כבר 9 שנים חלפו מאז שעמית בן שושן תלה את הנעליים. הוא היה קפטן בית"ר ירושלים, שיחק במועדון מגיל 10 עד גיל 29, הגשים את החלום של כל כדורגלן לשחק בחו"ל כשיצא לאנרותוזיס פמגוסטה, ייצג את המדינה ב-12 הופעות בנבחרת ישראל ואף כבש שני שערים. לקראת סוף הקריירה עבר למכבי נתניה והספיק לשחק חודש אחד בלבד בהפועל ירושלים, לפני שפציעה בכף הרגל הביאה לסיום הקריירה בגיל 31.
בן שושן לא עזב את הכדורגל לגמרי. מי שהיה אהוב על הקהל בטדי, עבר לשחק, הפעם מאחורי הקלעים ופתח מיזם שעוד לא היה בישראל. חברת סקאוטינג חיצוני לקבוצות. במילים אחרות, אם בקבוצות משלמים לא מעט לסקאוטרים ואנליסטים, החברה של בן שושן גובה מחיר נמוך יותר עם תוצאות לא פחות טובות.
הנה דוגמא אחת: טימוטי מוזי כבר היה מחוץ לרדאר. ירד עם שתי קבוצות ליגה - עירוני קרית שמונה ונוף הגליל, תופקד כמגן ימני ונכנס לפנקס של בן שושן לפני שנתיים. "מהרגע שהבנתי שהוא יהיה פנוי, יצרתי קשר עם יוסי אבוקסיס ונתתי לו את המילה שלי על השחקן הזה שהוא יכול להגיע רחוק. אני לא הסוכן שלו, אבל ראיתי פוטנציאל גדול מאוד וידעתי שאצל מאמן כמו אבוקסיס הוא יעשה את הפריצה שלו והוא הפך לאחד השחקנים הכי מסוכנים בבית"ר ירושלים".
בן שושן עוקב באופן יום-יומי אחרי שחקנים בארץ ובעולם, אבל באיזורים בהם לקבוצות בישראל יהיה יותר קל להנחית כלכלית. "מאתר את השחקנים שוברי השוויון בעלויות נמוכות או כאלה שחופשיים, ואני מציע אותם לקבוצות שמתאימות להם", הוא מספר.
ממעט להגיע למגרשים (פרטי)
והסוכנים לא כועסים? אתה לא נכנס להם לטריטוריה?
"ממש לא. אני עובד איתם בשיתוף פעולה. בקשר איתם. גם בארץ וגם בחו"ל, ולא לוקח להם את הפרנסה חלילה".
למה לקחת אתכם ולא להעסיק אנליסטים שיעשו את העבודה הזו?
"מבחינת עלות, זה נמוך יותר. אני לא מזלזל בעבודת האנליסטים, אבל בדרך כלל רובם לא היו שחקני כדורגל. הם חיים יותר על סטטיסטיקות ופחות על ניסיון חיים. לפעמים יש שחקנים שלא משחקים בקבוצות בחו"ל. האנליסטים לא מסתכלים עליהם, אבל אני מסתכל עליו ואומר `ראיתי בו בו פוטנציאל` למרות שהוא לא מקבל דקות. אני יודע לזהות את זה".
אחד הזרים שבן שושן קלט מהתחלה והפך לבינגו הוא מיגל סילבה. השוער של בית"ר ירושלים, שהגיע דרך סוכן השחקנים ינון בוטביה. גם סמביניה מבני ריינה, שעושה עונה מצוינת, הוא המלצה חמה שלו. המטרה היא להמשיך ולתת שירות מקצועי לקבוצות מהידע שצבר במהלך השנים ככדורגלן, אחד שהפך לפריק של אתר WYSCOUT.
היום בן שושן כבר בן 38. חי בין סקאוטינג ללימוד גמרא. הוא התחזק, משתדל להשלים שלוש תפילות ביום, שומר שבת ולומד תורה שעתיים ביום. בערב הוא משמש גם כמאמן חלוצים באיזור מגוריו בשפלה. "אני לא יכול לשחק, אבל להתעסק בזה מחזיר לי את האהבה למשחק. אחרי שמודיעים על פרישה, לשחקני כדורגל קורה תהליך. הם קמים בוקר אחד והם לא יודעים מי נגד מי בעולם, כי עד עכשיו הם התעסקו רק בכדורגל, להוציא יחידי סגולה שלמדו תוך כדי הקריירה. זו תקופה מאתגרת ודרך התקופה הזו אתה מבין יותר על עצמך. אין דבר יותר חשוב מזה".
בו שושן, נשוי פלוס שלושה, לא הגיע למגרש כדורגל כבר כמה שנים, אבל זה אצלו בדם. החיידק קיים. "אני מאוד אוהב את ירושלים, עיר מדהימה, אבל רציתי לגור במקום עם מרחב וגדרה היתה המקום הנכון. אני עוקב אחרי בית"ר המון, מאוד אוהב את העבודה של אבוקסיס שבעיני הוא מאמן ברמה מאוד גבוהה".
בן שושן בשיא הקריירה.
איך אתה את הניהול של בית"ר?
"ממה שאני רואה מבחוץ, הוא טוב מאוד. שכר השחקנים מחושב, מביאים שחקנים חופשיים והקבוצה מייצרת כדורגל טוב יותר מתחילת השנה והקהל חוזר".
היית בבית"ר בכל התקופות הרעות והטובות. העניות והעשירות
"בית"ר של היום לא דומה לקבוצה שהייתי בה. יש בעלים ששומר על יציבות ויודע מה הוא עושה. בתקופה שלי לא היה בעלים יציב שבא לטווח ארוך, אלא רק לתקופות קצרות".
הרגע הכואב בבית"ר
"סיפור הצ`צ`נים, כי היינו בעונה ממש טובה. כמעט ירדנו ליגה אחרי הסיפור הזה. זו היתה עונה שהרגשנו שהכל הולך לנו ובגלל כל הסיפור הזה הכל התפקשש. לא היה לנו מה לעשות. ארקדי גאידמק בא ואמר `הם יהיו פה` וזהו. לא היה לנו שום דבר לומר בנושא".
הופעלו עליך לחצים מצד אוהדי בית"ר אז?
"בתקופה הזו נפצעתי. חוץ ממסיבות העיתונאים, לא הייתי באימונים. לא הרגשתי באופן אישי את התקופה הזו כי לא הייתי פעיל".
מתי יזכו אוהדי בית"ר לחגוג אליפות
"בעיני בית"ר צריכה שיהיו לה בסגל 13 או 14 שחקנים שהם שוברי שיוויון. לאו דווקא בפן הכלכלי, אלא כאלו שיסחבו אותה גם ברגעים קשים. לשחקנים שלא פרצו במקומות מסוימים יהיה נוח לפרוץ בבית"ר בגלל המאמן, בגלל הקהל, בגלל האצטדיון. כל אלה ביחד נותנים מעטפת לשחקן לפרוץ. לשחק בבית"ר ירושלים זו הרגשה מיוחדת. כשהמועדון מצליח, האנרגיות מטורפות".
גול אחד שלא תשכח לעולם
"הגול הראשון שלי בטדי. נגד בני סכנין. ניצחנו 2:3 בדקה ה-92. זה היה מטורף. יוצא לי להיזכר בזה המון פעמים".
סדאייב. הרגע הכואב בבית