שנה שלמה של שקט. שקט שהרעים יותר מכל זעקה או צעקה אחרת בספורט. שערי ניצחון, הצלות פנדל, גולים לחיבורים וסתם דחיקות מקרוב. ואז כלום. לא שאגה, לא שירה, לא חיבוק. ליגת העל בכדורגל סופרת שנה בלי קהל ביציעים, כשגם המתווה הנוכחי הוא בגדר לעג לרש. אם להשתמש במשל המפורסם, האם שער שנכבש מול יציע ריק באמת נכבש? אנחנו מתגעגעים אליהם, והם בטח היו שמחים לחזור ליציע. קיבצנו כמה מכתבי אהבה של אוהדים בתקווה שבקרוב הם יוכלו לממש אותה.
משה ארזי, בית"ר ירושלים
"אני מתגעגע אלייך
אני רגיל לפרידות שנתיות ממך, אבל זו רוטינה, זמן קצוב מראש שאנחנו לוקחים כדי להתאוורר אחד מהשניה וגם בפסק הזמן הזה קורים דברים כל הזמן, עוד שחקן חותם, מתחילה המכירה של המנויים, מתפרסם לוח הדייטים שלנו לעונה הקרובה... יש התרגשות.
ועכשיו - נאדה.
זה היה חד, אכזרי, דווקא אחרי מריבה גדולה שהיתה לנו שהזכירה לי שאני אוהב אותך עוד יותר דווקא כשאת נופלת...
בבת אחת נלקח מאיתנו כל הכיף ביחד, ההכנות לקראת הפגישות איתך, הציפייה, המתח, הנסיעה הארוכה, הכניסה למגרש, השעה וחצי של האהבה שאת עושה עם עוד אלפים כמוני אבל זה לא מוריד אפילו גרם אחד מההרגשה שאת שלי, לגמרי.
אפילו לתחושה הזאת של הריקנות והעצב אחרי דייטים לא מוצלחים איתך אני מתגעגע...
גם עצב ודיכאון זה רגש.
אני ממלא את הימים האלה בזכרונות מהימים הכי יפים שלנו ביחד שהייתי נער שראה אותך דורסת כל דבר שזז, זה מרגש, זה ממלא באופן מסויים אבל זה לעולם לא יהיה הדבר האמיתי...
אני מחכה לשיר לך כשאת עולה למגרש, להשתולל כשאת מבקיעה, לקלל כשאת מפסידה, לכתוב עלייך, לדבר עלייך, להתווכח עלייך, להגן עלייך...
חזרי עוד היום בית"ר ירושלים, תגעי לי שוב ברגש...".
ליאור יחזקאל, מכבי חיפה
"שנה שאצלי במשפחה הזמן עצר מלכת! מכבי חיפה היא הכל והילדים שלי ואני מנויים למכבי מהרגע שהם נולדו.
הטקס שלפני ההגעה לאצטדיון גם במשחקי הבית וגם בחוץ עם הילדים, עם החברים חסר כמו אוויר לנשימה.
לקום בבוקר להכין לנו את החולצות של מכבי, אלה שעושות לנו את המזל, לשתות את הבירה שלפני עם החברים, הפרלמנט שיושב לפני המשחק שכל כך חסר זה פשוט הרס אותי במלוא מובן המילה!
אין דבר שאני מתגעגע אליו יותר!
תן לי לא לנסוע לחו״ל לנופש עוד 5 שנים העיקר שיחזירו אותנו לתת את הלב והגרון מהיציע!
היום אנחנו עושים את זה מול הטלוויזיה אבל בלי לראות ולהרגיש את השחקנים לידינו הלב שלנו נקרע לגזרים, לא פחות!
במיוחד בעונה כזאת שמכבי שלי רצה ככה אני מרגיש שהם זקוקים לנו לתת עוד פוש קטן להחזיר את התואר לכרמל!
מכבי זה הלב והנשמה וחלק בלתי נפרד מבית משפחת יחזקאל💚".
עודד ענגל, מכבי נתניה
"מבאס אותי לראות את איצטדיון היהלום ריק
מבאס אותי לצעוק מול הטלווזיה 'הר הגעש עכשיו מתפרץ' כשהשחקנים עולים ולא במגרש
מבאס אותי לא לאכול לפני המשחק ואחרי המשחק את הסנדביץ' הטוניסאי
מבאס אותי לא להגיע לפאב האוהדים, לשתות איזה כוסית ולשמוע שירים של הקבוצה שלנו
מבאס שאי אפשר להלל את השחקנים ולחכות להם מחוץ למגרש אחרי ניצחון חשוב.
אז כן, הקורונה פגעה בכולנו. בשמחת חיים, בתרבות, בעסקים, בספורט וכמובן בנפש של האדם. אני עשיתי ועוד אעשה בשביל מכבי נתניה הרבה דברים. אלך אחריה לכל חור.
גם בתור אוהד ש-40 שנה לא ראה תואר חוץ מגביע השוקו (טוטו) בלאומית, אני בכל זאת מתגעגע. לגולים, לקהל, לחבק מישהו שאני בכלל לא מכיר, להתגרות בקבוצה היריבה אחרי ניצחונות שלנו.
די קשוח להיות אוהד נתניה ב-40 שנה האחרונות. זר לא יבין זאת. ובנימה אופטמית זו, איך אנחנו הנתנייתים אומרים: שהקרונה תלך מארדדד. מאחל לכולם בריאות ושניראה את כולם כמה שיותר מהר במגרשים".
ליאור יחזקאל. מוכן לא לנסוע לחו"ל, רק לחזור ליציע
אוהדי בית"ר "בבת אחת נלקח מאיתנו כל הכיף" (אלן שיבר)
חיים אשכנזי, בני יהודה
"במשך למעל 40 שנה היה לי נוהל קבוע: בשבת הולכים לכדורגל, לראות את בני יהודה.
בהתחלה זה היה עם אבא שלי, בהמשך עם החברים, ובשנים האחרונות עם הילדים שלי.
בימים ראשון-שני-שלישי היינו מנתחים את המשחק האחרון. ברביעי כבר מתכוננים למשחק הקרוב.
ההתרגשות, השמחה, העצב, הצעקות, האוירה, הצבע, מוכר הארטיקים שצועק "אני הולך", החגיגות ביציעים בנצחונות - הכל היה חלק מרכזי בחיי. שיגרה שכזו.
ועכשיו, כבר שנה שמשהו בתוכי כבה. אמנם צופה בכל המשחקים בטלויזיה, אבל זה לא אותו הדבר. אין את הכסא הקבוע ביציע, אין את החיבוק עם האוהדים שאתה מכיר עוד מאז שהיינו ילדים. והרעד בגוף שהקבוצה עולה לחימום, אחחח, שום דבר לא יכול להחליף את זה".
שנה. שנה בלי המגרשים.
תחזירו לנו את האהבה שלנו!
עוז ארד, אוהד הפועל חיפה
"קורונה טיים. חייבים לשנות לקסיקון: במקום מגפה מתפרצת התקפה מתפרצת. די לאחוז חולים וכן לאחוז ניצול מצבים. עליה בשערים במקום עליה בנדבקים. די! תנו להריח את הדשא - פתחו את המגרשים! האדום שלנו זה חיפה - לא לוותר עד השניה האחרונה".
מיקי קופל, מכבי ת"א
"לראות כדורגל ללא קהל זה עונש לשחקנים שעולים למשטח עם פחות מ 50% מהמוטיבציה, ללא דחיפה מהיציע, חלק מהקבוצות נפגעו ברמה, ולא רק כלכלית. האווירה לפני משחק, במשחק ואחריו דומה למשחק רדיוס, כאילו ומישהו קיבל עונש שנה שלמה. להיות אוהד מרחוק ללא החיבוק הזה מהיציע מוריד את המתח. לקחו לנו את האהבה הכי גדולה. לא רואה את היציע מלא שוב בשנה הקרובה, לדעתי לא לפני אוגוסט 2022".
אוהדי מכבי ת"א. "לקחו לנו את האהבה הכי גדולה" (דני מרון)
אוהדי בני יהודה. "משהו כבה" (אלן שיבר)
יחיעם כהן, אוהד ק"ש
"01.03.2020, אצטדיון המושבה, משחק חוץ נגד נס ציונה הייתה הפעם האחרונה בה כף רגלי דרכה באחד מאיצטדיוני ליגת העל, אז עוד חשבנו שלא נורא, כמה שבועות בודדים והמגפה המוזרה הזאת תהיה כבר מאחורינו ונחזור להריח את ריח הדשא הממכר ולעודד את קבוצתנו האהובה.
אך ככל שהזמן עבר, חלום החזרה למגרשים רק הלך והתרחק.
בניגוד לשאר אוהדי הקבוצות האחרות, אצלנו בקרית שמונה, ״בזכות״ התוואי המיוחד בו בנוי האיצטדיון, עוד יכולנו ׳סוג של׳ להגיע למשחקים על ידי פתיחת יציע מאולתר על הגבעה הסמוכה למגרש ולהרגיש קצת שפיות ואף חגגנו הישארות ליגה דרמטית בדקה ה-90 של עונה שעברה.
מיד לאחר משחק ההישארות עוד נותרה בנו אופטימיות שבעונה הבאה כבר נחזור ליציע והתחלנו בארגון האוהדים ( BlueLions07) בהכנות שכללו גיוס כספים, הדפסת מרצנדייז וקניית תפאורה חדשה, שכרגע מעלה אבק במחסנים..
ככל שנקף הזמן והקורונה המשיכה להפליא בנו אותותיה, גם הפריבילגיה של ההגעה לגבעה נאסרה על ידי משטרת ישראל ומאז הצפייה במשחקים עברה לסלון הביתי והגעגועים לדבר האמיתי רק הלכו והתגברו ממשחק למשחק…
את הנסיעות המשותפות הארוכות למשחקי חוץ (בכל זאת מדובר בנסיעות מק״ש הרחוקה) החליפו הודעות ווטסאפ, המפגשים לפני משחקי בית בפארק הזהב הסמוך לאיצטדיון העירוני התחלפו בשאלה באיזה ערוץ המשחק משודר, החיבוקים וצהלות השמחה אחרי גול, העצבים אחרי הפסד והקללות אחרי עוד מהלך מפוספס הפכו מנת חלקן של הרשתות החברתיות.
אך לצד הגעגוע המתגבר, לא ניתן גם להתעלם מתחושת הריחוק הבלתי ניתנת לשליטה שנוצרה, הפרפרים בבטן בבוקר של משחק כבר אינם, האכזבה אחרי הפסד והשמחה אחרי ניצחון נשכחות מיד ברגע שנגמר השידור בטלוויזיה, הפידבק לשחקנים מתבצע בתגובות בסטורי באינסטגרם והחיבור עם שאר החברים ליציע כבר לא חזק כמו שהיה בימים כתיקונם.
ואם לא די בכך, המגיפה אף גבתה מאיתנו מחיר כבר עם מותו של ישראל אלברטו ז״ל, איש המשק של המועדון ואוהד וותיק ואהוב של עירוני קרית שמונה.
אשתדל לסיים בנימה אופטימית ובתקווה שמבצע החיסונים יעזור לשים את המגיפה הארורה הזאת מאחורינו ונוכל לחזור כולנו ליציעים, לשיר שירי עידוד עד שהגרון יתעייף, לרקוד, לשמוח, להתאכזב, לכעוס ולצבור חוויות שלא ניתן לתאר במילים!".
לירון נוסובסקי, הפועל כפ"ס
"כמעט שנה שלמה של דממה. כמעט שנה שאין אווירה. כמעט שנה שאלפי משתגעים מול הטלויזיה. כמעט שנה שכל כרוז בליגה מחכה כבר להטריף את הקהל בחזרה. כמעט שנה שלמה שכל מה שהיה מובן מאליו - פשוט נמחק! אי אפשר לשחק כדורגל בלי קהל. כולי תקווה שהקהל יחזור מהר למגרשים ונחזור לחגוג ביציעים!".
גיא זקס, אוהד הפועל ת"א
"הפאזל שמרכיב אותנו כאוהדים התפרק היום לפני שנה. היציע, האווירה, החברים, הנסיעות וההרגל של לבוא לראות את הקבוצה עולה לדשא נעלמו כאילו לא היו ובלב נשאר בור שאי אפשר למלא בשום דרך אחרת. היינו שמחים אם הנהלת הקבוצה הייתה עושה יותר בשביל לעזור לנו לחזור לתמוך בקבוצה בעיקר בתקופה קשה כמו זאת אך לצערנו התחושה שמתקבלת היא שהמצב הקיים נטול אוהדים במגרשים נוח מדי בשביל לטרוח. מתגעגעים הפועל".
סייעו בידיעה: תומר לוי, יגאל גולדשטיין, מוטי פשכצקי, גיל לוין ושירי אלג'ם.
אוהדי כפ"ס. "כל מה שהיה מובן מאליו נמחק" (לירון מולדובן)