מי שלא יבין, יקרוס: הלקח של הכדורגל בארץ

כולל שינוי דרמטי ברגולציה: המסקנות על השפעת המלחמה על מועדוני ישראל

בחמישי בערב השלימו מכבי חיפה ומכבי ת״א הישגים משמעותיים באירופה: העפלה לשלבים הבאים מהבתים סוגרת עונה חורפית ריווחית מאוד, אבל קודם נחזור לקיץ. חיפה, מכבי ת"א, באר שבע ומכבי נתניה יצאו ממנו עם עסקאות משמעותיות, כולן שיאי מועדון.

הן בסכומים המצרפיים והן בעסקאות ספציפיות - גנדלמן בנתניה הוא עסקה ששווה בעוצמתה לגלוך או דניאל פרץ. הארגונים האלה הבינו מזמן ששחקני כדורגל הם חלק מהאטמוספירה העסקית - שמכירות והתנהלות ממולחת בשוק העברות הן חלק בסיסי ממודל כלכלי.

מקצועית - מכבי ת"א עשתה את ההתאמות הטובות ביותר: הצליחה לרכוש חזרה מהשוק כשרון לא מבוטל, חיפה ונתניה עשו פחות טוב, באר שבע דומה שמשלמת את המחיר הכבד ביותר. זה חלק מהמשחק - ניהול ספורטיבי מתקדם פירושו יכולת עסקית טובה יותר - אי אפשר להיות מועדון ישראלי בריא בלי ניהול ספורטיבי מתקדם כי כשתגיע ההצעה והיא תמיד מגיעה - המועדון הישראלי יצטרך למכור.

מכבי ת"א לא יכולה להחזיק בגלוך ופרץ - שחקנים שבעבר היו נשארים הרבה יותר ובונים שושלת כי הם כבר לא יכולים להרשות לעצמם להישאר בליגה המקומית. אז מה הבינו כל הבעלים של המועדונים האלה? הם הבינו שהכדורגל בישראל הוא שברירי, הפסדי ברובו (חיפה יוצאת דופן כי באה משנים נהדרות) ומכירות השחקנים הם אולי סגמנט הרווח הגדול ביותר.

נחזור לימים אלו: מלחמת "חרבות ברזל" היא המשבר המשמעותי ביותר בישראל מזה עשורים ולמשבר יש גם מחירים כלכליים. זהו אירוע מעצב שלאחריו כל ענף עסקי בישראל יבחן מחדש איך התמודד מול משבר כה כבד. מי שהצליח להתמודד ויצליח, ינצח את השנים הבאות - ארגונים ותעשיות שנתקלו במשבר עצום וייצאו ממנו עומדים על הרגליים, ייתכן פגועים, אך עומדים על הרגליים יבינו את החוזקות, יזהו את החולשות ויעשו התאמות לשוק משתנה, השוק כבר משתנה כי טראומה בהיקף כזה משנה הכל.

המשבר הזה מלמד שהכדורגל בישראל חשוף אחת לשלוש שנים לאירוע מאז`ורי: הייתה לנו מגפה והיו גם אירועים בטחונים ועכשיו אנחנו במשבר הגדול של דורנו. לכן כל מועדון בישראל חייב לשרטט תוכנית עסקית וחזון עסקי למציאות, שבה ההפתעה היחידה במשבר היא המועד, לא ההיתכנות כי ההיתכנות קיימת.

הרגולציה הענפית ומערכות הבקרה (כמו הבקרה עצמה) חייבות לדרוש שינוי רגולטורי גדול, שיאפשר לארגונים לשרטט את החזון הזה. אנחנו לא חזקים מספיק לסחוב הגבלת זרים, לא חכמים מספיק כי לסגור שערים בפני ידע גלובלי, לא עשירים מספיק כדי להסתמך רק על השוק המקומי.

את ההנשמה הפיננסית לכדורגל עשו שני וקטורים - כסף ציבורי וכסף פרטי. משניהם יהיה עכשיו פחות - לעיריות ולמשרד הספורט יהיה פחות כסף לתת, וכך גם לאנשים פרטיים. לכן נדרשת תכנית רגולטורית חדשה לצד הבנה ברורה של כל מי שמנהל ארגון כדורגל - בלי היגיון עסקי, אין לזה היתכנות.

לפחות לגבי שני המועדונים שעוד נמצאים באירופה אפשר להגיד - ההבנה שלהם את הביזנס הוביל אותם גם להישג ספורטיבי, אבל גם להישג כלכלי שיתורגם לכוח בזירה המקומית כבר בינואר.

למה שנגביל את עצמנו רק לגדל כשרונות אם אפשר לצרף מחו“ל ולמכור?