קשיי קליטה: שורש הבעיה של הפועל ב"ש

מסתכלים רק על עצמנו ורואים פנים מפויחות וקרח על הקרסוליים. הביטו על הבית האדום והרי לכם בית חולים שדה פר אקסלנס: עצם השוקית של טיבי נשברה וסיבי השריר של ויטור ידעו ימים יפים יותר; אליאס, שמיר, אבו עביד וחטואל עדיין לא התלוצצו עם הרופא. עם כאלה חוסרים גם בר כוכבא היה שוקל את צעדיו לפני המרד.

חבולה מקרבות הרחוב עם באסם (״נקלע בעל כורחו לסיטואציה״) זערורה ועבדולאיי סק, התייצבה באר שבע במגרש הי״א עם הרכב שבדרך כלל מפסיד לקבוצת הנוער. על המחסור ברגליים עובדות, חיפו הלב והנשמה. זה היה ניצחון גדול במשחק לא גדול. מתגוננים והולמים בהתקפת מעבר. כמו מגן וחץ.

כשאורות הניאון של בית הדין מנצנצים באופק, וזעקת הקיפוח של הדרום מהדהדת באוזניים נלחמה באר שבע על כבודה עם רגליים קשורות. לפני ההשעיות שבדרך, התדלדלו השורות. נגד מכבי בשני אולי ישקלו להכשיר את כוכבי העבר יעקב פולברניס ומשה ״חמוסי״ מימון. או שברדה ישלח את מליקסון לחרוך את הקווים.

ברדה יסגור עונה טובה שלא ענתה על הציפיות, בעיקר מפני שבחירת הזרים לא הייתה מי יודע מה כמה. אתה לא יכול להיפרד מדנילו אספרייה האייקוני לטובת קלימלה האומלל, ולצפות לקפיצת מדרגה. הזעקתו של מרטינש (זוכרים?) מאי שם והקפצתו לחזית, משל היה נשק שובר שוויון, רק חידדו את הבעיה. עם שני זרים איכותיים בלבד (הלדר לופס ויוג’ין אנסה), אי אפשר למחוק את החיוך מפניו של גל אלברמן.

במו רגליה באר שבע חרצה את גורלה. אם מסתכלים אחורה נתקלים בדליים המצולקים ובחלב שנשפך. נזכרים בתיקו עם נס ציונה ומבינים את גודל הפספוס. רואים 4 נקודות פור ומבינים שזה נגמר. עם או בלי כוכבית, חיפה אספה את הצלחת מהרצפה ותניף אותה כמעט בוודאות. אם לא מחר, אז מחרתיים.

מחלקת הדוברות של הכוכב האדום בלגרד חיכתה לשוויון אשדודי כדי לדווח על בואו של המאמן הישראלי עם השיער הקוצני, בזמן שאוהדי באר שבע התפללו לנס. קניקובסקי פתח את התיאבון אצל האדומים, אבל חזיזה וסבע סתמו את הגולל על הפנטזיות.

זו שתקעה לעצמה אצבע לעין, עוד תראה ימים יפים יותר עם ברדה על הקווים. זו שלא ירתה לעצמה צרורות ברגל, תמשיך כנראה לחפש לשווא מישהו בשיעור קומתו של ברק בכר.