$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

נשאר לעמוד: אליניב ברדה שרד את הגל העכור

הכל היה מוכן לעריפת ראשו של מאמן ב"ש. מזל שיש את ספר, ויטור ופוקו. דעה

חיים זלקאי
חיים זלקאי  01.10.23 - 09:48

הכול היה מוכן לעריפת הראשים בטרנריה. אנשים טובי לב דחקו במקבלי ההחלטות לקבל את ההחלטה ״הנכונה״, תוך שהם מתנערים מהאיש שעד לפני כמה רגעים קיבל מהם טרמפ על הכתפיים. התחושה שניסו להחדיר בנו הייתה שעוד הפסד וזה נגמר. ברדה ירד לקווים, חיוור כמו סיד. שקיות שחורות התנחלו סביב העיניים, ניכר עליו ששנתו נדדה מאז הפדיחה במושבה.

רק שהוא, בניגוד לכמה פרסונות, לא נטש את הספינה שנטתה על צידה, מחשבת לטבוע. ברגעי משבר המחשבות מתרוצצות לכל הכיוונים. איך יוצאים מזה? לזוז הצידה? לחזור לעמדת המנהל הספורטיבי? להודיע לאומה ש״איני יכול עוד״? לחדש קשרים עם המורה לפלמית? מה יגידו השכנים?

מתקפה כזאת על הנסיך האדום לא זכורה לנו. גלים גלים, עכורים עכורים, שטפו אותו. אוי ב״ש. ואוי לבושה. באווירה שמתכתבת עם רעילות, ברדה ניסה לבודד את עצמו מהגועל נפש. עודד את השחקנים, חיפש כל דרך להעיר את המתים.

אלא שמסביב יהום הסהר. תנעל את הנייד, והטוקבקים ירדפו אחריך עד קצה העולם. קשה להתנתק מהטרפת. אינדיאני בבוליביה בטח שמע שבעיר דרומית אחת בארץ רחוקה מחפשים את ראשו של המאמן. כבר אחרי חמש דקות אצבעותיו של אליניב מיששו את הצוואר, לוודא שהכול במקום. היתרון המהיר היה כמו רגיעון של הדס.

אגדה אורבנית מספרת שהמומחים בבית האדום התכוונו להעלות את אנטוניו ספר על האווירון לבוקרשט בגלל חוסר התאמה, כביכול. איכשהו המזימה נכשלה, והרומני הפך למוציא לפועל של הברדות. את הראשון נגד הירושלמית האדומה הוא כבש בקלאס, את השני בישל באמנות, והרי לכם זר בהזמנה. מהממליגה של אנטוניו ספר באר שבע חזרה לליגה.

היו דקות שהאדומה הדרומית הסבירה לנו מדוע מצפים ממנה לגדולות. ויטור הישן והטוב, בולם בשארית כוחותיו ומבקיע עם הלשון בחוץ, שזה פשוט להתאהב בו בכל פעם מחדש. יחד עם הלדר לופס ואנדרה פוקו, ובתוספת ספר, מתייצבת רביעיית זרים (כן כן, כולל זר מתאזרח) סבירה בהחלט.

פוקו הרשים אותנו ביכולת התיקול וחילוץ הכדורים, כמו גם במסירות הסרגל שלו. קשר הגנתי מהספרים. רק אם אפשר, תלחשו על אוזנו שמותר לחפש גם את השער. בקצב הזה הולך וצומח לסגנית האלופה סוג של עלי מוחמד מקומי. במחזור הבא שניהם כנראה יסתכלו זה לזה על הפיקה של הברך.

וכמה מילים על ירושלים של מטה. הקבוצה של זיו אריה נראתה כאילו איבדה את הבלמים בסיבוב מוצא. היא סופגת בקלות, ולא ברור מה עובר על השוער אדבאיו אדליי. אריה, מאמן כדורגל מוכשר ויצירתי, הפתיע אותנו עם לוק של תייר ברודוס וסיפק פנינים בעמדת הראיונות. תמיד שמח איתו, ומעניין מה תהיה עמדתו בנוגע לעמדת השוער של הפועל ירושלים לקראת שמחת תורה.