$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מיגל ויטור: "לא ידעתי מה לומר. היו לי דמעות"

בלם ב"ש סיפר על המפגש עם ילדי העוטף: "קרו פשעים שלא חשבתי שאראה"

מערכת אתר ערוץ הספורט
מערכת אתר ערוץ הספורט  26.10.23 - 23:37

כבר מיומה הראשון ב-7 באוקטובר, מלחמת "חרבות ברזל" יצרה טראומה לאומית שיקח זמן רב להתאושש ממנה. מעבר לישראלים, מי שחוו את האירוע בצורה קשה הם הזרים שמשחקים בארץ הקודש. אחד שעונה על שתי ההגדרות האלו הוא מיגל ויטור, בלמה הפורטוגלי/ישראלי של הפועל באר שבע, שסיפר בראיון בארצו על הזכרונות שלו מאותה שבת ארורה.

"היו רגעים של מתח ופאניקה", פתח ויטור את דבריו. "לשמחתי, המשפחה שלי כבר היתה בפורטוגל אחרי שהיתה בנופש בישראל. הייתי לבד, התעוררתי בשמונה בבוקר והוואטסאפ שלי כבר היה מלא בהודעות של שחקני הפועל באר שבע, בעיקר הזרים, כולם פחדו מהאזעקות שכבר התחילו בשש וחצי בבאר שבע. אני גר קצת רחוק ו-40 ק"מ מעזה, אז לא שמעתי אותן", סיפר.

ויטור המשיך: "האימון של באר שבע נדחה לאחרי הצהרים, כי אף אחד עוד לא הבין מה גודל האסון, והחדירה של הרוצחים לישראל. ככל שהזמן עבר, אנשים במועדון הבינו את המצב האמיתי, וייעצו לכולם להישאר בבית. היה רגע במהלך הבוקר שהטרוריסטים היו 15 קילומטר מהבית שלי, אז התחלתי לפחד. הרגשתי שאני נבהל מכל רעש קטן. בצהריים, המועדון הודיע לזרים שהם משוחררים - כל מי שרצה, יכול היה ללכת. אני זומנתי לנבחרת, אז נשארתי בבית עד שידעתי אם יהיה משחק. כשההתאחדות אמרה שלא, חזרתי לפורטוגל".

ויטור נשאל לגביי מועד חזרת הליגה הישראלית: "אמרו שזה יהיה ב-25 בנובמבר, אבל אף אחד לא מאמין שהמצב ייפתר עד אז. רק היום, החברים שלי בהפועל באר שבע ספגו אזעקות והיו צריכים לרדת לממ"ד. קרו פשעים שלעולם לא חשבתי שאני אראה או אחווה. מעל הכל, יש לי קשר חזק מאוד לישראל, יש לי חברים ומכרים שאיבדו בני משפחה וחברים קרובים, עברו עליהם ימים קשים מאוד".

הבלם סיפר על המפגשים הלא פשוטים שלו אם ילדי העוטף: "מבחינת המועדון והנבחרת, הם יצרו קשר עם ילדים שאיבדו קרובי משפחה. דיברנו איתם, אבל לא ממש ידענו מה להגיד. ילד תמיד יהיה שמח לראות אותנו, כמובן, אבל אתה לא יודע מה לומר. דיברתי עם ילד שאמא שלו נחטפה, ותהיתי אם אני יכול לצחוק במהלך השיחה. היו רגשות מעורבים שאתה לא יודע איך להתמודד איתם, בגלל שאנחנו תמיד מנסים לספק הנאה ולשלוח מסר של אהבה, אבל כשסיימתי לדבר היו לי דמעות בעיניים".

"הטילים? זה לא קורה הרבה. הייתי בישראל שמונה שנים, ושמעתי אזעקה אולי פעמיים או שלוש. בפעם הראשונה, היו לי 45 שניות לרוץ למקלט. זה תלוי במרחק, ככל שאתה קרוב לרצועת עזה, אתה צריך למהר, למרות שאנחנו יודעים שהטילים מושמדים על ידי מערכת ההגנה של ישראל (כיפת ברזל)".