה לשחקנים פעילים: "יש לי רק דבר אחד להגיד - לא להסתיר, לשתף. או את ההורים או את כל השאר. אם משהו חלילה קורה לכם, לשתף. גם אם אתה בן 18-19, או אם אתה בן 21 או 27. היום אחרי הקורונה לא יצטרכו להסביר דברים כמו בשנים שאני שיחקתי, כי לא יהיה יותר את ה-150 אלף דולר שכר. כל מי שירוויח קצת אז שישמור בשביל השכר דירה ודברים כאלה. צריך להעריך, להגיד כל יום תודה על המקום בו אתה נמצא. להבין שאם לא תשמור על זה בשתי ידיים, זה בשנייה עף ממך. לעשות את הדברים שמותר ולא את מה שאסור, זה הכל".
על התדמית השלילית שלו, הוא הוסיף: "אני העליתי לפה את הנושא הכי שולי. קח למשל בחורות שהייתי מכיר, ולא מזמן עברתי פרידה.... כל בחורה שאתה נכנס אליה הביתה, אז תמיד שואלים אותך ורואים עלייך בגוגל דברים, ואומרים שעומרי קנדה שטותניק, ליצן, עושה שטויות וחוצפן. אני תמיד 100% לב, מה שלא אעשה, אבל תמיד זה ילווה בדברים כמו שטותניק וליצנות. לא משנה שאני כבר התחתנתי ושיש לי ילדה מהממת ושאני אבא לדוגמא. זה אבא לדוגמא עם תדמית, ילד טוב עם תדמית. ואם ייראו אותי עובד בחברת היי-טק, אז יגידו 'היי-טק, אבל עם תדמית. איך מעסיקים אותו?'".
שחקן העבר התייחס לעולם הריאליטי: "ניסיתי ללכת לגולסטאר ולשנות את התדמית שלי, אבל כרגע במצב הנתון אי אפשר לשנות תדמית. אני לא רוצה לשנות. ויותר מזה - היום, לעומת פעם, אני הרבה יותר שלם עם מי שאני. זה אני, זו התדמית שלי, אני חי עם זה. מה שחשבתי שייעלם, פה טעיתי, כי העבר תמיד רודף אותך. תכניות ריאליטי אחרות? יש איזו תכנית שכן מאד רוצה אותי. לא יודע מה יהיה מחר, לא יודע מה יהיה עכשיו כשאנתק את השיחה. באמת לא יודע. כרגע מספיק קשה לי לסחוב את עצמי, אם זה היום-יום או השגרה של הכדורים שאני לוקח".
"יותר שלם עם מי שאני"