כדורגל הוא אחד הענפים הקשים ביותר לניהול עסקי. מדובר בממלכת אי הוודאות, ו-ודאות היא מצרך חובה בניהול. כאשר יש יותר מדי משתנים אי ודאיים, המרחב בין הצלחה לכישלון עולה ובכדורגל שורה של משתני אי ודאות. הגרלת המשחקים, פציעות, התאקלמות של שחקנים מליגות אחרות, פריצות של שחקנים צעירים, מערכי משחק, הגרלות ועוד.
ניקח לדוגמא את תחשיב ההכנסות ממשחקים ברמת קבוצה – פלייאוף עליון או תחתון, סדר משחקים, לארח משחק גדול בחורף או בקיץ, לקבל קבוצה סקסית עם קהל גדול בגביע, לארח משחקים בגביע הטוטו וכיוצ"ב. הפער יכול להגיע גם לעשרות אחוזים.
בשנה שעברה בית"ר ירושלים הוגרלה בגביע למשחק חוץ בסמי עופר, הגרלה קשה מקצועית אבל מעולה כלכלית, שכן בסמי עופר יש קהל ענק ובית"ר קיבלה מחצית מההכנסות. לו הייתה מוגרלת מול קבוצה פחות חזקה בטדי בזמן חרם האוהדים, ההפרש יכל להיות מאות אלפי שקלים, מהותי לקבוצה שהכנסותיה מקהל אינם כה גבוהות. עכשיו קחו את זה ותכפילו בכל שאר הפרמטרים.
נלך למישור המקצועי. כמה גורמים משפיעים על בניית סגל – מכירת שחקנים לדוגמא. ייתכן וההצעה הגדולה ביותר מגיעה דווקא בסוף חלון. ראו את מכבי נתניה, שלא תיכננה למכור את קארצב בחלון הזה. הצעה נקודתית משנה את כל התוכניות.
קארצב, שינה את התכניות של נתניה (ברני ארדוב)
לכל קבוצה יש 6 זרים. אם כולם חדשים בליגה, זה מכפיל אי ודאות עצום. שחקנים צעירים, פציעות משמעותיות, הרחקות, האם להחזיק 4 בלמים טובים כל השנה או להסתכן ולעלות למשחק מכריע עם בלמים צעירים? דילמות, דילמות, דילמות.
הפועל ת"א, לדוגמא, בנתה השנה את הסגל עם 3 שחקנים זרים שמעולם לא שיחקו בישראל. עם 5-6 שחקני נוער שזו היא שנת הבוגרים המשמעותית הראשונה ועוד מספר שחקנים שחזרו מפציעה או מחו"ל. זו בנייה שיכולה להתברר כהצלחה מסחררת או כישלון גדול. אני יכול להעריך מה נקבל מדור אלו וגוטליב, אני לחלוטין לא יודע מה אקבל מלמקין ואל ים קנצפולסקי השנה. מימד אי הוודאות גדול.
ולכן, אם אני בנעליים של עומר בוקסנבוים וקובי רפואה, אני עוצר שנייה את החיפושים אחרי בלמים זרים ומתמקד בטיוב הסגל לפי פרמטר אחד מוביל – ודאות.
מחפש שחקן או שניים שאני יכול להעריך את הכושר שלהם היום, את החיבור שלהם לליגה, את רמת הוודאות שאקבל. זה יכול להיות שחקן ישראלי מוכר או שחקן זר עם קילומטראז' בליגה. אני מסתכל רק על מימד הוודאות ומחפש להקטין את מימד האי ודאות.
רפואה. אי הוודאות גדול (ברני ארדוב)
כנ"ל בשיטת המשחק. ייתכן שאושר דווידה הוא פוטנציאל לשחק חלוץ 9, אבל אם אני יודע שאת הקריירה עשה עד היום ככנף ימין, לשם אני מכוון אותו. אני עוד לא יודע מה אקבל מהישאם לאיוס או מהזרים, אבל אני מחפש להקטין את הסיכון.
מכבי ת"א, לדוגמא, מחפשת הקיץ מינימום אי ודאות. דור פרץ, אלי דסה, זהבי, שחקנים שאתה יודע בדיוק מה תקבל מהם. זה שווה פרמיה עצומה כי היכולת לקחת סיכון על שחקן כמו ברנדלי קובאס (של שנה שעברה), זו שאלה שיכולה להיגמר כמו במימ ההוא בסושיאל - הצלחה ענקית או כישלון עצום. אצל זהבי אני יודע מה אני אקבל, גם דסה.
כדורגל במציאות אינו משחק פנטזי. לא מספיק לשים את סלאח והולאנד בהרכב ולצבור נקודות קלות, זה קל. ככה כל אחד חושב שהוא גווארדיולה, כדורגל הוא ענף מלא במשתנים שיכולים לרסק אותך בקלות. רובם לא בשליטת אנשי המקצוע. הגרלה קשה יכולה להביא מאמן לפיטורים כבר במחזור 4, הגרלה קלה יכולה לסדר לך עונה נעימה. לחלון ההעברות נותר עוד מספיק זמן, יש זמן לחשב מסלול, להסתכל על הסגל, על המתחרים, על התקציב שכבר מתחיל להתגבש ולהוריד את רמת ההימורים, להקטין את האי ודאות ולחפש את העוגנים. זה לא הזמן להמר על כל הקופה, זה הזמן לפגוע בול, לנשום, לא להתרגש מכל משחק בגביע הטוטו או מהאוהדים הלחוצים, הכתבים המעצבנים והלחץ הבלתי פוסק של הענף.
זה הזמן לחפש ודאות בממלכת האי ודאות.
*הכותב הינו חבר פאנל בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א