אבל כבד בכדורגל הישראלי בעקבות המלחמה הקשה, כשאתמול (שלישי) נודע שמאי נעים, נכדתו של מאמן הנבחרת בעבר ופרשן ערוץ הספורט בהווה, שלמה שרף, נרצחה. היום היא הובאה למנוחות ומשפחתה ספדה לה.
ענת נעים, אמה של מאי ובתו של שרף: "מאי שלי, חיים שלי, אהבה שלי. איך אפשר להתחיל בכלל לכתוב לך הספד. זה לא הגיוני, זה לא נתפס, זה הדבר הכי מזעזע בעולם. הלב שלנו מדמם, לא יכול להכיל את הכאב הזה. שלושה ימים חיכינו ולמרות שהיו לנו סימנים בדרך שנס כנראה לא יהיה, המשכנו להאמין ולקוות שהצלחת להינצל. נולדת לפני 24 שנים בנר שמיני של חנוכה. תינוקת יפהפייה, הכנסת הרבה אור לחיינו".
"גדלת להיות ילדה מיוחדת מאוד, מלאת נתינה ועזרה, לכל אחד ואחת נתת הרגשה שהוא או היא הכי מיוחדים עבורך, מקטן ועד גדול. התגייסת לצבא ושירתת בדובדבן שירות שהיה משמעותי מאוד עבורך. קמ"ן היחידה אמר לי שאת בחורה מדהימה וערכית בעלת שמחת חיים ושהובלת את המחלקה בפן האישי והמקצועי".
"בטיול הגדול בדרום אמריקה לא היה יום שלא דיברנו או לפחות הסתמסנו, והיום אני מקבלת הודעות מאנשים שאני לא מכירה שמספרים לי שהיית נקודת האור שלהם בטיול. אנשים הודו לי שהבאתי אותך לעולם. נגעת בלב והשארת חותם על כל מי שפגשת. היית הכי מאושרת בעולם כשהפתעת אותנו בחזרתך לארץ לפני שלושה חודשים. איך זה ייתכן שנקטף פרח יפה שלי דווקא פה בארץ?".
"לא היית אמורה בכלל ללכת למסיבה ושינית את דעתך ברגע האחרון ברגע נורא ששינה לנו לנצח את החיים. זה הזוי שאת ולוטן שלנו, שהיה החבר הכי טוב שלך, נרצחתם יחד בידי בני עוולה, במקום חתונה אנחנו עושים לכם לוויה. אני רוצה להודות לך שאת הבת שלי, ילדה מיוחדת שלי. תשלחי לנו את כל הכוחות שבעולם".
טל נעים, שחקן הפועל כפ"ס ואחיה של מאי: "האחות הכי טובה שיכולתי לבקש. מי חשב שבגיל 20 אשב לבד בחדר, עם דף, עט ודמעות בעיניים ואכתוב לך הספד. איך כותבים את זה בכלל? אני מסרב להאמין, אני מדחיק ולא מעכל שלעולם לא אראה אותך שוב, לא אחבק אותך חיבוק חזק ואוהב כמו שאת אוהבת לתת ולא אשב איתך לעוד שיחה. לא נריב ונשלים ישר, לא נצחק ונשמח ביחד ולא נצבור עוד חוויות. את השותפה שלי, את הלב שלי ומילים לא יוכלו לתאר כמה אני אוהב אותך. את הוכחת לי שיש כזה דבר מושלם. היופי הפנימי והחיצוני, הנתינה האינסופית, הדאגה שלה והלב שלך זה הדבר הכי טהור שנוצר".
"איזו זכות נפלה בחלקי שאת אחותי ושזכיתי להיות איתך 20 שנים. כתבת לי יומיים לפני האסון, ביום ההולדת שלי, שהידיעה שיש לך אותי לנצח גורמת לך לנחת. אני לא מאמין שהנצח הזה היה כל כך קצר. אני מחכה שמישהו יבוא ויעיר אותי מהסיוט הזה. במשך שלושה ימים חיכיתי לך, הייתי בטוח ב-200% שתחזרי אלינו, כי מי יכול עלייך? על החוזק שלך? החוכמה והתחכום שלך? כנראה שהעולם לא ראוי שתיקחי בו חלק, את טובה מדי בשבילו. בניתי לך מקדש בתוך הלב שלי, אוהב אותך אהבת נפש וכבר מתגעגע. שלך, תמיד, המעריץ הכי גדול שלך".
הילי שרף, בת דודתה של מאי: "החצי השני שלי, כל עולמי. השמים נפלו עליי. האוויר לנשימה שלי. הדבר הכי קרוב אליי בעולם הלך ממני. אהבה של חיי. תינוקת יפה וטהורה, כמה את יפה, כמה. מבחוץ ומבפנים את הכי יפה בעולם. אני כותבת ומסרבת להאמין שזה אמיתי. מסרבת לחיות יום אחד בלעדיך. בלי החיוך שלך, האושר שלך והאור שאת מפיצה כי אני ואת זה ביחד, זה תמיד מאי והילי ועכשיו אין לי את מאי. רק לפני חודשיים חזרת אליי מהטיול הגדול שכ"כ נהנית בו והייתה לנו תקופה כ"כ כיפית ביחד, כמו בימים הטובים. את היית טובה מדי לעולם הזה. את מלאך שבא לעולם לזמן קצר. ביום הולדת האחרונה שלי כתבת לי שאני ואת זה לנצח. ואת ואני זה באמת לנצח. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך וזה כבר שורף לי בגוף. מאי שלי, אני לעולם לא אפסיק להנציח אותך, את לעולם חלק מהדם שלי. תנוחי מלאך שלי עם החיוך המלאכי שלך".