הכירו את השקר החדש, "נתאפס בפגרת המונדיאל". אחיו החורג של "מחכים לחלון העברות בינואר" ובן דודו הרחוק של "בסיבוב השני הכל ייראה יותר טוב". ההיאחזות של לא מעט מאמנים בפגרת הגביע העולמי כאילו הקבוצות ישובו אחרי הנפת הגביע עם כדורגל של מנצ'סטר סיטי ופאסון של ריאל מדריד תתקל במציאות כואבת ששום דבר באמת לא השתנה. מי שטוב, ימשיך להיות טוב. מי שרע, שיהיה לו בהצלחה. פסקת הפתיחה מוקדשת להפועל ת"א, מכבי נתניה, הפועל קריית שמונה ושאר אלו שלא מבינות איך הן לא צמודות למוליכות.
גם איביץ', אבל לא רק
שריקות הבוז שנשמעו למרחקים עם השריקה לסיום התיקו של מכבי ת"א נגד סקציה נס ציונה, היו מורכבות. הן התחילו באמצע ההפסד הכואב להפועל ב"ש, נמשכו ככל הדקות נקפו מול מי שהיתה אמורה להוות תפאורת צהריים חביבה בשבת והגיעו לשיאן עם המסר החד של האוהדים הצהובים למי שצריך.
אווירת סוף העונה ההזויה בקרב חלק מאוהדי מכבי מוגזמת ובעיקר מופרכת. 30 איומים היו אתמול לשער של הברקוביצ'ים, 11 למסגרת ומספיק שג'ורג'ה יובאנוביץ' קצת יותר בריא וזה נגמר עם רביעייה קלה ובלי מהומה על לא מאומה.
אבל זה לא קרה, ולמכבי יש בעיות שכבר ידועות. אולי הבעיה הכי גדולה היא שולדימיר איביץ' מנסה יותר מדי לרצות את המערכת שלו, במקום שהמערכת שלו תהיה עסוקה בלרצות את איביץ'. הרי ברור שהחלק השני של המשפט הוא החלק שיכול להביא לקריית שלום אליפות ולא החלק הראשון, שאולי יחזיר לגנרל הסרבי סיוטים מהתקופה הקצרה בווטפורד.
התחושה היא שאיביץ' שולח מסרים, חלקם כעוסים, חלקם כאובים, ובעיקר לא מצליח עד עכשיו להגשים את עצמו ואת ה'אני מאמין' שלו במערכת שהוא קיווה שתעזור לו יותר. הוא מנסה לרבע את המעגל, או לעגל את הריבוע, אבל משהו לא מתחבר כמו שהוא קיווה. תקראו לזה כנפיים, תקראו לזה 'שלושה בלמים'.
איביץ' ראה את התיקו ביציע (אלן שיבר)
מבחינתו, הוא לא נוטש את מערך שלושת הבלמים שלו למרות שאין לו את הכנפיים עליהן חלם בקיץ. למרות זאת, המחציות הראשונות של מכבי העונה נהדרות. 14 שערים יש לה ב-45 הדקות הראשונות, לשם השוואה – מכבי חיפה עם שישה שערים בקטגוריה הזו, הפועל ב"ש עם שמונה.
כשהיא מובילה עם פתיחת המחצית השנייה, הכל טוב. ההגנה תמנע שוויון. אבל משהו קורה למכבי כשהכל תקוע, כשהיא נקלעת לפיגור בב"ש או בחיפה, או נרדמת בי"א, או שהאוטובוס של נס ציונה חונה בהרכב חסר ברחבה. דווקא אז איביץ' נראה לראשונה מאז שהוא הגיח לחיינו מעט אובד עצות. אבל משחק כמו אתמול זו חייבת להיות ההזדמנות של השחקנים לא להתחבא מאחורי דיבורים על מערכים ובלמים, אלא לתת לאיכות שנרכשה בהון עתק להביא את הבשורה וזה לא קרה. לתת למאמן את האוויר שהוא כל כך צריך. זה לא קורה מספיק בעונה הזו. לא מזהבי, לא מיובאנוביץ', ואפילו לא מהיהלום גלוך שנעלם לנו מאז קדחת החוזה החדש.
אבל אולי הצער הגדול הוא על איפה שמכבי קיוותה להיות. הרי המסעות של מכבי חיפה בליגת האלופות ועומס המשחקים הגדול היוו הזדמנות מצוינת לברוח וזה לא קרה. עוד לפני המשחק של האלופה בטדי הערב ושל הפועל ב"ש נגד בני ריינה, השורה התחתונה של הסיבוב כבר נקבעה – מכבי חיפה היא המנצחת הגדולה של הסיבוב הראשון, גם אם לא תסיים ראשונה. כי מכבי לא פתחה פער משמעותי של 7-8 נקודות שהיה הופך את ברק בכר לנרדף, שאליניב ברדה עדיין צמוד אליה למרות קמפיין אירופי קשוח לא פחות. פנטזו על זה בקריית שלום, ומי שלא מודה, לא אומר אמת.
שריקות הבוז הכעוסות והאמת, מיותרות בבלומפילד, הן כלפי איפה שאוהדי מכבי קיוו לראות את הקבוצה שלהן ולא שוב להבין שהם לא ניצלו את המציאות כדי לייצר מציאות חדשה. אלא אם מכבי חיפה תקרוס נגד בית"ר, וגם בדרבי הקשוח ומול הפועל ת"א החלשה, מכבי ת"א החמיצה יותר מכל החמצה שהייתה מול נס ציונה.
וכן, יש מחיר לעונשים הקולקטיבים הבזויים.
כששער 11 דוחף, יש רגעים שהמסירות יותר מדויקות, הנגיחות יותר חזקות וכל בעיטה לחיבורים. בלי זה, קשה. אז יפה, בית הדין מעניש גם את הקהל וגם את הקבוצה.
אוהדי מכבי ת"א. בוז מיותר (אלן שיבר)
גם סלובו כבר מבין
עוד מאמן סרבי שמנסה לרצות את כולם חוץ מעצמו הוא סלובודן דראפיץ'. זה יישמע מעוות לקורא מן המניין, אבל המחצית הראשונה של הפועל ת"א באשדוד הייתה מהטובות שלה העונה. מערך שלושת הבלמים עבד, מרכז המגרש נראה קליל והייתה תחושה שהינה זה מתחבר. הרי שערים לטובת הפועל הם תמיד פקטור לא צפוי.
אבל אז סלובו החליט לנסות לרצות. תחילה את עצמו עם מערך שכבר לא עבד לו בקבוצה הזו, ובעיקר עם רצון לנסות שחקנים שכבר מזמן לא מתאימים למועדון מפואר, גם אם הוא בדימוס.
עונת המאה של המועדון האדום היא פארסה מתמשכת שעלולה להסתיים בירידת ליגה אחרי קיץ עגום ומעליב. גם פה, הוותיקים והמנוסים יותר הוקפצו מהספסל לעזור, אבל במקום לעשות כך, הם היו עסוקים בלדרוך אחד לשני על האצבעות, לגלות מינימום מחויבות ומקסימום אפאתיה ולוודא ששוב ליד דף התרומה שלהם לחודורוב תתנוסס הסיפרה 0.
דראפיץ' כבר מספיק זמן בהפועל ת"א כדי להבין עם מי יש לו עסק. עם מי כדאי לצאת למלחמה, מי אלו שיכולים להתפתח ומי אלו שפרצופם הכאוב על הספסל הוא קדימון לה שיקרה כשהם יעלו על כר הדשא. האבסורד מתגבר עוד יותר עם השאלה איזה עתיד יש להפועל. הרי מהפכת הצעירים נשכחה. בגדול – אין כמעט צעירים משחקים שאפשר לנבא להם עתיד מזהיר. מצבת הזרים ברובה מקרית, מבוא ל'ניפגש בקאס', ודווקא שחקני ההרכב הראשון מצליחים איכשהו להשאיר את הראש מעל המים, עד שאיזה גל בא ומטביע גם אותם. בלי עתיד, בלי תקווה ובלי יכולת לכבוש ממהלך כדורגל מתכונן.
כותב שורות אלה לא יודע איך הפועל יכולה תצא מהעונה הזו. אתמול 3,581 אוהדים (!) הגיעו לאצטדיון הנוראי באשדוד כדי לתמוך, אבל גם מהם ימנע להגיע לבלומפילד בקרוב בגלל אותו בית דין מנותק, וחובב העונשים. הפועל כבר ידעה לצאת מעונות שחורות עם הרוח, הקהל ומהמסורת. מזה, כבר לא נשאר הרבה. בלי מקצה תיקונים מהיר בחלון הקרוב, הישרדות תהווה הישג למועדון שחוגג את שנת המאה שלו. אוי לעיניים האדומות שקוראות את המשפט האחרון.
דראפיץ'. בלי עתיד, בלי תקווה, בלי יכולת לכבוש ממהלך מתוכנן (דני מרון)
נמני, אסף נמני
אסף נמני ושוב אסף נמני. אותו מאמן שכבר שלחו הביתה אחרי הגרלת המשחקים, לגלגלו עליו אחרי התבוסה למכבי ת"א והתיקו מול הפועל ירושלים, אבל עובדתית, מאמן חסר ניסיון בליגת העל, מראה שהכל קשקוש. קצת חיבור עם שחקנים, הרבה הגנה וסער פדידה אחד שמצדיק את השם, והפועל חדרה מראה עונה חמישית ברציפות – אל תורידו אותנו כל כך מהר. חפשו פראיירית אחרת.
ונסיים עם מנהלת הליגה שמדי שבת מוציאה את מספרי הקהל שהגיעו למחזור החולף. איזו מסורת נהדרת. רק שליד שני משחקים, ריחפה הסיפרה 'אפס'. למה? אתם כבר יודעים. מדייני בית הדין של ההתאחדות אני לא מצפה לדבר. הם כבר הבהירו שאני, אתם , כולנו עברייני כדורגל בפוטנציה ולכן הם עושים טובה וסוגרים את האצטדיונים.
רק שאז מגיעה מנהלת הליגה, זו שדואגת למוצר, ומציגה לראווה באטימות מרשימה את ה'אין קהל'. יש לה אחריות עצומה למנהלת שהגענו לכאן. באי הסולידריות עם האוהדים השפויים, בחוסר הרצון לתקן חוץ מלצעוק 'מגנומטרים, מגנומטרים, קנסות מנהליים, קנסות מנהליים'. לפני שאתם מצייצים על אוהדים, אולי כדאי לפעמים פשוט לשתוק.