האירוע המרכזי של המחזור ה-18 בליגת העל לא התרחש בכלל באצטדיון טדי. לא, לא מדובר בפנדל שנשרק לטובת בית"ר ירושלים וההחלטה להניף כרטיס אדום ישיר לדרק לוקאסן ממכבי תל אביב. זה גם לא היה משחק הבכורה של חיים סילבס בהפועל תל אביב, או הניצחון ה-11 ברציפות של מכבי חיפה – שהשתווה לשיא כל הזמנים של מועדון בתקופת ליגת העל, ואפילו לא העובדה שבשנת 2023 משחקים בליגת העל מתבטלים בגלל תנאי מזג האוויר.
האירוע המרכזי של המחזור קרה ממש בשקט, כמעט בסתר, כמו בתאונת פגע וברח, מבלי שיותר מדי אנשים שמו לב. בדקה ה-83 הונף שלט החילופים במשחק בין מ.ס אשדוד למכבי בני ריינה, ויצחק אספה חזר לשחק כדורגל בליגת העל לראשונה מאז השתחרר מבית הסוהר.
נכון, אספה כבר רשם שתי הופעות במדי בני יהודה בליגה הלאומית מאז יצא מהכלא, אבל זה לא הקל על המועקה שנוצרה עמוק בבטן בשניה שעלה על הדשא. עבריין מורשע חזר לשחק כדורגל בליגה הבכירה, בדיוק שנה פחות יומיים אחרי ששוחרר, בקלות שאי אפשר לעבור עליה בשתיקה כזו.
יש שני צדדים לסיפור הזה. הצד הראשון, שאסור לזלזל בו, קובע שאספה שילם את חובו לחברה. כדורגל הוא, אולי, הדרך שלו להשתקם והצורה שבה ג'קי בן זקן, הבעלים ברוחו שלא רשום כבעלי מ.ס אשדוד, שומר עליו, בהחלט מעוררת השראה. עוד לפני שהורשע ונשלח אל הכלא, אספה המשיך לשחק בהרכבה של אשדוד, וגם כעת, אחרי שלא ממש הוכיח את עצמו בבני יהודה, בן זקן לא נוטש את האנשים שלו.
הגם שקיימת הרגשה קשה של זלזול באבני היסוד של החוק, האדם שאיכשהו לא רשום כבעלי מ.ס אשדוד עומד במבחן האנושי בכבוד רב. יש משהו מאוד מחמם לב בקודים האלה של בן זקן.
אבל יש גם צד שני. והצד השני כולל את הליגה שלנו, והתרבות שלנו, והחברה שלנו, שהן חשובות יותר מאדם אחד. לא ייתכן שליגת העל תקלוט בכזו קלות עבריינים מורשעים אשר חטאו בענק. אם בן זקן רוצה לעזור לאספה, הוא יכול לעשות זאת במסגרת פרטית, באחד מעסקיו. ליגת העל היא מודל קהילתי והיא צריכה להכיל כללים נוקשים מאוד בכל הנוגע לשילובם מחדש של עבריינים מורשעים, הן בעבירות כלכליות והן בעבירות תנועה חמורות כאלה.
על אחת כמה וכמה הדבר חמור בליגות המקצועניות שלנו, שמעליהן מרחפים עננים לא קלים של הטיות משחקים, הימורים ושילוב של גורמי פשע בניהול מועדונים. תוסיפו לזה את הכאב שנגרם למשפחתו של ארי נשר ז"ל עקב שילובו המהיר מדי של אספה חזרה בכדורגל הישראלי – ותבינו עד כמה הסיפור הזה בעייתי.
בן זקן. ראוי להערכה (לירון מולדובן)
חשוב להזכיר: אספה לקח אחריות על מעשיו במספר ראיונות שקיים, אבל ניכר שזה קרה רק כאשר רצה להשתקם, באיחור בולט שמעורר מעט ספק לגבי כוונותיו. בהקשר הזה, שימו לב מה כתב עליו השופט עם פרסום גזר הדין, כשנה וחצי אחרי התאונה הטרגית. "במקרה שהוא (אספה, ח.א) מכחיש את מעורבותו באירוע לאורך כל המשפט, ולמעשה עד היום הוא מכחיש את מעורבותו באירוע, הוא אינו זכאי ליהנות מהקלה בעונש".
כשבעה חודשים אחר כך, ראוי גם לציין, בית המשפט העליון, הנתון כיום לביקורת רבה בגלל סיפור שכולם יודעים מהו, הקל את עונשו של המגן האשדודי, וטען כי "עונש המאסר בפועל שנגזר על אספה חורג באופן מובהק לחומרה מרף הענישה המקובל". זה עדיין לא אומר שעשרה ימים אחרי השחרור מהכלא אספה יכול לחתום באחת משתי הליגות המקצועניות – אז בניהולו של ברק אברמוב בבני יהודה. טווח הזמנים הקצר מרגע השחרור לרגע החתימה, מלמד שאין כאן באמת הכאה על חטא ולקיחת אחריות אמיתית. רק רצון לחזור לשגרה או בלשון מטאפורית למקרה הזה: להעלים ראיות ולהתחמק מעונש מלא.
זכותכם, כמובן, לחשוב אחרת, אבל זכרו: בפעם הבאה שתדרשו ליגה נקייה מחשדות ומורשעים לשעבר, אל תשכחו באיזו קלות, ללא תקופת צינון מרתיעה, אנחנו מאפשרים להם לחזור לכדורגל שלנו. תחשבו איזה מסר נוראי זה מעביר לדור הצעיר, ובעיקר לכדורגלן הבא שישקול למעוד.
סביר להניח שאם אספה היה חוזר לשחק בקבוצה כמו מכבי תל אביב או מכבי חיפה, המקרה שלו היה זוכה גם היום לתהודה הראויה לו כמו בפרשת אצילי ומיכה. אבל מקרי העבר בכדורגל שלנו מלמדים שגם שיקולי מוסר מוכתבים משיקולי רייטינג, ודיונים חשובים יורדים מסדר היום הציבורי בשלב שאף אחד לא שם לב.
אספה. חזרתו עברה מתחת לרדאר