מידת הנעליים של המנהיג במכבי חיפה היא גדולה. לא כל אחד נכנס לנעליים הללו. לרוב, מי שמנסה ולא מצליח, פשוט נראה מגוחך, כמו ילד במידה 34 שהולך עם הנעל של אבא שלו. למכבי חיפה יש מנהיגים, אבל לא כולם נכנסו לנעליים. כשצ'ארון שרי, זה שהיה שם בשנים האחרונות, היה טרוד בענייניו האישיים, האלופה היתה נואשת למישהו שיחבר מחדש את הקבוצה בחדר ההלבשה, אבל בעיקר על הדשא. מסאי דגו ישב בחדר ההלבשה שלו, הסתכל על הרגליים, אבל תמיד בחר בלא נכונות.
בדיעבד, הכל היה לו מול העיניים ורק היה צריך לתת לליאור רפאלוב את הנעליים ולהגיד לו לעלות איתם למגרש ולצאת לדרך. מספרית, יש לרפאלוב 5 שערים ו-4 בישולים בכמות דקות קטנה יחסית. אז אמרו שהוא מבוגר ושיהיה לו קשה, אבל יעידו כל מעריצי המותג "אייר ג'ורדן" שככל שהנעל ישנה יותר, כך הערך שלה עולה.
בקרית שלום יכולים להעיד אותו הדבר על ערן זהבי. אבל למכבי חיפה יש את ליאור רפאלוב. מנהיג בחדר ההלבשה, על המגרש ואחד שיש לו קו ישיר להנהלה. מנהיג בכל נקודה שבה הוא נוגע, נעליים שחורכות את כביש החוף מדי בוקר לכפר גלים ואם צריך, עושות את הדרך לרחוב המסגר או לחדר של מסאי דגו. אף אחד לא מתפלא שרפאלוב מנצח למכבי חיפה את המשחקים מול הפועל ב"ש או הדרבי והופך לראשון שכובש נגד בני ריינה, שנה וחצי אחרי שעלתה לליגת העל (נתון הזוי).
דגו. רק צריך לתת לרפאלוב את המושכות (מאור אלקסלסי)
רפאלוב בעט את הכבשה השחורה של מכבי חיפה מהדרך ולקח עבורה 3 נקודות יקרות, שמשאירות אותה עם העיניים על מכבי ת"א. הנוכחות של ליאור רפאלוב על הדשא, איפשרה למסאי דגו לוותר על צ'ארון שרי ולתת לו מנוחה ברצף משחקים מטורף. רפאלוב כבר עבר את גיל 37, אבל מרגיש צעיר הרבה יותר. כמי שזוכר את התקופה שלו כשחקן צעיר שעלה לבוגרים, כיום מכבי חיפה קיבלה שחקן שלם יותר. רפאלוב לא רק כובש ומבשל, אלא מנהיג בחדר ההלבשה, נותן דוגמא לצעירים ומדביק את כולם ברעב להישגים, דבר לא קל אחרי זכייה בשלוש אליפויות.
מנהיג שנכנס לנעליים וצועד איתן בכל פינה שצריך, איפה שרק ניתן לעזור ולתת ערך מוסף. כיום, אחרי שעבר כל כך הרבה, רפאלוב לא צריך שיצחצחו לו את האגו. להיפך, הוא הוריד ממנו כדי לעזור למכבי חיפה להצליח. נכנס בדקה ה-88 וניצח את הפועל ב"ש, גם כשהרגיש שמגיע לו יותר, סיפר במסיבת עיתונאים שלמד מווינסנט קומפאני, שדווקא אלה שנכנסים במחצית השנייה, הם אלה שמנצחים משחקים. המסלול הזה עשה את הדרך מקומפאני לרפאלוב והיום הוא מוטמע בחדר ההלבשה של מכבי חיפה.
לאף אחד אין פריבילגיה לעשות פרצופים, כשרואים שחקן כמו רפאלוב מיישם את הגישה המקצוענית שהביא ממועדוני פאר כמו אנדרלכט וקלאב ברוז'. גם כשהיה במועדונים הללו, הרגיש כאילו מתעלמים ממנו. בנבחרת הוא לא זומן וגם נעל הזהב בבלגיה לא הספיקה כדי ללבוש את המדים הלאומיים של ישראל. כיום הוא כאן, מול העיניים של כל המאמנים הלאומיים שלא זימנו אותו, מראה להם מה הם הפסידו בדרך, חוץ מהכרטיסים לטורניר גדול. רפאלוב לקח אליפויות וגביעים בבלגיה ואמש הוא פרץ את הבונקר של שרון מימר ובני ריינה. בדף ההרכבים היו לריינה שלושה חלוצים, אבל בפועל עשרה שחקנים מאחורי הכדור.
במכבי חיפה, כל שחקן על הנייר בעמדה שלו, אבל כולם חושבים התקפה ולא הגנה. מי כמו ליאור רפאלוב, שגדל במועדון, מכיר את ה-DNA ומתאים אליו את כולם. עובדתית, מספרית, איך שלא מסתכלים על זה, אם מכבי חיפה תזכה באליפות העונה, הנעליים של רפאלוב יסגרו את המעגל, אחרי שצעדו בגיל 9 על הדשא בקצף, המשיכו לקרית אליעזר, בלגיה וחזרו לסמי עופר. עכשיו מסאי דגו צריך לשלוח אותו ב-10.1 לבלומפילד כדי להביא את הנקודות מול מכבי ת"א.