אחרי שהודיע הבוקר (שישי) על סיומה של קריירה מפוארת בגיל 36, קריירה שהחלה אי שם ב-2003 במדי בית"ר ירושלים ועברה בדרך בין היתר במכבי חיפה, הפועל ת"א ובלגיה - שלומי ארבייטמן התפנה לספק ראיון פרישה ראשון ל"שולחן שישי" וסיפר על התחושות, הרגעים הגדולים ואפילו על הראיון המפורסם שיישאר עוד הרבה אחריו.
"לא פשוט לי, זה היה יום לא פשוט בכלל", סיפר ארבייטמן על התחושות. "לא ישנתי כל הלילה, זה רגע לא קל, אבל הגיע תורי לצערי הרב. אני גאה על הקריירה הארוכה, היפה והעשירה שלי וחושב כבר על הדבר הבא. בינתיים אני מעביר את זה לילד שלי".
"נפצעתי לפני תשעה חודשים פציעה מאוד קשה בקרסול, הייתי עם קביים חודשיים", הוסיף החלוץ וסיפר מה הוביל לפרישה. "ניסיתי לחזור, התייעצתי עם הרבה רופאים ועקב כל הפציעות בקריירה כבר לא יכולתי לחזור, זו הסיבה להודעה. וזהו, זה הגיע היום, לא מעכל. שולחים בלי סוף גולים שלי והודעות, לא מעכל שזה הגיע כל כך מהר".
כשנשאל על הרגעים הגדולים בקריירה אמר ארבייטמן: "האימון בכורה בבית"ר ירושלים בגיל 17 וחצי, שהשוו אותי לאלי אוחנה, סמל של הקבוצה. היום שהתגייסתי, שעוד לא עברתי שרשרת חיול וכבר שלחו אותי למשחק מול מכבי חיפה ונתתי גול. כל המדינה ידעה מי אני, נתנה לי כבוד. אחר כך הזימון לנבחרת ושלושער בהופעת הבכורה, דבר שרק אני וזאהי ארמלי עשינו, זה כבוד גדול. היו לי הרבה רגעים יפים. רגע השיא? השלושער בנבחרת או המספרת האדירה".
בסיום, ארבייטמן נשאל על אחד הרגעים הכי זכורים בקריירה שלו, וזה דווקא רגע שלא קרה על כר הדשא. מדובר, כמובן, בראיון ה"פס, פס, איטס א קאם" המפורסם. "הייתי עושה את הראיון הזה עוד מיליון פעם", הוא אמר עם חיוך. "אני לא מתנצל, להפך, לא מצטער לרגע".
ארבייטמן. לא מתנצל (אלן שיבר)