העיר תל אביב רעדה. האמת, התסריט הזה נשמע כמו סרט בדיוני. קפטן הפועל ת"א חותם במכבי ת"א, יום אחרי הפסד אדום 2:0 בדרבי. "גילי ורמוט עבר למכבי", נרשם בהתראה בטלפון וההלם היה קיצוני. האיש שזכה בארבעה גביעים ואליפות עם הפועל חצה את הכביש. 8 שנים בדיוק אחרי, חוזרים לסיפור המלא מאחורי העסקה, שתיזכר לעד כאחת השנויות במחלוקת בתולדות הכדורגל הישראלי.
"ורמוט וג'ורדי לא ידעו מכלום עד אחרי הדרבי"
מאז שג'ורדי קרויף הצטרף למכבי ת"א, החלה הנהירה של שחקני הפועל ת"א לקריית שלום. האקסים ערן זהבי, וינסנט אניימה ונוסא איגיבור החליפו לצהוב וטל בן חיים עבר באופן ישיר בין הקבוצות. ואז הגיעה מכה מתחת לחגורה מבחינת הקהל האדום. "הסיכום שלי עם מכבי ת"א היה שהם מדברים עם ורמוט בחצות, שעה אחרי הדרבי. ביום האחרון של חלון ההעברות", סיפר רמון לערוץ הספורט, "אפילו ג'ורדי קרויף לא ידע על המעבר עד אחרי המשחק", וזה בדיוק המשפט שמתאר עד כמה העסקה הזו הייתה סודית.
"החוזה עם מכבי היה סגור כבר שבוע לפני המשחק", המשיך רמון, "היו שלושה אנשים שידעו על העסקה, אני, המנכ"ל של מכבי, מרטין ביין, והיועץ המשפטי של הצהובים, עו"ד מורן מאירי. דרשתי מהם שג'ורדי לא יידע כלום מחשש שזה ידלוף לתקשורת ואם זה היה קורה לפני הדרבי, הכל היה מתפוצץ והעסקה הייתה נופלת". המו"מ התנהל במשרד של רמון, בבית החייל, בשעות הקטנות של הלילה: "זה היה כמו מבצע חשאי", הוא מספר.
הפועל ת"א היה מועדון עני וחולה", הבהיר הבעלים את הסיבה למכירת הסמל האדום, "היינו חייבים כסף כדי לשרוד ולא היו לי קלפים מולם במו"מ. המעבר הזה חסך לנו המון כסף בשנים הבאות כי ורמוט חתם על הארכת חוזה ל-5 שנים, בכפוף לקיצוץ מסוים. בהתחלה מכבי רצתה את גילי לקיץ והציעה 600 אלף יורו. אני הסכמתי, אבל הודעתי שהוא ימשיך לשחק בהפועל כרגיל עד אז. הם פחדו שהוא ייפצע והחליטו לרכוש אותו מיידית ב-700 אלף יורו בתוספת למספר שחקנים".
ההסכם בין הקבוצות היה סגור שבוע לפני המשחק (אלן שיבר)
הסעיף המיוחד שכמעט פוצץ את העסקה
"ורמוט צלצל אלי ב-01:00 והחל במו"מ עם מכבי", משחזר רמון את הלילה הדרמטי, "הוא קיבל חוזה גדול ובבוקר הסיפור התפרסם, כשאני הייתי בביתו של יו"ר המועדון דאז בארי בן זאב. האולטראס היו בחוץ וקיללו אותי. הם איימו לרצוח אותי וצעקו: 'לא מוכרים סמלים'. אין קללה שלא קיללו אותי. דפקו על הדלתות והזמנו משטרה".
רמון צפה מראש את תגובת האוהדים הזועמים ודאג להכניס סעיף מיוחד בחוזה עם מכבי ת"א: ורמוט חייב לחתום שהמעבר היה מרצונו. "הוא היה מת לעבור למכבי ת"א, אבל פחד מהאוהדים של הפועל. אני הודעתי לו שאם הוא לא חותם - אין עסקה. רעדתי מפחד כי הפועל הייתה מתמוטטת אם העסקה באמת הייתה נופלת, אבל שיחקתי אותה כאילו אני שולט במצב. ב-16:00 אחר הצהריים הגיע מכתב מגילי שהוא מבקש לעבור. זה היה היום האחרון של החלון, סגרנו את כל הרישומים והוא הפך לצהוב".
"הקרבתי את עצמי למען הקבוצה", מתאר רמון את הסיטואציה הקשה מהכובע של האוהד והבעלים, "היה לי קשה מאוד עם הסיפור הזה, אבל לא היה לנו כסף. גם את ערן זהבי לא החזרנו בגלל מצוקה כספית. בכל פעם שהוא היה כובש שער במכבי הייתי אוכל את הלב מחדש".
"זה הרגיש כמו המסמר האחרון בארון הקבורה של הפועל ת"א", אמר האוהד האדום ברק מזרחי, "הפסדנו בדרבי וקיבלנו את זה בבוקר בבום. גם ככה היינו שבורים. הוט היה השריד האחרון מהדאבל של 2010. היה לו את המספר של שלום תקווה והסימבוליות היא שהיינו שרים לו 'לנצח אותך נאהב'. גם זהבי ובן חיים עברו, אבל ורמוט היה משהו אחר בשבילנו. הוא היה הקפטן, ולעבור למכבי דווקא אחרי הפסד בדרבי זה לא הגיוני. ממש סכין בלב. שם התחלנו להרגיש את הסוף של הפועל".
בבוקר שאחרי הוא כבר היה צהוב. ורמוט עם בן חיים (אלן שיבר)
המאמן שהופתע ואיך העסקה השפיעה על ורמוט
"חיים סיפר לי על העסקה אחרי הדרבי", אמר אלי כהן השריף, "אם הייתי יודע על זה, בחיים לא הייתי נותן לו לשחק. ורמוט היה כבוי באותה תקופה, הוא לא היה מסוגל להניע את עצמו. דיברתי איתו וראיתי שכלום לא משפיע עליו. בהרגשה שלי הוא ידע מהעסקה ושפת הגוף שלו שידרה את זה לאורך כל השבוע".
בספטמבר השנה ורמוט התראיין לפודקאסט "מאחורי הקרעים" עם נמרוד מאהלר ויותם פרי, וסיפר את הצד שלו למקרה ומה שקרה אחריו.
. "אחרי עונה, פחות או יותר, באירופה חזרתי לארץ בדיכאון", סיפר ורמוט, "לא רציתי לחזור לארץ. ג'ורדי בדיוק הגיע למכבי ת"א וישב לי על הראש לחתום יחד עם רונן קצב. החוזה שהוצע היה ב-30 אחוז גבוה יותר ממה שהוצע לי בהפועל ת"א, אבל הלכתי לשם".
ורמוט המשיך: "אחר כך עברתי למכבי ת"א, ומי שמכיר אותי יודע שאני לא אחד שעובר וברגע נהיה צהוב ו'שרוף' מכבי ת"א. זו היתה אחת הבעיות שדיברתי עם הפסיכולוג של מכבי ת"א עליה. הוא אמר לי שאם אתה לא עושה 'קאט' ומוחק את מה שהיה וישר נכנס לעניינים, קשה להצליח ואני לא הצלחתי לעשות את זה. אין לי את האופי לעשות את זה".
הייתי מאוד מחובר וקשור להפועל ת"א. אני הייתי הפועל ת"א. אני מאוד לויאלי.... זה היה הבית שלי. בחיים לא לבשתי צהוב. היה אסור. באתי באימון הראשון ומה שעבר לי בראש זה 'יואו, איזה לא נעים. אוהדי הפועל רואים אותי עכשיו'. אתה לא יכול להצליח ככה".
על פי ורמוט, המצב הנפשי בו היה הוביל גם לפציעה: "במשחק השלישי, רבע גמר הגביע, שמתי את הרגל במקום שאם אני עם בטחון ולא בלחץ, אני לא מכניס את הרגל לשם. לא הייתי שמח, אבל רציתי להיות טוב ולהוכיח את עצמי. זה משהו שראיתי אצל עומר אצילי במשחקים הראשונים במכבי חיפה. הוא נכנס לתאקלים שאמרתי 'מה אתה עושה, למה אתה מכניס את הרגל לשם?'".
"כל המעבר הזה יצר סטרס גם מחוץ לכדורגל. הקהל של הפועל ת"א שנא אותי וגם הקהל של מכבי ת"א שנא אותי. ופתאום יש רוטציות.. דברים שלא הייתי רגיל. רדפתי אחרי שמעון אבוחצירא מק"ש, דחפתי את הרגל בגליץ' והוא נפל עליי ועיקם לי אותה. לא יודע להגיד אם זה פסיכוסומטי או לא... בהפועל ת"א לא הייתי יכול להיפצע פציעה כזו".