בניית קבוצה הוא תהליך שלוקח זמן רב. כל שחקן רכש פוטנציאלי נבחן בקפידה תוך מחשבה כיצד הוא אמור להשתלב במארג החברתי והמקצועי והאם הוא מתאים לשיטה שהמאמן דוגל בה ומעוניין לרוץ איתה לאורך העונה. כוכבים ושחקנים מעולים הם מצרך נדיר וחשוב, אבל חשובים לא פחות הם השחקנים המשלימים שמסייעים למכונה לעבוד באופן מושלם.
אפשר להגיד שבמכבי תל אביב מודל 2022/23 יש מכל הסוגים הללו: ערן זהבי חזר ללבוש צהוב בקול תרועה רמה ואיתו הגיע גם ניר ביטון, בלם נבחרת ישראל ואחד משחקני ההגנה הטובים בכדורגל הישראלי, דור פרץ חזר, יונתן כהן חזר ומעל כולם - ולדימיר איביץ'. אלא שמי שחשב שזה יעבוד מההתחלה ועד הסוף ויקבל עונה נטולת הפסדים עד השגת האליפות בפער של 20 נקודות ומעלה נתקל במציאות חדשה.
איביץ', כבר למדנו במשך שתי העונות בהן הוביל את מכבי ת"א לאליפות, הוא מאמן די מגוון, אבל עם מערך אחד מועדף בו מצליחה הקבוצה שלו למקסם את היכולות שלה: 4-3-3. עם זאת, היה ברור שהפעם הוא מגיע למועדון הצהוב עם כלים שונים לגמרי - ללא שחקני אגף משמעותיים ועם שלושה חלוצים דומיננטים שיש לחשב בזהירות את כמות הדקות שהם אמורים לקבל (אחד מהם, סטיפה פריצה, כבר לא ממש חלק מהרעיון הזה). וכך יצא שהסרבי נאלץ לחזור למערך בו שיחק לא מעט בקדנציה הקודמת שלו בישראל - 5-3-2.
"כשהגעתי לפה, ניסיתי לבחור את הטוב ביותר עבור הסגל שהיה לי, מה שאני מעדיף לשחק זה משהו אחר", הודה איביץ' במסיבת העיתונאים לקראת הדרבי. "התפקיד שלי כמאמן זה להבין מה יש לי בקבוצה וליצור את השיטה הטובה ביותר, עבורי זאת השיטה הטובה ביותר". נכון לעכשיו באמת אפשר להגיד שמערך שלושת הבלמים עושה טוב עם מכבי ת"א עם ניצחונות משכנעים על בני ריינה, הפועל חדרה, קריית שמונה ובית"ר ירושלים, אבל לעיתים ניתן היה להבחין בחיסרון שלו.
"מה שאני מעדיף לשחק זה משהו אחר" (אלן שיבר)
במערך של 5-3-2, כידוע, ישנו דגש רב על היכולת של שני המגינים ("ווינגבאקים"), הכושר הגופני שלהם שיאפשר להם "לשרוף את הקו", לרווח את המשחק ולייצר מצבים. בצ'לסי של תומאס טוכל, להבדיל אלפי הבדלות, ריס ג'יימס ובן צ'ילוול היו השחקנים החשובים ביותר בשתי העונות האחורונות עד לפציעה של האחרון ופיטוריו של המאמן. לעומת זאת, במכבי ת"א האופציות דלות יחסית ומסתכמות באופיר דוידזאדה באגף השמאלי (אנריק סבוריט משחק את הבלם השמאלי במערך) ומאור קנדיל ואנדרה ג'ראלדש בימין.
אז בואו ניגש למספרים. מכבי ת"א תקפה העונה 169 פעמים מהאגף הימני, לא הבדל משמעותי במיוחד לעומת ההתקפות מצד שמאל (176), אבל ישנן שש קבוצות בליגה שתקפו יותר מימין, כולל בני ריינה, בני סכנין, הפועל תל אביב והפועל חיפה. אם נשווה לעונה האחרונה של איביץ' לפני שעזב לווטפורד הצהובים תקפו 29 פעמים בממוצע למשחק מהאגף הימני בו שיחק בד"כ עומר אצילי יחד עם אנדרה ג'ראלדש בעוד העונה תקפו 28 בממוצע מאגף ימין.
וגם כשמעמידים את המספרים של הווינגבאקים משני הצדדים רואים את הפער. ג'ראלדש, שהיה המגן הפותח לאורך חלק גדול מפתיחת העונה, ניסה לחלק מסירת מפתח אחת בלבד שלא הגיעה ליעדה בעוד מחליפו מאור קנדיל שלח 2/2 - ובסך הכולל של שניהם: 2/3 מסירות מפתח מדוייקות. ומה עם אופיר דוידזאדה, מהאגף המקביל, אתם שואלים? המגן ניסה לשלוח שש מסירות מפתח - פי שניים יותר - שתיים מהן הגיעו ליעד ובנוסף בישל פעמיים.
ג'ראלדש. מסירת מפתח אחת בלבד (מאור אלקסלסי)
"אנחנו עובדים בשני הצדדים של המגרש, יכול להיות שתקפנו יותר משמאל בגלל חולשה של ההגנה היריבה, או שהשחקנים האיכותיים שלנו היו מצד שמאל. דווקא גבי קניקובסקי שמשחק בימין, כבש יותר שערים", הסביר איביץ' בנוסף, וכדאי להתעכב על הנקודה הזו. קניקובסקי, כאמור משובץ בד"כ בתור הקשר הימני בשלישיה, בורח פעמים רבות לאגף ומייצר ממנו מצבים, אבל כל שלושת השערים שכבש עד כה העונה בליגה הגיעו דווקא אחרי התקפות מהאגף השמאלי.
כמו השער הזה למשל, עליו דיברנו כבר בניתוח על התרומה ההתקפית של אנריק סבוריט. אפשר לשים לב לדרך בה מכבי ת"א יוצרת עומס באגף השמאלי כדי למשוך את ההגנה של בית"ר ירושלים מה שמשאיר את קניקובסקי פנוי לגמרי
לעומת זאת, מול מכבי חיפה נחשפו בעיות התקפיות, במיוחד כשאוסקר גלוך לא היה חלק מהמשולש באגף השמאלי, וניגע בדוגמא אחת. דוידזאדה מחלץ כדור במרכז המגרש וכשמכבי ת"א מנסה לצאת להתקפת מעבר אין שחקנים באגף השמאלי שיכולים לקבל את הכדור. למי הוא כן מגיע? לערן זהבי שנאלץ לבצע תנועה לקו ושם הוא נתקע כי שם הוא לא אמור להיות.
במכבי ת"א, כפי שאנחנו יודעים, חיפשו לאורך כל הקיץ שחקן כנף שיכול לשחק בתור חלוץ כמו למשל אלדו קאלולו, כשבמקביל ברנדלי קובאס שוחרר (למרות שהציג יכולת טובה לפרקים מתחילת העונה). ברגע האחרון הצליחו הצהובים להחזיר הביתה את יונתן כהן, מה שאמור לאפשר לאיביץ' לחזור ל-4-3-3 ולעבור בין מערכים בקלות ותוך כדי משחק. במצב כזה, איביץ' ייאלץ לחלק את הדקות בין ג'ורג'ה יובאנוביץ' זהבי לבחוד, אבל מצד שני יוכל למנוע שחיקה של האחרון.
מי עוד יכול להנות מהשינוי הזה? פארפה גויאגון כמובן. השחקן הצעיר פתח בשני משחקים בלבד עד כה העונה ובכל זאת הוא אחד השחקנים שאיימו הכי הרבה פעמים לשער (7) ולמסגרת (5, אפילו יותר מגלוך) במכבי ת"א וממוקם שני בדריבלים ודריבלים מוצלחים בקבוצה שלא ממש מרבה לכדרר (18/27, שני רק לגלוך). יונתן כהן כבר הביע בראיון לשי האוזמן את העדפתו לשחק בכנף ימין, למרות ששיחק בשמאל, וכך יתאפשר לגויאגון לאייש את הצד השמאלי ולספק לצהובים כוח אש מהצדדים.
כך או כך, בדרבי התל אביבי לא אמורים להיות שינויים מרחיקי לכת ומכבי ת"א מגיעה בתור פייבוריטית מובהקת בכל מערך כלשהו. לאיביץ' יש מספיק זמן לשנות ולחדש כדי להפוך את הקבוצה שלו לבלתי ניתנת לעצירה, כזו שתחזיר את תואר האליפות לקריית שלום.