כבר היינו בסרט הזה: בוז לקוראי הבוז ללוי

איזה כיף שיש על מי להפיל את התיק. כמה טוב להרגיש מאוחדים סביב מטרה אחת - ולהשתלח ברוני לוי. שריקות הבוז והקריאות ״תתפטר, תתפטר״ הפכו לחלק מהפולקלור הדרומי בימי סגריר. אלה ששרקו בוז לברק בכר אחרי שהביא שלוש אליפויות רצופות כבר היו בסרט המוזר הזה.

עוד בימי וסרמיל הסוערים, נהגו להוציא מאמנים דרך שער צדדי אחרי הפסדים. פליקס אמזלג, שהיה פעם האיש למשימות מיוחדות במועדון, נהג לנהוג במכוניתו של המאמן המאובטח עד לשער המשטרה, ומשם הסיע אותו בליווי משטרתי לכיוון צומת בית קמה. שיטת ״פליקס הובלות״ הובילה לעיתים לסיום ההתקשרות עם המאמן האומלל בהמשך הדרך. לפעמים, כמו במקרה של גיא עזורי, גם זה לא עזר. אוהד שלא אהב את שיטת המשחק של המאמן חיכה לו בסיבוב והוריד אותו מהכביש.

כמה חבל שחלקים לא מבוטלים מהקהל הבאר שבעי מחכים לרוני לוי בסיבוב. מקום שני, עם אחוזי הצלחה מרשימים, ומאבק צמוד עם מכבי חיפה על הצלחת הכסופה מעניקים למאמן בן ה-52 אשראי מוגבל בלבד. יציאתו במוצ״ש דרך שער צדדי, כשהוא מוקף באנשי פמלייתו, היא התפתחות מדאיגה, כמו גם השלכת האבנים על האוטובוס של נתניה וההתגודדות סביב מכוניתה של הנשיאה. המחאה היא לגיטימית עד שהיא מפסיקה להיות כזאת.

רוני עושה כמיטב יכולתו במקום עבודה תובעני. למען הילדים ולמען השכונות, ובעיקר מטעמים של שמירה על שלום בית, הוא אפילו מחל על כבודו. בספר זכרונותיו אולי ייחשף הצד שלו בסיפור המסתורי על יחסי העבודה בינו ובין חאתם עבד אלחמיד, ועל הצלע השלישית בפרשה.

בלי קשר לחאתם, רוני מנסה להטביע חותם על ההיסטוריה של הפועל ב״ש. נכון, הסגנון מעט מחוספס, והגולים נכבשים בעיקר ממצבים נייחים. רמזי ספורי ממטיר כדורים לרחבה, ויטור ובריירו מכניסים את הראשים, וכאשר יוצא לצאת למתפרצת  - רוקאביצה בדרך כלל סוגר עניין, בתנאי שהוא כשיר. הברק ממעט לבקר, ואם נשמעו קריאות התפעלות סביר להניח שדנילו אספריה היה אחראי להן.

באר שבע נקרעת בין זכרונות העבר הנעימים לבין המציאות האפורה. באליפויות הראשונות היו אלה מאיר ברד, רפי אליהו ושלום אביטן האגדיים שפיזרו אבק כוכבים על הדשא. אחר כך הגיע תורם של ברדה, מליקסון ובוזגלו להרעיד לבבות אדומים.

בין לבין, היו תקופות מתסכלות בעיר הקשה הזאת. כך למשל הפעילו בעידן ה״היי דרומה״ נוהל מקורי לשעת חירום: מקורב לנשיא הקודם היה עולה מדי פעם לשידור בתחנה פיראטית ומעדכן את המאמן האומלל שמוותרים על נוכחותו באימון הקרוב, לקול צחוקם של האורחים באולפן. כך היו משחררים אותו מעבודתו וממנים את המאמן המפוטר הבא.

בעידן ההיי טק שהחל בבאר שבע לפני 15 שנה באדיבותה ונדיבותה של משפחת ברקת, סולדים מפיראטים ואין מקום לשליפות בנוסח המערב הפרוע. לחילופין, יש מקום להתייצב לימין המאמן המכהן ולהתנער לפי שעה מכל מיני פרסומים המרמזים לכאורה על קשר עתידי בין רב״ש לב״ש. מאמן שנושפים בעורפו עלול להפוך לאדם עצוב וקבוצתו תתקשה להציג כדורגל שמח.