ב-20/9 בשעה 19:00 הסתיימה רכבת ההרים, שנקראת ״הקיץ של הפועל באר שבע״. הרבה שנים לא זכור לי כזה קיץ מטלטל כאוהד של הקבוצה האדומה מהדרום. קיץ שהתחיל בהצהרות ״יוצאים למחנה האימונים עם סגל סגור״ ונגמר במכירת שני שחקני מפתח וחיפוש נואש אחרי חלוץ. אני יודע שראשי המועדון קוראים את מה שאני הולך לכתוב פה על הקיץ שהגיע רשמית לסיומו. קחו את זה כביקורת שבאה מהלב ורוצה לתקן.
את הקיץ האחרון התחלנו בתחושת אופוריה. סיימנו את העונה במקום השני, עם הבנה ברורה שלקבוצה נדרשים תיקונים קטנים בשביל להפוך מסגנית לאלופה. כולם ראו את הסגל הקצר, שהגיע בחוסר קיצוני לסיום הליגה ואת הצורך בשחקני התקפה שיתנו מספרים דו ספרתיים. השינויים בעמדות המאמן אצל היריבות לצמרת, חיפה ומכבי ת"א, הפיחו אופטימיות שהעונה הקרובה היא העונה שלנו.
לכל זה נוספו ההצהרות על כוונת ברדה לצאת למחנה האימון ״עם סגל סגור״, וכך היה, על פי המועדון עצמו, כאשר יצאו למחנה. על בסיס האמירות האלה והתקוות הללו, אוהדי ב״ש הסתערו על רכישת המנויים והגיעו למספרים שלא נראו מאז עונות האליפות. ואז הגיע מכבי ת"א לטרנר והפציצה שישה גולים, שהיו כמו שישה חצים בלב של האוהדים. קיץ שלם של אופטימיות, של תחושה שהצלחת יכולה לחזור שוב לטרנר, התנפצה לנו בפנים. לנו וגם לראשי המועדון, שהיו בטוחים שבנו סגל לאליפות.
בסה״כ עזבו בקיץ הזה 15 שחקנים והצטרפו 11 שחקנים חדשים, חלק מהשחרורים בתחילת הקיץ היו מתבקשים, כמו שאפי, דור מיכה, יוג'ין אנסה ואנדרה מרטינש. חלקם היו בלתי נמנעים, כמו עומרי גלזר וחלקם היו קיצוץ בשומנים עודפים כמו אביב סולומון ואור דדיה.
ברדה. הבעיות נשארו (אלן שיבר)
אבל מה שבא במקומם היה נראה מבטיח מאוד. מרציאנו, שוער שרצינו עוד לפני שיצא לאירופה כמחליף לגורש, הגיע באיחור של שמונה שנים, כמחליף לגלזר. אם תשאלו לא מעט אוהדים, כגודל הציפייה, גודל האכזבה. משחק רגל חלש מאוד על גבול התקף הלב בכל פעם שהכדור הגיע אליו. גיא בדש הגיע עם הרבה ציפיות אחרי עונות טובות בהפועל ירושלים, אך עד עכשיו לא מתחבר ולא מספק את הסחורה. אלון תורג׳מן נראה מתאמץ, אבל במשחק האחרון קיבל את כל הקרדיט מברדה ולא עשה את העבודה שלו, וזה להבקיע.
בגזרת הזרים, אגיד משהו שלא מקובל להגיד בשנים האחרונות על הפועל ב״ש, ואסייג בזה שאנחנו רק בהתחלה של העונה, אבל נראה שב״ש דווקא הביאה זרים טובים. אנטוניו ספר, שכבר דווח שיושאל, הפך לאחד השחקנים הטובים בקבוצה בשלושת המחזורים הראשונים, כריסטופר פטרסון מראה יכולת טובה וניסיון להשתלב הרבה יותר מהישראלים שהגיעו. אנדרה פוקו, על פי המשחק הראשון בליגה, הראה יכולות טובות עם הכדור, החזיק את מרכז המגרש ועשה פלשבקים לימי ג׳ון אוגו.
הבעיה של ב״ש והזרים נמצאת באלה שנשארו מעונה קודמת. קלימלה זו אכזבה גדולה, ונראה שזה לא עניין של זמן, אלא של חוסר התאמה לקבוצה. על פאון מיותר להרחיב. הכל כבר ידוע. לפחות הצליחו להשאיל אותו עד הקיץ הבא.
לב״ש יש בעיה שעד שלא תיפתר, המועדון יגיע שוב ושוב לאותו קיץ מסויט. להפועל באר שבע אין מחלקת סקאוט. על הנייר יש, אבל בפועל היא לא באמת מתפקדת. בשנים האחרונות, המועדון מביא שחקנים שמחלישים אותו, נתקע איתם בלופ בלתי נגמר ומבזבז עליהם כסף יקר שיכול היה ללכת למקומות הנכונים.
קלימלה. זה לא זה (אלן שיבר)
עצם העבודה שמסוף עונה שעברה, כל אוהד כדורגל ישראלי יודע שלב״ש יש בעיה בהתקפה, אבל המועדון לא מחתים חלוץ. אם היה קורה דבר כזה בעסק של משפחת ברקת, כל המחלקה הרלוונטית הייתה הולכת הביתה. אבל לא כך בכדורגל. גם העובדה שאלונה בוחרת כבר שנים, באופן מודע, לא להשקיע במחלקת הנוער, הביאה אותנו למצב בו נגמרו הישראלים הטובים, ומה שכן טוב נמצא אצל היריבות, שגידלו אותם.
ככה מגיעים לסוף הקיץ ומנהלים מו״מ עם שרצקי על איתמר שבירו, שגדל במחלקת הנוער של באר שבע ונקנה על ידי שרצקי רק לפני שנה, ומסיימים בקניית העודפים שמכבי ת"א משחררת. לרגעים קטנים, רכישת אלמוג עשתה תחושת דז'ה וו להגעת ראדי באליפות הראשונה. האם כך יגמר הסיפור של אלמוג? ימים יגידו.
בסוף הקיץ הזה, כמו הרבה אוהדי ב"ש, אני יוצא מאוכזב ואופטימי. מאוכזב מההתנהלות של מועדון שמתיימר להתמודד על אליפות. אבל אופטימי, כי מה שנראה גרוע בספטמבר, יכול להתחבר בנובמבר ולהיראות מטורף במאי. מקווה שכך תראה העונה הקרובה של האדומה שלנו.