הוא לא יספר לכם שהתכווץ על הכורסה בביתו כשצוות השיפוט בבלומפילד שכח את הדגלים והסתייע במקל מטאטא שנחצה לשני חלקים. לא תשמעו ממנו ביקורת על ההרחקה השערורייתית של מתן חוזז בטדי או על האדום המופרך שנשלף לעברו של רז מאיר במנהרת השחקנים בטרנר. אברהם קליין, בכיר השופטים בישראל בכל הזמנים, מעדיף בימים אלה להפליג למחוזות רחוקים, שרק הוא הגיע אליהם.
קבלו את השופט הישראלי היחיד שניהל משחקים בשתי אולימפיאדות ובשלוש אליפויות עולם, התחכך בפלה, הריח את הזיעה של גורדון בנקס והסתכל לפאולו רוסי בלבן של העיניים בעת ששבר את לבו של העולם ב-2:3 המונומנטלי של איטליה נגד ברזיל לפני כ-40 שנה. רק לאחרונה נפגש קליין בעיר פאדובה עם אלמנתו של הכוכב האיטלקי באירוע מרגש שאירגנה פיפ"א במלאות שנה למותו.
40 שנה, לך תזכור. אז למען ריענון הזיכרון יצרו האיטלקים את הסרט "1982", 18 דקות אורכו, המגולל את סיפורה של הסקוואדרה אזורה בדרכה להנפת גביע העולם באותה שנה דרמטית. הקרנת הבכורה התקיימה בפירנצה, וקליין, שדמותו מגולמת על-ידי שחקן איטלקי ידוע, הרגיש שהוא חי בסרט: "התרגשתי מאוד מהסרט ואני מקווה שבקרוב נוכל להפיץ אותו גם בישראל, מתורגם לעברית - אולי אפילו נקרין אותו על מסך ענק בסמי עופר. גילם אותי אחד השחקנים הנחשבים באיטליה, שמחתי לגלות שיש בינינו דמיון מסוים".
בסיפורו האישי של קליין, או-טו-טו בן 88, המציאות עלתה על כל דמיון. ממרומי דירתו על הכרמל נשקף מפרץ חיפה, והגלים מעוררים בו געגועים לימים רחוקים וקסומים. מאז שתלה את המשרוקית, זיכרונות העבר בעיקר מלטפים אותו. הנה הוא עולה בחשאי על טיסת Alitalia לרומא, רק כדי לחוש את האווירה באולימפיקו לקראת משחק שינהל בין איטליה לפולין במסגרת מוקדמות מונדיאל 1966.
"בתקופה ההיא שופטים לא קיבלו כסף, ובכל זאת החלטתי לטוס על חשבוני לאיטליה. הרגשתי צורך להכיר את האצטדיון מקרוב, טסתי לפנות בוקר וחזרתי באותו יום. כעבור חודש התרחש הדבר האמיתי, ורק כאשר עלינו לכר הדשא דרך מנהרת השחקנים סיפרתי לצמד הקוונים, אוטו פריד וראובן פריזנר ("הייתה לנו שפה משותפת - שלושתנו דיברנו הונגרית"), שכבר הייתי כאן ועשיתי שיעורי בית. ושאין להם מה לדאוג. מחוץ למנהרה חיכו לנו 80 אלף צופים, זיקוקי די נור ופירוטכניקה שלא מהעולם הזה".
טבילת האש הבינלאומית של קליין עברה בהצלחה, ובשלושים וחמש השנים הבאות תיסלל דרכו לפסגת עולם השיפוט. שאיפתו לפרפקציוניזם כפתה עליו סדר יום ספרטני. במסגרת הכנותיו לטורנירים חשובים נהג להקיף את התבור ולחרוך את המסלול מחיפה לעתלית. הוא דפק ספרינטים לבית אורן, ושמר על תזונה נכונה. כדי להיות צמוד לכדור שיפר את הזינוק מהמקום ועבד על סיבולת לב-ריאה.
"הכרחתי את עצמי להיות קרוב לאירועים, ולכן יכולתי לקבוע בפסקנות שכדור הנגיחה של אוסקר הברזילאי בדקה ה-90 לשער האיטלקי לא עבר את הקו במלוא היקפו", אומר קליין ונושם שוב לרווחה. "השוער דינו זוף עצר את הכדור ממש על הקו".
המשחק ההוא עיצב מחדש את עולמם של אוהדי הכדורגל. קלאודיו ג'נטילה ואנטוניו קבריני, חוטבי העצים של איטליה המחוספסת, נגד ברזיל היפהפה עם דוקטור סוקרטס ופרופסור זיקו. 45 אלף צופים נדחסו באצטדיון סרייה, חלקם שילמו יותר מ-1,000 דולר לכרטיס. ובתווך שופט ישראלי דק גזרה וקל רגליים. אברהם קליין שלנו.
איטליה שבאה כאנדרדוג נשכה את ברזיל עד זוב דם, והכאב התפשט אצל כל מי שאהב לאהוב כדורגל תוסס והרפתקני. קליין נזכר שבסיום המשחק סוקרטס ופלקאו נכנסו לחדר השופטים כדי לאסוף את כרטיסי השחקן שלהם. מילה אחת רעה על השיפוט לא הייתה להם. "שניהם היו עם דמעות בעיניים, אבל לא היה להם על מה להתלונן. אם היו תלונות, היו צריכים להפנות אותן לשוער שלהם".
מאוחר יותר יספר על החששות הכבדים שליוו אותו בימים שקדמו למשחק. רגליו היו בספרד, אבל ראשו ומחשבותיו נדדו למקום אחר. פרצה מלחמת לבנון ובנו של קליין, לוחם בהנדסה קרבית, היה מוצב בגזרת דאמור, שתי אצבעות מצידון. עד שהתקבל ממנו אות חיים, קליין האב טיפס על הקירות במדריד מרוב דאגה.
רבע גמר המונדיאל בין איטליה לברזיל מצטרף לשורה ארוכה של משחקים שהופקדו בידי קליין ונצרבו בתודעה כאלמותיים. במקסיקו 70 הוביל המורה לחינוך גופני מחיפה את שחקני אנגליה וברזיל למגרש בגוודלחרה. אלופת העולם המכהנת התמודדה מול זו שתנשל אותה מכתרה. פלה, טוסטאו וקרלוס אלברטו, כמו גם בובי צ'רלטון, בובי מור וג'ף הרסט התנועעו לצלילי משרוקיתו של שופט שבעיני רבים היה אנונימי יותר מעלה ביער. לשמחתו האירוע עבר בשלום והורעפו עליו מחמאות מפה ועד לונדון.
קליין עם פלה (מתוך האלבום הפרטי של אברהם קליין)
"תצוגת השיפוט של השופט הישראלי האלמוני הייתה מעוררת הערצה", ייכתב מאוחר יותר ב"היסטוריה של הגביע העולמי", ספרו של העיתונאי הבריטי בריאן גלאנוויל. ראשי פיפ"א התלהבו מהחיזוק הישראלי ו"זרקו" אותו כעבור שמונה שנים לגוב האריות. ארגנטינה אירחה את המונדיאל ב-78' ונפגשה בבית המוקדם עם איטליה לעיני 78 אלף צופים. תנחשו מי היה השופט?
במחצית הראשונה ארגנטינה דרשה, ולא קיבלה, פנדל ובירידה להפסקה הופנו לעבר האיש עם התלבושת השחורה שריקות בוז שעד היום מהדהדות באוזניו. מחשש לאובדן כושר השמיעה עיכב קליין את עלייתו לכר הדשא במחצית השנייה כי ידע מה מחכה לו מהקהל. במהלך שלא היה מבייש את הזוכים בהישרדות נטמע השופט החיפאי בדבוקה הארגנטינאית, מוסתר על-ידי קמפס שהיה גבוה ממנו בהרבה.
בסוף איטליה הנחילה לארגנטינה את הפסדה היחיד ואולי השפיעה בעקיפין על זהותו של השופט שיקבל את הכרטיס למונומנטל בבואנוס איירס. על-פי יודעי דבר, הגנרל וידלה, ראש החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה באותן שנים חשוכות, נקט בסידורים המתאימים כדי שהשופט הישראלי לא יקבל את המינוי הנכסף.
עם ג׳נטילה וקונטה באירוע של פיפ״א בציריך (מתוך האלבום הפרטי של אברהם קליין)
כיושב ראש איגוד השופטים לשעבר קליין מקפיד על ממלכתיות. תשכחו מזה שיפלוט מילה רעה על קולגה או ידבר סרה על שופטים כושלים. לחילופין, ישמח לשנן באוזני מפעילי משרוקיות בעבר ובהווה כמה מכללי הברזל שהנחו אותו לאורך השנים.
ספר שופטים, פרק חובה: "שופט חייב לשמור על בריאותם של השחקנים ולכבד אותם. עליו לתת רספקט לכל מי שנמצא סביבו על המגרש – שחקנים, מאמנים, רופאים ואפסנאים, אחרת לא יכבדו אותו. וחוץ מזה, מי שלא נולד עם תכונות של מנהיג יישאר מאחור. הוא לא יוכל להגיע לטופ, לא בחיים הציבוריים ולא בשיפוט של משחקי כדורגל".
קליין הגיע הכי רחוק שאפשר גם מפני שהפעיל בחוכמה את החוק ה-18 – חוק ההיגיון. בצעירותו לימדו אותו שלא תמיד חייבים לשמוע כל מילה שמתעופפת בחלל האוויר; שעדיף להפעיל פילטרים ולסנן קללות למיניהן. אחד מקלפיו החזקים נחשפים בהתבטאות נדירה שלו: "נבחרתי לשפוט בליגה המקצוענית בארה"ב, ולפני המשחק הראשון ניגש אליי יושב ראש איגוד השופטים האמריקאי וביקש ממני להתעלם מהקללות של השחקנים האנגליים. הוא אמר לי: 'האנגלים כל הזמן אומרים Fuck off מבלי להתכוון להעליב את השופט. זוהי דרכם להגיב על טעויות שהם עצמם מבצעים, על בעיטה לא מוצלחת או מסירה שיצאה עקום. אצלם זה נחשב לסוג של סלנג. ככה הם מדברים במגרשים כבר יותר מ-100 שנה ואנחנו לא נחנך אותם'"
.
ומי שמקיש מ״משפטי קליין״ על אכזבתו המרה מתפקודם של הפוסקים בימינו - עושה זאת על אחריותו בלבד.