48 שעות עברו מתום המרוץ ואני עדיין עם דופק גבוה ונהרות אדרנלין השוטפים אותי מבפנים. נע בין חלום ומציאות שמשתנה במהירות מסחררת. כבר מהרגע הראשון שרגלי דרכה בנסקאר האמריקאי הבנתי שזה עולם אחר ממה שהכרתי. זו לא סתם עוד סדרת מרוצים שגרתית, זה פסטיבל על גלגלים. מזג האוויר באוהיו הוא אחד הלא סימפטיים שאפשר לבקש, החום הוא חום אילתי שרבי ומצד שני הגשם יודע להכות מדי פעם בעצמה של מונסון הודי.
אך למרות זאת, חיידק המרוצים לא מנע מאלפי צופים לפקוד את המסלול, ועוד קודם לכן לבוא לטקס מיוחד בו מוצגים הנהגים. למרות שזו הפעם הראשונה שלי בנסקאר יצא לי כבר להיפגש עם הקהל האמריקאי בשנת 2012 כשהשתתפתי בליגת האינדי לייטס האמריקאית. הקהל המקומי יודע להרעיף המון אהבה על הנהגים וכל אחד זוכה למחיאות כפיים שמחממות את הלב ומעצימות את הרגשות, כולם מבקשים חתימות ולמרות שאני הנהג ה״זר״ האמריקאים מקבלים אותי בחום ואהבה.
הרכב
תנוחת הנהיגה הצפופה, הסאונד המטורף שהרכב מייצר, שדה הראייה המוגבל והעוצמה של הרכב, כולם מייצרים חוויית נהיגה שונה ופראית ממה שאני מכיר. הדודג' החבוטה תהפוך לביתי לשעתיים הקרובות, תוסיפו לכך את מזג האוויר ההפכפך, מסלול שמעולם לא נהגתי בו וגריד של 40 רכבים נוהמים ומגרגרים וקיבלתם מתכון גורמה של תחרות מהסוג שאני חי עבורה.
אנדרדוג
לפי כל הנתונים היבשים אני נמצא בעמדת נחיתות מול שאר הנהגים, אם זו המכונית הישנה יחסית, הפעם הראשונה שלי על המסלול, המרחק מהבית ועוד. אך אנדרדוג מבחינתי הוא מונח פיקנטי עבור אמצעי התקשורת והסיקור. אף פעם לא ראיתי את עצמי כאנדרדוג, אני בטוח ביכולות הנהיגה והמנטליות שלי וכל עוד אנחנו במסלול רגיל אני מרגיש בבית ולכן השאיפה שלי היא תמיד לנצח. הרבה זמן להתאמן לא היה לי, ולכן המיקום שלי עם סיום מקצה החימום השני שם סיימתי במקום ה-16 הפתיע את כולם. במיוחד את בעלי הקבוצה שמעולם לא ראו את הרכב שלהם במיקום כל כך גבוה. לצערי במדידות הזמנים לא הצלחתי למצוא מסלול פנוי לפני ולשחזר את התוצאה מהאימונים אך הצלחתי להתקבע על המקום ה-23 מתוך 40 מכוניות.
המרוץ
קו הזינוק, הדופק גבוה ויאללה שהרמזור יהפוך לירוק וייתן לי להתפוצץ על המסלול ולבצע כמה עקיפות. אור ירוק ואני מתחיל לעקוף כשבראש שלי אני חושב רק על דבר אחד - גשם. ככל שירד יותר ממנו כך הסיכוי שלי להתקדם גדול יותר. בגשם עוצמת המנוע פחות חשובה ויכולות הנהג הן הגורם המכריע. התקווה שלי לגשם התגשמה ודי מהר, 6 פעמים בהן יצאה מכונית ה״סייפיטי קאר״ למסלול טרפו שוב ושוב את סדר המתחרים. בין גשם לשמש החלפנו 3 פעמים את הצמיגים. רגע לפני שנכנסה ה״סייפיטי קאר״ האחרונה אני נמצא במקום השלישי!!! מה שלא ראו בשידור התרחש מספר דקות קודם לכך, בכניסה מהירה לאחת הפניות ירדתי מהמסלול ודשא שנכנס לתא המנוע חסם לי את הרדיאטור, המנוע החל להתחמם.
חותם. (Steven Muncie)
שלא מבחירה נאלצתי לרדת מיד עם הזינוק המחודש לרחבת הטיפולים לנקות את הרדיאטור, עצירה אותה ניצלנו גם לתדלק את המכונית. חידוש המרוץ הביא איתו תאונה רבת משתתפים ששיחקה לטובתי וטרפה שוב את הקלפים. הדבר אילץ נהגים רבים להיכנס לתדלק שוב למירוץ שנמשך כמעט 3.5 שעות במקום שעתיים וחצי בזמן מירוץ רגיל. לאחר התבהרות העננים מצאתי את עצמי במקום ה-12 לזינוק האחרון למרוץ מספר הקפות בודדות לפני דגל השחמט. בהקפה האחרונה אני כבר במקום ה-7 ושתי פניות לסיום אני נזרק החוצה באגרסיביות על ידי נהג אחר ומצליח בקושי רב לחזור למסלול ולסיים במקום ה-13 במירוץ הראשון שלי בנאסקר.
ברוך הבא לשכונה
בהמשך מתברר לי שהנהג שהוריד אותי מהמסלול הוא אותו נהג שחמש עשרה הקפות קודם לכן זכה ל״דחיפה״ עדינה ממני בזמן שהקפתי אותו. בשיחה בינינו בתום המירוץ הוא הסביר לי בצורה מנומסת ותקיפה שמי שמשחק באש מקבל כוויה. זה לא שונה ממה שאני מכיר ממסלול המירוצים אבל אף פעם לא נעים לשמוע נהג שמסביר לך בלי להתנצל - העפתי אותך כי העפת אותי.
בעין העדשה
מאז המרוץ ועד עכשיו לא ישנתי, אני מקפץ בין ראיון לראיון לתקשורת האמריקאית שמגלה הרבה עניין בנהג "הירוק" מאשדוד, ישראל שהצליח להביס נהגים מקומיים ומפורסמים. חשוב להבין שהנסקאר הוא ארגון אמריקאי דרומי מובהק שממעט לשלב בתוכו נהגים זרים שלא גדלו על ברכיו וההתעסקות בי, בישראליות שלי ובהישג שלי מפיחה רוח חדשה במפרשי הנסקאר ולכן הסקרנות הגדולה של אמצעי התקשורת. הקבוצה נרגשת מהמקום בו סיימנו, הבעלים בשמים, הצוות הגדול שסביבי מתקשה לעכל את ההישג מתרגש וכמובן גם אני. כבוד גדול הוא לי להתרוצץ בין ראיון לראיון, פעם ברדיו ופעם לבלוג מוטורי, ראיון ל-Fox ,NBC וכמובן למדיה החברתית של הנאסקר. את הימים האלה אני עוד אזכור שנים קדימה.
עם המבט קדימה
עכשיו, אחרי כל ההתלהבות, צריך למחוק את כל מה שהיה במרוץ הקודם ולהתרכז במרוץ הבא ברואד אמריקה בעוד שבועיים. ההכנה היא פיזית ומנטלית בעיקר לאור העובדה שאם למרוץ האחרון הגעתי כאנונימי בלי ציפיות גדולות, כעת העיניים של כולם נשואות אלי. זה רק מדרבן אותי ואני מבטיח כמו תמיד לתת את כל מה שיש לי ולהתברג הכי גבוה שאפשר.
המרוץ. (getty)
אלון דאי. (getty)