במסיבת העיתונאים של אברמוב הוא אמר משהו מאוד מעניין: לבית״ר יש הצעות במליונים על מספר שחקנים והוא מסרב. ואני שואל - למה? אני שומע שסביב הכישרון הגדול, עדי יונה, יש עניין, אפילו גדול וסביב מה שקורה היום בשוק העברות בישראל אצל מכבי חיפה ומכבי ת״א מדברים על סכומים גדולים, אבל אברמוב מבקש להבהיר שעדי יונה לא למכירה.
עדי יונה כישרון גדול ואני בטוח שלא סתם קבוצות עשירות רוצות לרכוש אותו, אבל ניסיתי לחשוב מה אפשר לעשות בכסף שעדי יונה יכול להימכר ושאלתי חבר טוב, אוהד בית״ר, מה הוא חושב. החבר אמר לי שהקהל לא יקבל את זה, אבל ניסיתי להקשות.
"תאר לעצמך", שאלתי את החבר, "שבכסף שאפשר לקבל עליו והכסף שהוא אמור לקבל כמשכורת תוכלו לקבל 5 שחקנים טובים לשנה וחצי הקרובות".
"איזה שחקנים?", שאל החבר, "ואני התחלתי לזרוק שמות. `תביא את שבירו לבית״ר`, אמרתי לו, `קח ממכבי חיפה את גוני נאור`, `תביא שחקנים זרים טובים`, `תחזיר ליגיונרים איכותיים`, `שמע, אלה סכומים מהותיים, עדי יונה שחקן נהדר אבל ייתכן שהמכירה שלו היא ההבדל בין שכר שחקנים של 15 מיליון לשכר שחקנים של 25 מיליון. זה יכול לקרב את בית״ר לבאר שבע ולהרחיק אותה מהליגה`.
החבר זז באי נוחות: "זה לא יעבוד, הקהל יכעס, אברמוב מכר כבר שחקנים ולא הביא כוכבים מספיק טובים מולם". אז אמרתי לו: "ואם עדי יונה יקבל הצעה מלובן הבלגית, זה בסדר?". החבר ענה: "בלגיה זה לא תל אביב".
ואז שאלתי: "אם אחרי חצי שנה הוא יחזור לישראל? זה גם בסדר?", הוא ענה: "זה לא בידיים שלנו".
הקהל שלו יודע שהיה יוצא עם עסקה שטובה למועדון, גם מול מכבי ת“א וחיפה. אייל סגל (אלן שיבר)
שאלתי אם הוא מעדיף למכור למכבי ת"א עכשיו ב-10 מליון שקל או ללובן ב-5 מליון ושהוא יעבור מלובן למכבי תוך חצי שנה? החבר אמר לי שהוא מעדיף את לובן. בשלב הזה ניתקתי את השיחה והלכתי לחשוב, מה קורה פה והגעתי למסקנה שיש פה שתי בעיות.
הראשונה משבר אמון בין בעלים לקהל. במכבי נתניה של אייל סגל כבר יודעים, אם אייל סגל נכנס לחדר עם אלברמן או מנספורד ועדי יונה בידיים שלו, הוא יוצא משם עם הרבה כסף ושחקנים ומכבי נתניה תהיה לא רעה גם בלעדיי השחקן שיימכר. אברמוב הרוויח את חוסר האמון הזה לאחר בני יהודה והחלון האחרון, אבל אברמוב לא נראה לי פראייר ונראה לי שהוא סוחר לא רע, אז מדוע חוסר האמון הקיצוני הזה? הרי בהחלט אפשר לבנות עסקת ווין ווין.
הנקודה השנייה היא בעיני בעיה של שיח. הרי רבים בתקשורת הספורט יתקפו את אברמוב אם ימכור שחקן בתוך ישראל, זה יביא עליו המון ביקורת איך בית״ר ״הגדולה״ מוכרת שחקן למכבי ת״א. מישהו מוערך אמר לא מזמן בסיטואציה דומה שזו התנהגות שמתאימה להפועל חדרה, שלה מותר למכור שחקנים ולהתחזק, המהלך של אלעד מדמון לדוגמא אמור לחזק את חדרה, אם היא חושבת אחרת, אז למה היא מוכרת?
תקשורת הספורט לא מוכנה לקבל שהפועל ת״א או בית״ר או הפועל ב״ש אפילו הם מועדונים שיש להם הרבה הרבה פחות משאבים ממכבי חיפה ומכבי ת״א. נכון, יש להם לוגו עם המון נוסטלגיה וכבוד והרבה אוהדים ומסורת והכל, אבל במציאות, למכבי חיפה ומכבי ת״א יש הרבה יותר משאבים, אז הגיוני שקבוצה עשירה יותר תרכוש שחקנים מקבוצה פחות עשירה וזו תיקח את הכסף ותרכוש שחקנים מקבוצות עוד יותר פחות עשירות, ככה עובד העולם.
אלא שהפחד מהתקשורת הביא לכביש עוקף לובן, שיטת רז שלמה : נמכר בקיץ, חוזר בחורף, אבל ברוך השם, לא נמכר ישירות בתוך הליגה. חיסכון יפה של נהי בערוצי התקשורת וייתכן שפגיעה במועדון שמוכר וגם בשחקן, אבל כנראה שהכי כואב יותר.
אנחנו בעידן אחר ובמציאות אחרת ואין מה להתחבא , במשבר אמון בין קהל לבעלים צריך הבעלים להרוויח את האמון שהוא עושה הכל לטובת הקבוצה וביחסי תקשורת מועדונים המועדונים חייבים להתעקש שהם יקבלו תקשורת בריאה יותר כדי שזו לא תחבל במהלכים הגיוניים. אין לנו מה להמשיך לשחק עם סיסמאות של שנות ה-90 ולהנציח את המעברים ללובן וטורקיה רק כי באולפני הפודקאסטים והטלוויזיה יש מי שנתקע בחשיבה של פעם.
הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א.