בואו נאמר את האמת - לאחר הטירוף בבלגרד, במהלך סוף השבוע, אף אחד מאיתנו, אוהדי מכבי חיפה, לא באמת התעסק במשחק בשבת. קודם כל, הייתה ההגרלה המרגשת, ומיד לאחריה - מרדף עקר אחר טיסות, שכמו גרמלינס ששופכים עליהם מים, התנפחו לסכומים מפלצתיים מיד עם היוודע סדר המשחקים.
זה לא פשוט לחזור מכל השיגעון הזה, ומהמפגשים המיוחלים עם מסי וניימאר, אבל (בדיעבד) למזלנו - ההגרלה האכזרית של פתיחת ליגת העל סיפקה לנו יריבה סופר חזקה. מכבי נתניה היא לא קבוצה שאתה יכול להרשות לעצמך להיות שאנן נגדה בשום צורה ודרך. ואם למישהו לא ברור עד כה, אין למכבי חיפה אפילו נקודה אחת מיותרת לבזבז בליגה.
גודל השעה וחשיבות המשחק לא פסחו גם על שלושים אלף האוהדים שהגיעו להרים את סמי עופר, כרגיל, והאווירה לפני הפתיחה היתה פשוט נהדרת. גם אוהדי מכבי נתניה לא נשארו חייבים, והתפאורה נראתה דומה מאוד לזו שראינו אך לפני שבוע. הבדלים כאלו ואחרים ביריעת הבד שמכסה את עיגול האמצע, אבל אין אפס - זה נראה והרגיש כמו משחק סופר חשוב עוד לפני שריקת הפתיחה.
ברק בכר ערך רוטציה מתבקשת ונתן לכמה אסים לנוח על הספסל, וכמובן, בהגנתנו היקרה נפער בור ענק בצורת בוגדן שנטש אותנו לרעות בשדות נפט זרים. על פניו - השמות שעלו: רוקאביצה, אצילי, אבו פאני ועופרי ארד, היו אמורים לספק את הסחורה.
נראה והרגיש כמו משחק סופר חשוב (ברני ארדוב)
בפועל, לפחות בפתיחת המחצית הראשונה, לא סופקה יותר מדי סחורה. למרות שמכבי חיפה הגיעה למספר מצבים, המשחק היה מפוזר ואקראי מדי. מכבי נתניה הצליחה לממש את הלחץ הקדמי שלה וניצלה הפוגה לא ברורה ובלבול בחוליה האחורית - ותגובה איטית של ג'וש - לנגוח יתרון (זלאטנוביץ' יגלגל עוד חופן עבה של שטרות לכיס של סגל בקרוב). פה ושם היו גם כל מיני גיחות מלחיצות קדימה של הנתנייתים, אבל הם לא באמת הגיעו למצבים יותר מדי מסוכנים מלבד הגול.
ואז הגיעה הגרסה המזה"תית לטיים אאוט - הפסקת המים. ככל הנראה, נאמרו שם כמה מילות טעם, או שהיה שם משהו לא רע במים, כי ברבע השעה האחרונה של המחצית, מכבי חיפה העבירה פאזה והתחילה ללחוץ ביעילות ובאגרסיביות את נתניה. המצבים לא איחרו להגיע, וההחמצות סימרו כל שערה. בעשר הדקות, מדקה ארבעים ועד לשריקה פלוס התוספת, מכבי חיפה פשוט לא נתנה לנתניה לצאת יותר משלושים מטרים קדימה, עד לרגע המיוחל שבו עומר אצילי התרומם ונגח קורה פנימה מהגבהה נהדרת של קורנו.
שלא תהיה טעות - עם כל הכבוד למשחק הלחץ של מכבי נתניה ולמחצית ראשונה לא משהו בכלל שלנו, היינו צריכים לסיים אותה עם שלושה שערים לפחות.
המחצית השניה נפתחה בעצלתיים, מכבי נתניה השתלטה והתחילה ללחוץ אחורה את הקישור העייף שלנו, ואז קרתה פריבילגיה שמסמלת יותר מכל את הימים המבורכים אותם אנחנו עוברים - מכבי חיפה מרימה מהספסל (!!!!) את צ'ארון שרי, עלי מוחמד וסופרקליפרג'ליסטיק פיירו.
ובנקודה הזו, כאמור, כל אוהד בר דעת הבין מהו כיוון הרוח והריח המתוק של הפיינאל קאונטדאון ברמקולים של סמי עלה באוויר.
כולם הבינו מהו כיוון הרוח (ברני ארדוב)
מכבי נתניה לא ממש הגיבה והמשיכה במשחק הלחץ הקדמי שלה. הגישה המתאבדת הזו התבררה כנאיבית מאוד מול העוצמות של החלק ההתקפי ורגליו הטריות (יחסית) של עלי מוחמד, ומכבי חיפה סיימה את המשחק בהצגה של עוד שלושה שערים ובתוצאה, שהלכה למעשה די משקפת את הבדלי הרמות על הדשא.
תשמעו, לא יודע מה לומר לכם, אבל מצחיק ככל שזה יישמע, לעומר אצילי באמת לא היה משחק ענק. והוא סיים אותו עם שלושער. ובישול. כמה השחקן הזה מפלצתי, כמה הוא חשוב לנו, זה לא ייאמן. נראה לי, ככה בין השורות, שהמשבר של פתיחת העונה די מאחוריו. תשאלו את מילאן פבקוב.
מעבר אליו, מוחמד אבו פאני היה תזזיתי ולא הפסיק לנסות לנכש דשא וכדורים באמוק, טוב מאוד לראות את המחוייבות שלו אחרי כמה שבועות של פרצופים עקומים. מה ששלב בתים של צ'מפיונס ליג עושה למצב הרוח, הא?
עופרי ארד, למרות החששות, בסך הכל עשה את תפקידו בצורה טובה, אפילו טובה מאוד. ברור שהוא לא יכול להחליף את פלאניץ', אבל בהחלט טוב לראות אותו מתאושש ומפגין יכולת טובה והתמודדות בטוחה מול הסילונים והמגדלים הנתנייתים. אנחנו נצטרך אותו, אנחנו נצטרך כל שחקן בסגל, וחשוב לנו להחזיר אותו ואת האחרים לפורמה טובה. דווקא האחרים, מסביב לעופרי, לא התעלו לרמתם הרגילה בעבודת ההגנה. אני מניח שיש קשר לעובדה שמדובר בכך שזה המשחק השני שלהם בפחות משבוע, עם טיסה באמצע, ולשונם מתחילה לבצבץ מעט מפיהם.
מפלצתי (ברני ארדוב)
שרי, מוחמד ופיירו נכנסו ועשו את שלהם. מוחמד נתן כמה דקות מבולבלות מעט אבל אז התעשת והעיף את כולם קדימה ביעילות הקלינית שלו. פיירו, למרות הגמלוניות במשחק הרגל וההחמצות, עשה שתי הורדות עם הראש למהלך של גול ועשה את השחור בנשמה לבלמים של נתניה, ושרי זה החיים והעיניים שלי ואני מנסה לגדל לבן שלי את הקוקו שלו. נעדכן בעניין בהמשך הדרך.
כאן המקום לדבר על השחקן המושמץ מכולם, דין דוד. חברים, הבחור עובר תקופה מתסכלת מאוד, אחרי טראומה לא פשוטה בכלל בחייו האישיים. חוסר הביטחון שלו הולך וגובר עם כל החמצה, בטח ובטח עם הרחשים שעולים מהיציעים, שהולכים וגדלים בווליום (ובגועל נפש, מעדות שמיעה קרובה).
רק מזכיר - דין דוד כבש למעלה מעשרים שערים בעונה שעברה עבור המועדון. ביטחון עבור חלוץ הוא הכל, וכל הבאז השלילי הזה מסביבו בטח לא עוזר לו. ברור לי שבסופו של דבר, הכדורים ייכנסו, ודין יחזור לפורמת השערים שלו מהעונה שעברה. אנחנו בטח צריכים אותו חד ומפוקס לקראת המרתון ההזוי שמצפה לנו עד נובמבר (ומעבר), והקהל חייב לגלות סבלנות ולהרים אותו.
מה שכן, לדין עצמו אני יכול לומר - לא בכוח. במצב שבו אתה חייב ליישר פס, כמו ההזדמנות לאצילי, תיישר אותו. כמאמר ש. ארביטמן, מגדולי המשוררים של העת המודרנית, פאס פאס, איטס א קאם.
זה עוד יכנס (ברני ארדוב)
זהו. תם משחק הפתיחה של העונה, ועכשיו אנחנו צריכים לשלם את החוב של ליטרת האוויר שסיפקה לנו דחיית המשחק מול סכנין - ולשחק אותו ביום שלישי, עם עין צופייה גם לטרנר. זה הולך להיות רצחני ואכזרי עד נובמבר, המרתון הזה עוד יגבה מחירים ומכבי חיפה חייבת להיערך לבאות בכל האמצעים שעומדים לרשותה.
בפעם הקודמת שהעפלנו לליגת האלופות, דובר על החזרת חוב ופיצוי של יענקל'ה על השנים הקשות וההשקעה לאורך שנים, והרכש, בהתאם, היה ילד תגלית מבואנוס איירס, שוליית קצבים ברזילאית ועלי עותמאן. במקום למנף את ההישג ליצירת רצף אירופי, הפסדנו את האליפות, על תשישות ודלילות בסגל, ועל מה שעשינו בשלב הבתים עצמו, אני מעדיף לא לדבר.
מכבי חיפה שוב עומדת בפני צומת דרכים. הכסף מההעפלה יעבוד גם כמנטרל פייר פליי, ויחד עם הרווחים ממכירות הכרטיסים ומכירת בוגדן, ייתן עתודה משמעותית מאוד להשקעה. היריבה שלנו, מכבי תל אביב, לא מחכה לאף אחד, לא לוקחת שבויים ומתחמשת באופן מטורף. אה, ואין לה גם שלב בתים אירופי שישחק אותה עד דק כמו אצלנו. יותר מכל שנה אחרת, אין לנו פריבילגיה להתפנצ'ר כמו בפעמיים הקודמות ולפזר נקודות כמו שפי דידי מפזר שטרות על רחבת ריקודים.
בכדי לשמר את הקצב הגבוה שהוא סוד ההצלחה שלנו ולשבור סוף סוף את הפרדיגמה הארורה של יש צ'מפיונס - אין אליפות, אנחנו צריכים להבין שעומד מולנו יריב שהולך ומתעצם, ואנחנו חייבים להשקיע משמעותית, ולהתחזק בעוד לפחות שלושה שחקנים, בחלק האחורי ובחלק הקדמי. עם כל הכבוד לפנטזיה שהיא החיים שלנו כרגע, הליגה שלנו היא הדבר הכי חשוב והמנוע המרכזי לצמיחת המועדון ולשימור השליטה והבכורה בכדורגל הישראלי.
זאת, כמובן, בהנחה שלא נזכה השנה בליגת האלופות. מעריך בזהירות שזה לא יקרה.
יאללה, שימו ראש, קחו קצת אוויר, יש לנו קרב בדוחא בשלישי.
ליגת העל, 2022-23, התחלנו, אכבר התחלנו.
שבוע ירוק לכולם!
לשבור את הפרדיגמה (ברני ארדוב)