הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מושיקו לוגסי: "השלמתי עם זה שכבר לא אחזור לשחק כדורגל"

בגיל 30 ואחרי שנתיים בלי כדורגל, מושיקו לוגסי לא מתגעגע לענף ("יש לי דברים אחרים בחיים. השלמתי עם זה שזה נגמר"), חוזר לטעות הגדולה עם סוזה ("הוא לא סלח לי") ומתענג על השער מול בני יהודה: "עד היום עוצרים אותי ברחוב". וגם: מה הוא עושה בימים אלה? ראיון

אור אבולעפיה
אור אבולעפיה  06.06.21 - 12:08
תחילת כתבה

יש שחקנים שהטביעו חותם על הכדורגל הישראלי, גם אם הקריירה שלהם לא התרוממה לגבהים שכולם חשבו. כאלה שאחראים לרגעים אייקונים שגם בעוד שנים קדימה, אוהדי הכדורגל יזכרו.

אחד כזה הוא מושיקו לוגסי. הקשר שהיה אחראי לאחד מהרגעים הכי משמחים של מכבי ת"א בעשור האחרון עם שער אליפות אייקוני מול בני יהודה, שכבר זכה לכינוי "טילוגסי", היה אמור להיות העתיד של מכבי ת"א. הכישרון היה שם, הרגע הגדול אמור היה להתניע את הקריירה קדימה וגם המעמד בצהוב היה אמור לסדר לו שנים רבות בקרית שלום, אולם בפועל דברים התפתחו בצורה אחרת. אחרי שאיבד את המקום במכבי ת"א, לוגסי יצא למסע נדודים בבית"ר ירושלים, מכבי פ"ת, נתניה, אשקלון והפועל ר"ג, בה ערך את ההופעה האחרונה שלו אי שם לפני שנתיים.

מאז, לוגסי התרחק מהכדורגל: שמו לא נקשר כמועמד לקבוצות, הוא לא פעיל ברשתות החברתיות או מפעיל סוכנים שיחפשו לו קבוצה, אלא רק רוצה לשמור על השקט בגזרה שלו. בראיון בלעדי לערוץ הספורט, לוגסי בן ה-30 הסביר את הסיבה שבגללה יצא מחוץ לרדאר ורמז על פרישה: "השלמתי עם זה שאני לא אשחק יותר כדורגל". ראיון

"כבר לא רודף, השלמתי עם זה שזה נגמר"
על פניו, לוגסי יכול היה בקלות למצוא לעצמו קבוצות בלאומית או בליגה א', אבל כעת הוא מספר שהוא התפנה לעיסוקים אחרים ונושא הכדורגל כלל לא מעסיק אותו. "אני לא משחק עכשיו כי יש לי שבר תלישה בקרסול, ואני צריך לעשות ניתוח, דבר שאני לא באמת רוצה לעשות", לוגסי פתח את דבריו, "אני משלים עם זה שזה ראש בקיר להתחיל שוב מליגה א'. שנה וחצי אני לא משחק, ואני לא אהרוג את עצמי כדי להביא כמה שקלים הביתה. אני השלמתי עם זה שזהו עם הכדורגל, ושיש לי דברים אחרים בחיים".

כדורגל היה כל החיים שלך, איך מסתדרים בלי זה?
"אני בחור ריאלי ואמיתי, אישתי מעצבת שמלות כלה והיא המפרנסת העיקרית בבית. הבנתי שצריך להשקיע שם יותר וללכת להגיד לה שאני באימון, אני לא אהרוג את עצמי כדי להביא כמה שקלים. היום אני מנהל איתה את העסק וזה מעסיק אותי לאורך כל היום - קונים בדים, משלמים לספקים ועושים הכל כדי להצליח. אני כבר לא מחפש הרפתקאות וריגושים בחיים, בסופו של דבר אני מחפש פרנסה הביתה למשפחה שלי".

מה הרחיק אותך מהכדורגל הישראלי?
"אני יכול תיאורטית לשחק לצד הכאבים, אבל אני לא רוצה כרגע. ההתנהלות של הכדורגל בישראל מאוד מורידה את החשק לחזור לשחק: תמיד יש איחור במשכורות, כן משלמים לך ולא משלמים לך. להוציא את הקבוצות הגדולות, חצי מהקבוצות לא משלמות משכורות בזמן, שלא נדבר על הלאומית. אין את התנאים להצליח בכדורגל. הייתי במכבי ת"א אז, אני יודע מה זה אירופה מבחינת מקצוענות. ברוב הקבוצות זה לא ככה".

אתה לא מרגיש שהקריירה שלך זה פספוס?
"כל יום ניגשים אליי ברחוב אנשים ואומרים לי לאן נעלמתי ואיזה פספוס אני. אין יום שלא מזכירים לי את הגול מול בני יהודה. ראיתי את האליפות של מכבי חיפה לאחרונה וזה הזכיר לי את הגול אליפות שלי. ראיתי את הגול שלי, וזה הזכיר לי את השער שלי אז פתחתי את התקציר. ראדי אמר לי אז שהגול שלי הוא אלוהי".

אם אתה מסמן רגע אחד, איפה אתה חושב שהקריירה שלך יצאה מהמסלול?
"עשיתי טעויות שבגללן אני לא במכבי ת"א. אצל פאולו סוזה שיחקתי, ואז היה איזשהו משחק, שהוא אמר לי שהוא רוצה לתת לשחקן אחר לשחק והתעצבנתי. אחרי המשחק היה אימוני כושר למי שלא שיחק, ועשיתי את האימון עם פרצופים. המאמן כושר העביר את זה לסוזה, והוא לא מאמן שסולח מהר. אחרי התקרית הזאת, פאולו נתן לי לשבת על הספסל ומחוץ לסגל עד שעזבתי את מכבי ת"א. אם לא הייתי עושה את זה, אין לי ספק שהייתי ממשיך, אבל האמוציות השתלטו עליי".

איך היית מסכם את הקריירה שלך?
"אני מבסוט מהקריירה שלי, הגעתי לטופ של הטופ. זכיתי לרגע מדהים, שלא כל שחקן זוכה לדבר כזה. נגעתי בפסגות ואני מודה כל יום שהצלחתי להגיע למקומות האלה".