הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

נמצא הפתרון לכל בעיות הכדורגל הישראלי

תודה על הגובלנים באשדוד, על ה"ראלי דקאר" בטרנר, על הטיול בסמטאות ליד בלומפילד, על הדו"חות בחיפה ועל חוויית ה"בלאק הוק דאון" בסכנין. אחרי שטיפלתם בקהל, הכל פה עשר

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  11.12.21 - 09:00

חברים, תעצרו את כל מה שאתם עושים, שימו מה שיש לכם בידיים בצד, ותניפו ידיים באקסטזה - הגאולה כבר כאן! הכדורגל הישראלי בדרך לפסגה העולמית, אחרי שנמצאה סוף סוף הבעיה שמעכבת אותו כבר שנים ארוכות. ומהי אותה הבעיה, תקשו? הרי זה ברור - אנחנו, האוהדים. אנחנו הבעיה! אבל לא עוד. הנה הם מצאו את הדרך לטפל בנו, כלומר בבעיה, פה שלילת אמצעי עידוד, שם החזרת שוטרים ליציע, איזו סגירת יציעים לגיוון. ותהיו בטוחים, אחרי שהם יסיימו - הכל יהיה פשוט עשר כאן. אירופה בישראל.

מה אנחנו, פשוטים שכמונו, יכולים עוד לומר מול כאלה גניוסים, שככה דואגים לענף שכולנו אוהבים? רק דבר אחד נאמר לכם - תודה. על זה ועל עוד כל כך הרבה דברים שאתם עושים תמיד למעננו. אנחנו תמיד במחשבות שלכם.

תודה לכם על הזכות שנתתם לנו לשלם שמונים שקלים בכדי להיכנס לאיצטדיון כמו הי"א באשדוד, ולשבת ביציעים של בטון היישר מ-1986, מוקפים בבניינים עצובים עם גובלנים תלויים בסלון, ובראשנו מהדהד כרוז שמתעקש לשרוף לנו את האוזניים בפול ווליום ואינטונציה של בבר יוקו בהפעלה בספינת תענוגות בטבריה. על חוויית צפייה נורמלית כמובן נוותר מראש. רק אובות, ידעונים ואנשים עם משקפת יידעו לספר מה קורה בשער הרחוק מהיציע שלנו.

תודה לכם על תכנון מוקדם כל כך מוצלח באיצטדיונים חדשים כמו טרנר, כי אם בנינו איצטדיון - למה לטרוח ולסלול גם כביש שיוביל אליו, אם אפשר לתת לכולם להרגיש קצת ראלי דקאר במכוניות הפרטיות שלהם ולהוביל אותם בדרך עפר לחנייה עמוסת חול, חולרה ועקרבים.

תודה גם לכם, פרנסי תל אביב יפו, שטרחתם כל כך לשפץ את איצטדיון בלומפילד והעמסתם עליו כמעט כפול מקומות ישיבה. אמנם שכחתם להעמיס גם איזה גג לימי גשם או מגרש חנייה נורמלי לידו, אבל היי - אם הייתם עושים את זה, לא היינו זוכים להכיר כל כך טוב את סמטאות יפו, חולון ובת ים! בכלל, אין כמו ללכת ברגל חצי שעה לכל כיוון ולתהות איפה האוטו שלך, או, נניח, לשלם עוד 20 שקל, נוסף על ה-110 שכבר דיממנו, כדי לחנות עם עוד 30 רכבים בחצר של בר מזל שמממן איתנו שיפוץ למטבח, ושיהיה בשעה טובה.

שלא תחשבו שאני מקפח ככה את העיר שלי, כן? אז תודה ענקית לעיריית חיפה הנהדרת, שבמשך עשור עושה כל מה שהיא יכולה כדי לעכב כל יוזמה לפתיחת שטחי מסחר ומסעדות באיצטדיון חדש, ואיפשרה הקמת מסעדה אחת ויחידה. אין שום סיבה שנזכה לאכול משהו בקרבת האיצטדיון בלי להידחק כמו ראשי בקר במשאית, או, נניח, שנבקר בחנות מזכרות ראויה למועדון אם אפשר להתעלק על בוטקה מסכנה בקצה המתחם תוך יצירת וריאנטים חדשים.

אה, כמובן כמובן, עוד תודה לגברת עינת קאליש ולפקחיה השובבים, שלא מחמיצים הזדמנות לצאת במחול חלוקת דו"חות למכוניות בזמן משחקים. מכתב קטן על השמשה שמראה עד כמה אכפת לכם מאיתנו, מחזות העיר והסדר הטוב. אם רק היה אכפת לכם ככה גם מלסלק חזירי בר שמטילים טרור על כל השכונות בעיר. אולי בעצם כדאי שנגיע רכובים למגרש על חזירי בר. בהם הפקחים לא יגעו, בטוח. רק צריך להבין איך גורמים להם לחכות לנו בסיום ליד היציע.

תודה על מיקום מרהיב ומושלם של איצטדיון נתניה ממש בלב מרכז קניות ענק ומתחם בנייני הייטק. הזמן האיכותי שבו אנחנו מבלים ברכב ביציאות ובהגעה לשם מאפשר לנו להכיר אחד את השני טוב יותר ולהאריך את הבילוי המשותף. הרי כולנו אוהבים להגיע הביתה ב-1:30 ולקום בוקר לאחר מכן לעבודה כרגיל, רק כי לא היה בראש שלכם להוסיף גם איזה כביש הגיוני לכניסה וליציאה מהאיצטדיון שבניתם.

תודה על שנים ארוכות ארוכות של עבודות מסביב לטדי, בלי שום סוף שנראה באופק. אירובי לפרצוף, לעלות ולרדת ככה בריצה לאיצטדיון שם. למה בריצה, אתם שואלים? כי לא משנה מתי אתה יוצא, עם הפקקים הבלתי אפשריים והאפס חנייה שיש במקום הזה, נגזר עליך לאחר למשחק בכמעט כל מצב.

תודה גם לחברים באיצטדיון גרין, על החוויה הנוסטלגית של קור וגשם בלי גג. על חנייה נורמלית בכלל אין מה לדבר. רק במחזור האחרון היינו שם, במחצית מהכמות הנורמלית שלנו (ומתכולת האיצטדיון), ונאלצנו לנדוד במעלה הרים וגבעות כדי לשים את האוטו. תענוג גדול שמאשרים איצטדיונים כאלה לליגת העל, בישראל, או בכל מקום אחר בעולם.

תודה מיוחדת, כל כך גדולה, על הכיף הצרוף, התענוג המתמשך שנקרא אצטדיון דוחא. אין כמו לקבל אבנים ובקבוקים ליציע שלך כי הבקעת שער ניצחון, עם שוטר שעומד לידך ונותן לך מבט של "מה אני אעשה עם זה כפרה, מה אני נראה לך קפטן אמריקה?".  בכלל, אין כמו לנסוע הביתה מכביש שנקרא באופן ראסמי "דרך מילוט", חבל שהם פינו משם את הזבל והגופות של הכבשים שהיו שם פעם, לגמרי פוגם בחוויה הכללית של "בלאק הוק דאון" שיש לנו כל פעם שאנחנו מגיעים למקום הזה.

תודה על ביטול קטגוריות המחירים וחזרה לימי "דפוק קופה לפי יכולתך" על חשבוננו, תודה על ליטופים לאורך כל הגוף ממאבטחים, נקניקיות עם טעם של דינגו במחיר של רכב יד ראשונה, תודה על שירותים שמנקים פעם בחצי שנה (אם בכלל), תודה על יס"מניקים שמחפשים מקום לפרוק אגרסיות (ומוצאים אותו בנו), תודה על עמלות קופה מפנקות, תודה על ענישה קולקטיבית וסגירות יציע, תודה על גבייה כפולה של כרטיסי כניסה כתוצאה מאותם עונשים, כדי למצוץ עוד קצת את לשד כספנו ותודה מיוחדת גם למע"צ - אל תתכננו עבודה לפי עומס של חמשת אלפים רכבים שנוסעים בכביש בלילה, תמשיכו לדפוק לנו עבודות בכביש בחזור מכל מגרש בלי חשבון. אנחנו צריכים את הזמן הזה באוטו להשלים האזנה לפודקאסטים.

תודה לכם, התאחדות, משטרה, שלטונות, על כל אלו ועוד הרבה יותר. יודעים מה? אולי, בעצם, אני טועה כאן בענק, ואנחנו לא אלו שצריכים לומר לכם תודה.

אולי לפני שאתם רצים לטפול את כל חוליי הכדורגל הישראלי על אנשים שפשוט רוצים לראות את הקבוצה שלהם כל שבוע במגרשים, כדאי שתטפלו בכל מה שדפוק, חולה ועקום בכדורגל שלנו, שזה כל השאר. אוהדים מתפרעים ובעייתיים תמיד יהיו. והם אולי אחוז אחד מקהל ענק, נורמטיבי ושבוי. אז אולי, רק אולי, אתם בעצם אלו שצריכים לומר לנו תודה. תודה על זה שאנחנו, אוהדי הכדורגל, היינו ונותרנו הסיבה הכמעט יחידה לקיום הענף הזה בישראל. 

הכותב הינו אוהד מכבי חיפה