ברשימת החלומות של כל פטרול-הד מככבת ה"אורווה" שיום אחד תהיה לו - אוסף המכוניות הנוצצות והמושקעות שייבחרו בקפידה ויתאימו לכל יום ואירוע שאפשר לדמיין. הוא רק גומר לשלם על הגנים של הילדים, מעיף עוד כמה עשרות תשלומי משכנתא, ונפטר מהתשלומים על המטבח החדש שהאישה דחפה לו לגרון, ומייד מייסד את האוסף שאותו הוא מתכנן מגיל 10. עד שזה יקרה הוא ממשיך להתנייד ביונדאי איוניק חבוטה (אבל חסכונית!) ולפנטז.
היינו יכולים להיות גועלים ולהגיד את מה שכולם יודעים ביחס לסיכויים הסטטיסטיים של רוב פטרול הד'ס לצאת מהיונדאי, אבל ברוח הימים הקשים שעוברים עלינו החלטנו ללכת על אסטרטגיה של חשיבה חיובית. אז ממש בשבילך, פטרול הד יקר/ה, הנה הצצה לאיך צריכה להיראות אורווה, אם תרצו, סוג של מפת דרכים לאיפה כדאי לכוון.
הבעלים של האורווה הוא לא אחר מהאוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ', זה שעד הפלישה לאוקראינה והסנקציות שהוטלו עליו, היה אחד האנשים העשירים בעולם וגם (בין היתר) הבעלים של צ'לסי. את דלת האורווה שלו פתחה הדלפה של מיליוני מסמכים של רואי חשבון בקפריסין, הדלפה שהגיעה לארגון התחקירנים הבינלאומי - ICIJ שמו - שניתח אותם. בין השאר הייתה שם גם רשימה, חלקית כנראה, של כמה מהמכוניות של אברמוביץ'. למה חלקית? כי מדובר רק במכוניות העל הספורטיביות שלו, כאלה שיוצרו לאורך שני העשורים האחרונים. המחלקות האחרות באורווה - קומיוטרים יום-יומיים, רכבי שטח, לימוזינות וכך הלאה, אם יש כמובן, כנראה מופיעות ברשימות אחרות.
אסטון מרטין וולקן
אז בואו נתחיל עם קצת דמיון מודרך. תתחילו בשבת בבוקר יום יפה ואחרי המון קפה רומן מחליט שבא לו מסלול. הוא יורד לאורווה, פותח את המנעול החלוד, מוריד את השרשרת ומסתכל סביב. מימין קורצת לו אסטון מרטין וולקן (7.0 ליטר, 820 כ"ס, 335 קמ"ש ועיצוב עוצר נשימה), וזו הייתה ממש בחירה טבעית אלמלא ממש על ידה חונות בוגאטי ויירון בגרסה מוגבלת בשם Sang Noir (מנוע W16 שפולט 987 כ"ס) ואחת מ-15 פגאני זונדה R שיוצרו. לזונדה יש מנוע צנוע יחסית לשתי השכנות (6.0 ליטר שהגיע ממרצדס, 740 כ"ס), אבל, וזה אבל גדול, משקל של פחות מ-1.1 טון וכיול מסלול, מעיפים את הספידומטר עד ל-375 קמ"ש שלא יאמנו.
בוגאטי וירון Sang Noir (צילום: FaceMePLS)
פגאני זונדה R (צילום: רן סגל)
זו התלבטות קשה אבל רומן בטח אומר לעצמו שהשלוש האלה הן כבר ממש מכוניות אספנות (הן הושקו בין 2008 ל-2015) ולך תמצא להן צמיגים. אז הוא הולך עוד כמה צעדים לחלק באורווה שהעוזרת משום מה מכנה "הפינה האדומה". חונות שם שתי פרארי 430 בגרסת צ'אלנג' המיועדת למסלול (V8 בנפח 4.3 ליטר ו-483 כ"ס). בסטנדרטים של האורווה הצ'אלנג היא כמעט מכונית בייצור המוני עם 143 חתיכות שירדו החל מ-2005 מפס הייצור, אבל אולי כדי לפצות חונה על ידן 488 GT3, יצירה עכשווית של פרארי שמתהדרת במנוע V8 בנפח 4.0 ליטר ו-600 כ"ס. אה, וכמעט שכחנו שבחושך מסתתרת גם FXX, מי שהייתה ספינת הדגל של פרארי באמצע העשור הראשון של המילניום. רק 30 יוצרו ונמכרו (אז) תמורת 2 מיליון ליש"ט לחתיכה. היום הן שוות הרבה יותר.
פרארי FXX
עוד צעד קדימה ובצללים חונה למבורגיני רבנטון. רק 36 ירדו מפס הייצור בין 2005 ל-2007 והם היו מעוצבים בצורה המוזרה שלמבורגיני אהבה לפני שבעלי הבית הגרמנים התחילו למעוך אותה. 641 כ"ס זה מספר יפה כמובן, אבל זאת למבורגיני - ועוד אחת בת יותר מ-15 - אז לך תדע אם היא בכלל תתניע. אז רומן לוקח עוד צעד קדימה ושם מתחבאת העממית של האורווה – מרצדס GT3 בגרסת מסלול עם ה-V8 המוכר בהספק של 550 כ"ס - ותג מחיר של סביב 450 אלף דולר לפני מיסים (בישראל קצת יותר מכפול).
עד כאן הדמיון המודרך ומכאן קצת ריאליזם עצוב שהעורך התעקש להוסיף. רשימת המכונית אמיתית בהחלט האורווה הרבה פחות. בעשורים האחרונים רכישת מכוניות יוקרה בידי מיליארדרים היא הרבה פעמים לא יותר מהשקעה, בדיוק כמו אמנות, נדל"ן וכל היתר. זה אומר שברובם הגדול של המקרים המכוניות האלה לעולם לא יצאו מהמוסך שבו הם מאוחסנות. תחשבו על זה בפעם הבא שתניעו את היונדאי שלכם.
למבורגיני רבנטון
מרצדס AMG GT3