96 ימים היה אושרי כהן, קוון בליגת העל, בתוך עזה. הוא היה באל בורייג`, ג`באליה, באוניבסרטאות העזתיות ולן בכלא העזתי בשג`עיה. הוא ראה הכל מהכל. מהרגע הראשון הוא הוקפץ לעוטף. לוחם הנדסה של סיירת יהלום. לאחרונה הוא שוחרר מעזה ויהיה אורח מיוחד של איגוד השופטים במשחק העונה בין מכבי תל אביב למכבי חיפה. רגע לפני, הוא מספר מה שהוא יכול על מה שחווה, במסגרת הצנזורה כמובן.
"בבוקר השביעי באוקטובר חייגו אליי שאגיע דחוף לבסיס, לג`וליס, שם היחידה יושבת. זה היה בוקר קשה, אחרי אזעקות. הייתי בדימונה אצל אמא שלי ואמרתי לה שאני הולך", מתחיל כהן, "בצוק איתן אמא שלי עברה תקופה לא טובה כשהייתי בעזה, ואני יתום מאב. הוא נהרג בתאונת דרכים כשהייתי קטן. היא עמדה על הדלת, נעלה אותה ובכתה. לא נתנה לי ללכת. הזזתי אותה, ירדתי במדרגות, יצאתי מהבית ולא הסתכלתי אחורה. בכיתי. זה שבר אותי. לקחתי נשק וכל מה שצריך במהירות האפשרית. יום אינטנסיבי".
ואמא עוד מתקשרת בזמן הזה
"אחותי הגדולה התקשרה ואמא שלי בכתה שוב. `אל תלך, לא עכשיו, אולי מחר`, כי היו שם עוד מחבלים ואני אחד שאוהב את המדינה שלו והאדמה שהוא דורך עליה והחלטתי שכלום לא יעזור. לא רוצה שיהרגו יהודים. הרגעתי את כולם שאחזור שלם. כיביתי את הטלפון ברגע הזה, וזהו".
מגיע לעוטף ומה רואה
"הייתי באיזור המסיבה. מלא גופות, שקיות של גופות, ריח של גופות. בתים שרופים. אתה לא מאמין למראה עיניך. סרט רע. אתה שואל את עצמך בלב `מה קורה? מה עברנו פה?` היה קטע שעצרתי ופשוט התפרקתי נשברתי. זה היה טירוף. היו גופות חתוכות, ערפו ראשים של ילדים. זה גמר אותי".
ואיך אתה אוסף את עצמך?
"חושב על אמא שלי, על המשפחה שלי. אני אומר לעצמי - זה לא משהו שאני רוצה שיקרה לסובבים אותי ואני חייב לצאת להילחם. עושים לנו את זה כי אנחנו יהודים ולא כי עשינו משהו רע. בכיתי עוד קצת והרמתי את עצמי. אמרתי `זהו, יאללה, מפה אני עם הראש קדימה ומה שיהיה יהיה`".
ומה היה?
"טיהרנו בתים... כל המשימות החבלניות של הנדסה קרבית. התאמנו מטווחים, איפוסים. אני זוכר שבאחד הלילות כתבתי מכתב לאמא שאני מאוד אוהב אותה. סיפרתי רק לבן אדם אחד איפה אני שם את המכתב, אם חלילה יקרה לי משהו. מודה לה על איך שהיא גידלה אותי ושאם חלילה קורה משהו, שהיא תשמור על המשפחה מאוחדת. פחדתי מאוד שזה יקרה, אבל אם זה יקרה, רציתי שירימו את עצמם ולא יתפרקו כי היה לי חשוב לשמור על המדינה. הוספתי שמות של האחים שלי ואחותי, שהיא בהריון, וכתבתי לה `דוד אושרי תמיד יאהב את ריף והאחיניות החדשות התאומות שבדרך`. קיפלתי את המכתב ושמתי סכום של כסף שם והתקשרתי לבנק להגיד להם שאם יקרה לי משהו, שיש לי סכום של כסף שיעבור אליה".
הרגת מחבלים?
"היו היתקלויות שכן. אני והצוות. רימונים שזרקתי למנהרות ויצאו משם מחבלים הרוגים. היינו שם שבועות באופן רצוף. עדכנתי את המשפחה שלא אהיה זמין כמעט חודש. פירים, מנהרות, פיצוצי בתים, היתקלויות עם חמאס. היה הכל מהכל. בג`אבליה חשפנו מנהרה ועשר שניות אחרי שזזתי משם הפעילו מטען וניצלתי. בחיים לא הזעתי ככה, זה היה טירוף".
זכה לתמיכה מאיגוד השופטים (פרטי)
את עידן עמדי יצא לראות?
"הוא היה בדרום הרצועה אני הייתי בצפון. חיל ההנדסה פיצץ את כל עזה. נתן עבודה מטורפת. יש לי גאוות יחידה לא נורמלית. אני חושב שזה אחד החיילות הכי טובים והכי מיוחדים שיש לצה"ל. פעם אחת קיבלתי אפטר ויצאתי לבקר את ניב שטייף. היתה לי אופציה אחת לצאת ונסעתי לבקר אותו ברמב"ם. התמיכה של איגוד השופטים, והמנכ"ל יריב טפר בעיקר, היא משהו בלתי רגיל. היו ימים קשים, אני זוכר שעשיתי ערב שבת בעזה וחייגתי אליו ובכיתי לו. הוא חיזק אותי. כל יומיים טפר שולח לי הודעה. כשיצאתי עכשיו הביתה שלח לי גלידה הביתה. אין אנשים כאלה. מבחינתו זה מובן מאליו, כמו שהוא דואג לכל השופטים. מבחינתי זה היה עולם ומלואו".
כהן באיגוד השופטים מ-2012 וזו עונתו הראשונה בליגת העל כקוון. האם הוא כבר חושב על חזה לקווים?
"אני מאמין שאקח לעצמי רגע להתאפס ואחזור בכל הכוח. היה לי קשה לראות את החברים בארץ חוזרים לשפוט ואני בסג`עיה".
ומה עם חזרה לעזה?
"ברגע שהודיעו לי שאני צריך להשתחרר, היה מאוד קשה. לא רציתי שזה יקרה. יש לי חברים שם, איבדתי ארבעה חברים שם. זה פוגש אותי בלילות. הנפש שלי פגועה. אני עצוב היום. נהייתי מאוד רגיש. מבן אדם קשוח ואסרטיבי, הפכתי לאדם אחר. אני מתעורר בבהלה והרבה בכי ומחשבות. כל `הותר לפרסום` שובר לי את הלב פשוט. אני גם מרגיש תחושת סיפוק וגאווה שנתתי 96 ימים מעצמי למדינה ואני מקווה מאוד שכעם נהיה מאוחדים ולא רק במלחמות. כשהייתי בלחימה, היתה אזכרה לאבא שלי ו-ויתרתי על זה כדי להישאר להילחם לצד החבר`ה שלי ברצועה, כי חשוב לי שהמדינה תשוב להיות כמו שהיתה".
"בנוסף, אני רוצה לציין שקרוב ל-200 שופטים מגויסים מהאיגוד, שזה מראה על איכות האנשים שנמצאים באיגוד וכמה המדינה חשובה להם ושאני משתתף בצער המשפחות ומאחל החלמה לכל הפצועים ולחזרת החטופים".
לצד טפר.