הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

דו-גלגלי חשמלי – בדרך, אבל יש עוד דרך

תחום הדו-גלגלי החשמלי נמצא הרחק מאחורי תחום הרכב החשמלי המשגשג; שוחחנו עם שני רוכבים על-מנת להבין את השיקולים למעבר לחשמלי או לרכיבה על מנוע בנזין

אביעד אברהמי, פול גז  10.02.22 - 15:30
אייל שטרנברג. "אופנוע חשמלי הוא יתרון גדול בערים" (צילום: פרטי)
אייל שטרנברג. "אופנוע חשמלי הוא יתרון גדול בערים" (צילום: פרטי)

ענף הרכבים החשמליים נמצא בתנופה אדירה, אבל זה הדו-גלגלי עדיין מחפש את  דרכו לא מצליח להתרומם. הסיבות העיקריות לכך הן טווח הרכיבה המוגבל של דו-גלגלי חשמלי, וכן זמני הטעינה הארוכים. כשהטכנולוגיה תפתור את שתי הבעיות האלו, אז תהיה הפריצה של דו-גלגלי חשמלי – וכך חושבים גם שני רוכבים שעימם שוחחנו.

הגבלת התעשיות המזהמות החלה כבר לפני שנים בכל העולם. החשש מפגיעה כלכלית העמידה אותן עם הגב אל הקיר, ואלו נאלצו לצמצם את רמת הזיהום שכולל תהליך הייצור ולהתאימו לתקנות החדשות. גם המודעות הסביבתית שעלתה גם היא לאור משבר האקלים והפמפום התקשורתי המסיבי הביאו לשינוי תרבות הצריכה של כולנו. אנחנו קונים פחות מוצרים מזהמים, ורגישים יותר לבעיה שהחלה להשתרש עמוק. השינוי הזה כמובן לא פסח גם על אחת התעשיות המזהמות ביותר – תעשיית התחבורה.

בניגוד לזו של הרכבים, תעשיית הדו-גלגלי החשמליים עוד בחיתוליה, אבל מתקדמת עקב בצד אגודל. כמות היצרניות רק הולכת וגדלה, וגם המותגים החזקים והוותיקים ביותר כבר החלו לדרוס רגל בענף עם השקת דגמים משלהם, בדרך להצטרף למהפכה הירוקה. הקטנועים החשמליים הם שחקנים ותיקים בשוק המקומי, אבל קונספטים שיתופיים חדשנים, כמו אלו שעתידים לפעול יחד עם הגעת קטנועי גוגורו, עשויים לבסס את מעמדם ככלים נוחים להתניידות עירונית.

אז בין אם זה לאור אותה המודעות שעלתה, עלויות התפעול הנמוכות, או כי לא מעט רוכבים הם גם פריקים של טכנולוגיה, יש כבר לא מעט שזנחו את האופנועים עם מנועי הבעירה ועברו לרכוב על כלים חשמליים. אבל רוב הרוכבים כמובן עדיין עוד לא שם. הם לא מוכנים לוותר על הביצועים של מנוע בעירה פנימית, ועם כל החשיבות להתחממות הגלובלית ולמודעות שעלתה, התנאים למעבר מבחינתם עוד לא הבשילו, כשמגבלת הטווח היא לא תמיד הסיבה העיקרית.

"אני לא מבין איך יש כאלו שעדיין לא נוסעים על כלים חשמליים, לא מבין מה עובר עליהם". כך פותח את השיחה אייל שטרנברג (49), תושב הרצליה ועורך דין במקצועו. 23 שנים הוא רכב על אופנועים עם מנוע בעירה עד שעבר בשנת 2015 לרכוב על אופנוע חשמלי של זירו מדגם DS – עליו הוא רוכב עד היום.

אייל הוא איש של חשמל, כך הוא מעיד על עצמו, תומך מלא במהפכה שקורמת עור וגידים, וחיכה שהדבר האמיתי יגיע לארץ. "הייתי מבין ה-20 או ה-30 הרוכשים הראשונים של הכלי בישראל. מיד כשהבנתי שהגיע מוצר אמיתי, איכותי, שהוא לא קטנוע ברמה נמוכה, אופנוע עם מכלולים איכותיים כמו בלמים ובולמים, מערכת ABS, וכמובן כלי שאפשר לקחת אותו לשטח ולהנות גם שם – לא חשבתי פעמיים".

הדילמה שניצבת בלב השיקולים של כל רוכב נוגעת כמובן לחיבור, אבל גם לצרכים של כל אחד מהם, ולפי התשובה של אייל זה ברור למי הכלי יכול להתאים. "אני מתנייד בעיקר בסביבה עירונית ובמעטפת הקרובה, ובשבילי מדובר בכלי שעונה על כל הצרכים. השקט בנסיעה, זינוקים מהירים, הנוחות, והעובדה שבערים כמעט בכל מקום ניתן למצוא שקע חשמלי שאפשר לחבר אליו את המטען – אלו יתרונות גדול".

אבל היתרונות שבאמת בולטים לטענתו נוגעים לדברים שמטרידים אותנו יותר מכל – כשהכוונה היא כמובן לכיס ולעצבים שלנו: "ההוצאות הכלכליות הן כרבע ביחס להוצאות על אופנוע עם מנוע בנזין. במשך ארבע שנים לא הזדקקתי לטיפול ולא ביקרתי אפילו במוסך שירות, זה באמת מדהים".

כמו לכל הכלים, גם לאלו החשמליים יש חסרונות, והם נוגעים בעיקר למגבלה הקיימת עבור מי שיוצא לטיולים ולנסיעות ארוכות. "יש שני חסרונות עיקריים לאופנוע חשמלי – טווח הנסיעה הבין-עירוני הוא מוגבל לאור מיעוט עמדות הטעינה הקיים עדיין כאן בארץ, למרות שיש שיפור משמעותי מאוד בשנים האחרונות ומהמגמה היא חיובית לגמרי. החיסרון השני הוא זמן טעינה ארוך. למרות שעם מטען מהיר ייעודי המגיע עם הכלי ניתן להטעין אותו בחצי שעה, מה גם שבנסיעה עירונית הסוללה כמעט ולא נגמרת לגמרי, אני מגיע לבית וטוען את הכלי לפעמים גם ב-50% סוללה".

כאמור, המודעות לנושא האקלים עלתה משמעותית לאחרונה, אבל השאלה היא איזה משקל יש לנושא בשיקולים לעבור לרכוב על כלי חשמלי. אצל אייל לפחות לדבר הייתה חשיבות לא מעטה. "בשנים האחרונות עלתה גם אצלי המודעות לנושא. יש מגמה כלל-עולמית שלא ניתן להתעלם ממנה, וכמובן שהיה לכך חלק משמעותי בשיקול. אמנם זאת רק תרומה קטנה, אבל עדיין גם זה משהו. זה עניין של זמן אבל בסוף כולם יעברו לרכוב על כלים חשמליים", הוא אומר בביטחון.

הדרך להשלמת המהפכה הירוקה בה כמות הכלים החשמליים שנראה על הכבישים תעלה על אלו עם מנועי הבעירה היא עוד ארוכה, ומבחינת רבים מהרוכבים במציאות הנוכחית מדובר באפשרות שהיא כלל לא על הפרק. מבין השיקולים שלהם יש גם כאלו שהכלי החשמלי לא יוכל לספק מענה גם בעתיד, ככל כנראה.

"חלק מהאהבה לאופנוע זה סאונד המנוע והאגזוז, הכיף בהעברת ההילוכים והמאמץ הנדרש בעליות. לזה אין תחליף חשמלי וכנראה גם לא יהיה". כך מספר עו"ד אריה טולדנו (55), תושב צורן. הוא רוכב על אופנועים מזה 30 שנה, וכיום בחניה שלו יש ימאהה טרייסר 700 ממנו הוא מאוד מרוצה. הוא מעיד כי הוא משמש אותו בעיקר לעבודה, אבל גם ולא פחות חשוב לטיולים ברחבי הארץ – מה שכאמור מסביר את המניעה שלו לעבור לחשמלי.

אני מסכים שלמטרות נסיעה עירוניות אופנוע חשמלי יכול להוות פתרון מעולה. הוא יכול גם לשמש היטב חברות שליחויות ועסקים אחרים שמתניידים בתוך העיר. אבל עבור אלו העושים נסיעות בין-עירוניות או יוצאים לטיולים ארוכים זאת כלל לא אופציה כרגע. כאשר טווח הרכיבה יעלה לכיוון 350-300 קילומטרים, ובקביל יהיו מספיק עמדות טעינה, רק אז אולי יהיה על מה לדבר".

אבל בנוסף למניעים המדוברים והמוכרים, אריה מציין סיבה נוספת שמונעת ממנו לעשות את המהלך ולעבור לרכב על חשמלי, והיא נוגעת ליתרון הבטיחותי: "מעבר למגבלת הטווח ולמיעוט בעמדות הטעינה בכבישים הבין-עירוניים, המהווים את השיקולים העיקריים במניעה למעבר לכלי חשמלי, ישנו שיקול בטיחותי חשוב מאוד שכלי חשמלי לא יוכל לספק לו מענה – הרעש הבוקע מהאגזוז שמתריע בפני שאר משתמשי הדרך שמאחוריהם רוכב אופנוע, ובהרבה מהמקרים הם פשוט מפנים את הדרך ובכך גם שומרים על הבטיחות שלנו".

ומה עם העלויות? שכן ידוע כי מדובר באחד השיקולים החשובים עבור רוכבים שעברו לרכוב על חשמלי הן עלויות התפעול הנמוכות. אצל אריה לפחות זה לא מהווה משקל רב: "הפערים בעלויות לדעתי הם מינוריים, במיוחד ביחס לסכום ההשקעה שאנשים משקיעים על הכלים שלהם. עבורי אין לדבר חשיבות רבה".

אבל המודעות לאקלים לאור השיח הער הגיעה גם אליו, וגם הוא מודה בכך שמדובר בעניין של זמן עד שהכבישים יוצפו בכלים חשמליים, ואת הסחף הזה לא ניתן יהיה לעצור. "אני ער ומודע לנושא בעיית האקלים והזיהום הסביבתי, והיא חלק מהסיבות שאני נוהג ברכב חשמלי כבר היום. אבל בניגוד ליכולות של כלי הרכב החשמליים, אלו של הדו-גלגלי כאמור עדיין לוקים בחסר. ביום שהתנאים יאפשרו זאת אז מעבר לאופנוע חשמלי תהיה אופציה ריאלית, וכמו כן למשבר האקלים יהיה משקל משמעותי בקבלת ההחלטה", הוא מסכם.

שני הרוכבים האלה הם מייצגים היטב את הדעות הרווחות בקרב רוכבי דו-גלגלי נכון להיום. מצד אחד פריק של כלים חשמליים ושל טכנולוגיה, כשחלק מהסיבות שבגינן הוא רוכב על אופנוע חשמלי הן אידיאולוגיה ירוקה, וזה יכול להתממש רק אם טווחי הרכיבה קצרים. מהצד השני הרוכב הממוצע שמשתמש באופנוע לנסיעות בין-עירוניות ולטיולי סוף-שבוע. אלו, המייצגים כמובן את הרוב המכריע של הרוכבים, לא יוכלו לעבור לדו-גלגלי עד שתיפתר בעיית טווח הרכיבה, וגם כמובן זמני הטעינה. אבל שלא יהיה ספק – אנחנו בדרך לשם.