דקות ספורות לפני פתיחת המשחק אתמול בסמי עופר, הורגשה דריכות משמעותית ביותר בקרב יושבי האיצטדיון. הידיעה על אובדן הנקודות של הפועל באר שבע ועוד שבוע מובטח במקום הראשון הייתה אמורה לרכך, לכאורה, את המתח באוויר, אבל רק לכאורה. בסופו של דבר, אובדן נקודות נוסף, בטח אחרי שהיריבה שהייתה יכולה, פוטנציאלית, לקחת מאיתנו את הפסגה ולו גם למספר שעות, היה נותן לנו מכה מוראלית לא פשוטה. לכל אחד באיצטדיון היה ברור שזה משחק בעל חשיבות סופר גבוהה, ושפאשלה נוספת, למרות ואולי בכלל בגלל אובדן הנקודות של היריבה, יכולה להיות משמעותית ביותר להמשך.
השחקנים יצאו למשחק הזה בגישה שונה לחלוטין מזו שראינו במשחק הדרדל'ה בחדרה, חרב בין השיניים ונחישות בכל חלק מחלקי המגרש. השטיפה של ברק בכר ביום חמישי הייתה אפקטיבית, לפחות בהיבט הזה. לומר שזה היה מבריק? לא, בייחוד לא במחצית הראשונה. גם המערך, דומני, היה אילוץ בשל אי הכשירות של קורנו. בכל מקרה ובכל מערך, הקבוצה יכולה לשחק הרבה יותר טוב, זה ברור. מצד שני, בהחלט ראינו את החזרה ליסודות, לחץ גבוה, התלהבות ורוח קרב.
מה ראינו פחות? בעיטות לשער. זה תסמין של חוסר ביטחון, של חוסר חדות ושל תקופות פחות טובות בכללי, כשמנסים להיכנס עם הכדור לשער בכל מהלך, או לחלופין, מנסים שבע מאות מיליון הגבהות לא קשורות לעולם, פשוט מעיפים כדורים בלי כתובת לאורך ולרוחב רחבת היריב. עם זאת, בהחלט הייתי מרוצה משינוי הגישה ומהנחישות, ולא היה לי ספק שהגולים יגיעו - אם רק יבעטו לשער.
והנה, מגיעה לה המחצית השנייה, וראו איזה פלא! אכן, פונקציית הבעיטה לשער קיימת. מהרגע הראשון של המחצית, הבאז של שער מתקרב חזר לאוויר. אם במחצית הראשונה, התחושה הייתה שלא נבקיע שער עד סוכות תשצ"ח, המחצית השנייה, עד לבוא השער המיוחל, הדיפה ארומה משובחת במיוחד של גול.
ומי אם לא מר קלאץ', זה שמתגלה מחדש כשהגלים מתחזקים, מר צ'ארון שרי, פורץ את הסכר בבעיטה מרחוק פלוס דיפלקשן קטן. עוד לפני הגול, היה לשרי משחק לא רע בכלל. הוא היה נייד, שיחק בחוכמה וחילק כדורים טובים מאוד. אבל את הלחם שלו - והשמחה שלנו - הוא מוציא מהרגעים האלו, שהלחץ מתגבר והקושי עולה.
מי שעזר לשרי מאוד להשתחרר ולשחק טוב הרבה יותר היה הרכש הנוצץ של החלון, דיא סבע. מדובר בשחקן שחקן, ומי שעוד לא הבין - בטוח הבין אחרי אתמול. מאלו שכשהכדור אצלם ברגל, מעוררים באז של התרגשות וציפייה. יש למכבי חיפה כיום שלושה כאלו, הוא הרביעי. מעבר למהלכים ולמסירות באמת ברמה גבוהה מאוד וליכולת לשחק בכל תפקיד התקפי, סבע נראה רעב (הכנס בדיחה גנרית על הכרס הקטנה שלו כאן), לוקח אליו עוד פוקוס של הגנת היריבה ומאפשר למכבי חיפה את הלוקסוס להעלות אס של ממש סטייל אצילי מהספסל. עכשיו צריך רק שיתרגם את האיכות למספרים, אבל גם אם זה לא יקרה מיידית, סבע הוא תוספת איכות כל כך משמעותית לסד"כ ההתקפי של מכבי חיפה וכזו שמאפשרת גיוון שאפשר היה רק לחלום עליו לפני חודש. חשוב לא פחות, הימצאותו של עוד כוכב גם מכריחה את השאר להישאר דרוכים ולא להיכנס לאדישות וריפיון, כי מקומם לא מובטח.
נוסף על סבע, מוחמד אבו פאני היה נראה כמו מי שקיבל שטיפה רצינית על הגישה שלו והפנים את האחריות שמוטלת על הכתפיים שלו, בטח אחרי עזיבת נטע. משחק לחימה בלי פשרות, חילוצים והוצאה חכמה ורגועה קדימה, ההיפך הגמור מהליווי הנוגה במבט שנתן לשחקני חדרה רק לפני שלושה ימים. גם התוספת של מחמוד ג'אבר לידו וודאי לא הזיקה, חתיכת שחקן ג'אבר. מכבי חיפה חייבת לשמור אותו בריא, ואני מטיל את האחריות כאן על מכבי חיפה כמעטפת ובעיקר על הצוות המקצועי, מכיוון שג'אבר עצמו לא באמת מסוגל לווסת את העוצמות שלו. יש לו שני הילוכים - פול גז ומיטת טיפולים, אין אמצע. זה משהו שיגיע עם הגיל, אני מניח, ובינתיים - שמרו לנו עליו.
החזרה של ג'אבר משמעותית גם במובן שהיא מחזירה דריכות ותחרות בריאה לקישור האחורי, ולראייה - עלי מוחמד שעלה מהספסל
עבר שינוי (אלן שיבר)
בפינת ה"מגיע לו" - כמובן, דולב חזיזה. מבחינת דיוק במסירה ואחוזי הצלחה בפעולות בחלק הקדמי, משחק מזעזע שלו, לא פחות. אבל הלחימה שלו, המאמץ הבלתי מתפשר וחוסר הוויתור, לעצמו ולקבוצה, הם באמת סמל ומופת, ואני ממש שמח שהוא זכה לשבור את הבצורת בשער סופר חשוב והכרחי. כן, וההגנה אחלה, כל הארבעה. דניאל אולי קצת חלוד, עדיין, אבל אני מאמין שיהיה בסדר, והבלמים כולם זה בונבוניירה, אולי הבעיה האחרונה של מכבי חיפה.
לדין דוד, לעומת זאת, פחות הלך.אני אישית מאמין שהמערך ודרך המשחק של לזרוק עליו כדורים ולקוות לטוב לא מחמיאים לו, בלשון המעטה, והוא עצמו גם נמצא בתקופה של חוסר חדות. כבר רשמתי מספיק כאן על ההערכה האדירה שיש לי לדין, ובאמת שאין מה להתרגש מהקולות ההיסטריים שזועקים כנגדו היום. הזיכרון הקצר של הקהל הירוק והקהל הישראלי בכלל הם בעיה לא פשוטה, הוא יהיה בסדר.
זה היה, אם כן, צעד ראשון ביציאה מהבור. צעד חשוב, חשוב מאוד אפילו, מבחינת תודעה ולאור התוצאות האחרות במחזור, אבל צעד אחד. כדי לצאת מהתקופה הרעה ולהתחיל להתניע מחדש את המכונה, אנחנו נזדקק ליותר מהכל. יותר יכולת, יותר שערים, יותר נצחונות. כמובן, זה ממש נחמד לא להתעורר ולהרגיש דרעק אחרי משחק, אבל עדיין - מדובר באירוע מבודד וגם, בואו נודה, לא בהצגת כדורגל שמציתה עד כדי כך את הדמיון.
בשבת ממתינה משוכה, שאלוהים ישמור. אשדוד בחוץ. זה כלל לא רלוונטי מה היו התוצאות של אשדוד לפני המפגש מולנו. המגרש הזה, ומכבי חיפה עליו, מוציאים מאשדוד משהו אחר, ומאיתנו את החשק לחיות. בהיעדרו של ברק בכר מהקווים (שמח לראות גם אותו רגוע יותר), המשימה של ניצחון במגרש החוץ מהקשים בליגה הופכת לקשה הרבה יותר.
ובכל זאת, רוח רעננה וטובה יותר מפעמת בנו, כזו שרק ניצחון, דחוק וגורלי מאוד, יכול להביא. ועם כל הקושי והאתגרים הצפויים לנו בישורת אחרונה רצחנית במיוחד לליגה הסדירה, יש לנו את כל הכלים לעשות את זה, ואין שום תירוץ.
שבוע טוב וירוק לכולם!
נ.ב. זה אולי היה מתבקש, אבל יש בי צער קל על פיטוריו של ניר ברקוביץ'. מדובר בדמות קאלט משובחת, מחכה למי שירים את הכפפה ויעשה עליו דוקו לנטפליקס.
יש לחיפה את הכלים, אין תירוץ (אלן שיבר)