בסך הכול מאוד הגיוני לחדש את הליגה בשעה שאלפי אוהדי כדורגל מגוייסים למילואים, ובני משפחותיהם רק מתפללים שיחזרו הביתה בשלום.
העם איתם והם נלחמים במפלצת הטרור העזתית, עטופים בדגלי הלאום ובצעיפים הצהובים, הירוקים והאדומים - כל אחד בהתאם למורשתו הספורטיבית. אלה שנשארו בעורף מבקרים פצועים בבתי החולים, קוטפים עגבניות ומחלקים חבילות לחיילים בשטחי כינוס. למי יש ראש לכדורגל? יש ויש. יש למשל מי שחופר לנו על נחיצותו של כדורגל ישראלי מזוקק בשעת חירום. אפילו קבעו תאריך - שבועיים מהיום, עם אפשרות לתוספת זמן מידתית בהתאם להתפתחויות.
אבל מלחמות לא מתחשבות בתרבות הפנאי. באוקראינה, לא עלינו, הכדורגל נדחק הצידה לתקופה ארוכה מאוד. הליגה במדינה של זלנסקי נקטעה בעקבות הפלישה הרוסית וחודשה כעבור חצי שנה. את הקאמבק של העונה האבודה ציינו בעימות המסקרן בין רוך לבוב למאטליסט חרקיב, תוך ניסיון נואש לזייף שגרה. באותו יום "חגיגי" היו התרעות על תקיפה אווירית של טייסי פוטין, ובהשמע האזעקות נמלטו השחקנים למרחבים מוגנים במגרש. שיחקו כמה דקות ופינו את כר הדשא באזעקה הבאה. שריקת הסיום נשמעה כעבור 4.5 שעות. שלא נדע.
בסך הכול הגיוני להחזיר את הכדורגל הישראלי למגרשים, אף על פי שיהיו שיגידו לכם שהמפגש הקרוב בין איחוד בני שפרעם לעירוני קריית שמונה סובל דיחוי. וחוץ מזה, מישהו יודע איפה ק"ש תארח את כפ"ס? אצל מי המפתחות לבור הביטחון? ואיפה השומר הג'ינג'י כשצריך אותו?
ערב התמרון הקרקעי נלקחו מהלוחמים הטלפונים החכמים, והם די מנותקים מחדשות הספורט. לא בטוח שישמח אותם לדעת שמישהו החליט להתחיל את המסיבה בלעדיהם.
בסך הכול הגיוני לחדש את הליגה השישית בטיבה ביבשת, ולמען קידום התהליך, הספיקו למדוד את המרחק בין תאי השידור במגרשים לבין המרחבים המוגנים, ואת זמן התגובה של צוות שידורי החוץ מרגע הישמע הסירנה ועד הכניסה למרחב המוגן. החלה עונת המדידה ובהצלחה עם פיקוד העורף.
מהכדורגל הישראלי הישן והטוב נשארו רק הזיכרונות. אח, איפה הם הימים שיכולנו להתענג, בלי ייסורי מצפון, על הכותרת 'רפעטיל' לציון הבומבה מתוצרת ג'ימי טורק ששוגרה מחצי מגרש וקרעה את הרשת של הפועל ירושלים.