בווידאו: הצמד של אמולה בחצי הגמר מול בית"ר ירושלים
פיטר אמולה אומנם מעולם לא שיחק בקבוצה שרצה לאליפות, אבל היה אחד מהזרים הכי אהובים בכל קבוצה שהיה. אם זה בגלל החיוך הכובש, אולי בזכות הסלטות אחרי כל שער ובעיקר בזכות המהירות והחוש לשערים, אמולה בלט ב-9 הקבוצות בהן שיחק בישראל, ביניהן הפועל חיפה, הפועל כפר סבא, הפועל ב"ש ואחרות.
בזמן שהיה בישראל, אמולה הכיר את אשתו לחיים מיכל, להם הספיקה להיוולד ילדה אחת, כשכעת אמולה, שסוגר 20 שנה בישראל, מתגורר בבת ים. החיים אחרי הפרישה, אם אתה לא כוכב בקבוצה גדולה, הם לא קלים, וכשמוסיפים לכך את זה שאתה זר במדינה אחרת, הדבר הפך לקשה שבעתיים.
כמו לא מעט אנשים בישראל, אמולה עושה הכל כדי לשרוד בצל המציאות הכלכלית הלא פשוטה, ועל הדרך לא מוריד את החיוך שכל כך מאפיין אותו. הוא עובד בשתי עבודות, אחת בפז גז והשניה במכבסה בבית מלון (הספיק לצאת לחל"ת בעקבות הקורונה), ועושה הכל כדי להתפרנס בכבוד ושלבתו ולאישתו לא יחסר דבר. אמולה היה רוצה לעבוד בכדורגל וחלם להיות סוכן או לאמן, אבל נתקל בכתף קרה מאלה ששיחק איתם ולימים הפכו למאמנים בליגת העל ובלאומית. בראיון לערוץ הספורט, הוא מספר על החיים בישראל, הקושי שאחרי הפרישה וגם האופטימיות שמלווה אותו.
"מה שזוכרים לי מהקריירה זה בעיקר הסלטות", אמולה פתח את דבריו, "נהניתי כאן מאוד. כולם זוכרים את הצמד שלי מול בית"ר י-ם בגביע המדינה - אני ויעקובו היינו צמד שאי אפשר היה לעצור אותו. שיחקתי בהפועל ב"ש ובהפועל חיפה, ותמיד הקהל אהב אותי, אז נהניתי מאוד, כן. אני מרוצה מהקריירה שלי, למרות שיש לי הרגשה שיכולתי לעשות הרבה יותר".
למה לא שיחקת בקבוצות שנאבקות בצמרת?
"אני חושב שברמת הכישרון, יכולתי, אבל הטעות הגדולה שלי הייתה ההתנהלות, לא התנהלתי נכון וזה משפיע עליי עד היום".
החיוך לא יורד מהפנים. אמולה (צילום משפחתי)
איך זה משפיע עליך?
"כדורגלן ששיחק בכל כך הרבה קבוצות כמוני, צריך להיות עם הכנסות גדולות יותר. התנהלתי בישראל ללא סוכן והרגשתי שרימו אותי לא מעט. זה קשה מאוד. הייתי חותם חוזים ולא היו משלמים לי את הסכומים, ולאחר מכן גיליתי שסכום נכבד הלך לסוכן שייצג אותי. לאחר מכן ניהלתי את הקריירה שלי בעצמי, ולא ידעתי מה זה הסכמים או חוזים, אז פשוט לא היו משלמים לי. היו קבוצות שבכלל לא היה לנו הסכם והייתי משחק, ואז מצאתי את עצמי שוב ושוב רודף אחרי כסף, שלא הגיע אליי עד היום. ליעקובו היה את פיני זהבי שהרים לו את הקריירה, אצלי לא היה מי שירים. אז נכון, כמובן יעקובו מוכשר ואני אוהב אותו, אבל אם הייתה לי מעטפת טובה יותר, הייתי גם מצליח יותר, וגם "מסודר" יותר מבחינה כלכלית".
וכך, אמולה מצא את עצמו מסיים קריירה בלי חסכונות ובמדינה זרה, והיה צריך למצוא לעצמו עיסוק חדש. "מאוד יקר לגור בישראל, הייתי רוצה לעסוק בכדורגל, וישבתי במשך שנה בבית בניסיונות כן לאמן או להיות סוכן. הייתי מתקשר לשחקנים ששיחקו איתי בהפועל ב"ש, בהפועל חיפה ועוד, אף אחד לא היה עונה לי אפילו. רציתי להציע שחקנים, אולי לשאול אם מחפשים מישהו שיעבוד עם נוער, אבל לא הגעתי למצב שאפילו עונים לי".
נפגעת מאנשים בכדורגל?
"מאוד. אסי רחמים היה איתי בהפועל ב"ש, הוא איש מדהים. התקשרתי אליו עשרות פעמים, הוא לא ענה לי. גם חיים סילבס שיחק איתי ולא הגעתי למצב שאני בתקשורת איתו לצערי. הם אנשים טובים מאוד, אבל זה מאוד פגע בי שכל מיני שחקני עבר שהייתי טוב אליהם בקריירה, אפילו לא עונים לי לטלפון. ישבתי בבית ובכיתי, לא ידעתי מה אני אעשה בחיים, מה יהיה איתי בישראל ומה אני יכול לעשות".
יעשה מה שצריך למען המשפחה שלו. אמולה (צילום: פרטי)
מאיפה בא השינוי?
"הבנתי שהפרנסה שלי לא תבוא מכדורגל. אישתי אמרה לי שאני צריך לשכוח שהייתי כדורגלן ולמצוא את עצמי בתפקיד אחר. לא ידעתי מה לעשות, אבל אחרי שנה הפסקתי להתבאס ואמרתי שאני חייב לעבוד. התחלתי לעבוד בבית מלון, הייתי עושה במשך שנתיים כביסה בלילות, אין בזה בושה. הייתי צריך לפרנס את המשפחה שלי. פגשתי שם את סתיו אלימלך, ששיחק איתי והיה אורח במלון. הוא הופתע לראות אותי ורצה לעזור לי לחזור לכדורגל, אבל בסוף זה לא הסתדר".
"יחד עם זאת, בניגריה אנחנו היינו עובדים בלי הפסקה והבנתי שהעבודה בכביסה במלון לא תספיק", הוא הוסיף, "התחלתי לעבוד בהתקנות בפז גז, אז בבוקר אני עובד בפז גז, ובלילה במלון, כך שהייתי עובד לאורך רוב היום. כרגע יצאתי לחל"ת בעקבות משבר הקורונה, אבל אחזור לעבוד במלון בהמשך. המשפחה שלי חשובה יותר מהכל".
יש סיכוי שנראה אותך חוזר לכדורגל?
"הייתי רוצה להיות סוכן או מאמן, אני עובד בעבודות אחרות כי אין לי ממש ברירה. אני חושב שהקשיים שאני מתמודד איתם דומים להרבה כדורגלנים, רק שאני לא במדינה בה נולדתי, כך שזה יותר קשה. מאוד הייתי רוצה לחזור לכדורגל, אבל הסוכנים מנהלים את הכדרוגל ואין מקום למישהו בלי קשרים כמוני. מאוד איכזב אותי שאנשים שהחשבתי חברים שלי, כאלה שנתתי את החיים שלי עבורם כשהייתי שחקן בחדר ההלבשה, אפילו לא עונים לי לטלפונים. הם אפילו לא מסתכלים לכיוון שלי".
"יחד עם זאת, אני לא כועס על אף אחד. הם עדיין חברים שלי. המסר שלי לשחקנים צעירים זה להתנהל נכון. כולם הכירו אותי ואת יעקובו, והוא עשה קריירה מדהימה ואני פחות בגלל התנהלות לא נכונה. לקח זמן, אבל היום אני מאושר מהחיים שלי ומהמשפחה שלי, ובסוף זה מה שחשוב, ופחות אם אני בכדורגל או לא".