עד העונג הבא: אלון דאי על חופשת קיץ של נהג

לאחר ארבעה סופי שבוע מלאי אדרנלין, לחץ ומתח, הגיע לקיצה תקופת המירוצים הראשונה של העונה. יחד עם מיליוני תלמידי בית הספר בישראל ישנם גם כמה אלפי נהגי מירוצים שיוצאים לחופשת קיץ, רק שאותה כנראה לא נבלה בבריכה ועל חוף הים.

כי בסיום ה"חופש הגדול" מתחיל החלק השני והחשוב ביותר בעונה, שלב "המאני טיים". על מנת לבאר רגע אחת את הנושא אנסה להסביר בקצרה כיצד עובדת השיטה במירוצי הנאסקר האירופי. העונה כולה בנויה משישה סופי שבוע, בכל סוף שבוע ישנם שני מירוצים, שבת וראשון. הניקוד נצבר בכל מרוץ עפ"י מיקומך הסופי, ככל שתגיע גבוהה יותר באותו המירוץ כך תקבל יותר נקודות.

ההבדל העיקרי בין שאר האליפויות לאליפות הנאסקר הוא ששני סופי השבוע האחרונים (אלו שיגיעו לאחר הפגרה) נחשבים כמרוצי play off בהם מספר הנקודות שמקבלים כפול  (50 נקודות למנצח, במקום 25 נקודות בכל ארבעת המירוצים הראשנים) עובדה שהופכת כל מירוץ לקריטי, התגמול על ניצחון הוא עצום אך על טעות משלמים ביוקר, זו ללא ספק התקופה בה מפסידים ומנצחים אליפויות.

אז עכשיו, אחרי שנחתתי בישראל מסוף שבוע קשה של מירוצים בצרפת (ארחיב עליו שבוע הבא כשאדבר על המרוצים האובליים) אין יותר מידי זמן למנוחה ואת "החופש הגדול" נשאיר לילדי הגן ולתלמידי בית הספר. בחודשיים האלה הקבוצה על כל רבדיה עובדת כמו להקת דבורים בכוורת, מנסים למצוא שיפורים טכניים ופיתוחים חדשים לרכב שיהוו שובר שיוויון אל מול המתחרים.

ברור לנו כי אנו נמצאים בנחיתות מסוימת לעומת שאר המתחרים ולכן המטרה של חבורת ה"דבורים" היא לכייל, לכוון ולמצוא שתי עשיריות בלבד שידביקו את הפער בנינו למתחרים. במהלך הפגרה אטוס לאיטליה, שם תחכה לי המכונית והקבוצה ויחד נצטרך להיכנס לעובי הקורה על מנת למצוא את שתי עשיריות האבודות. אני יודע, מהן שתי עשיריות? כלום. אך בעולם המירוצים שתי עשיריות יכולות להבדיל בין המקום הראשון לרביעי.

במהלך חודשי הקיץ לא תהיה לי האפשרות לקבל שעות מסלול ונהיגה על מנת לשמר על הכושר בו אני נמצא היום, למעט יום אימונים אחד. בחודשיים הללו תצטבר חלודה שיהיה קשה להסיר והדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לנסות בדרכי מאוד מוגבלות לשמור על כושר שיא (מיד אפרט). המתחרים שלי, בניגוד אלי, ימשיכו להתאמן מידי שבוע על מסלולי מירוצים במדינותיהם ולפוטו פיניש, הם יגיעו טובים יותר, אני מקווה שאגיע רעב יותר.

עכשיו זה השלב שאתם שואלים אותי איך שומרים על כושר נהיגה כשלא נוהגים? שאלה מצוינת!  אחת השיטות שפרצה לכל העולם המוטורי גם ברמות הגבוהות יותר כמו פורמולה אחת היא אימוני סימולטור, כאלו שמדמים את חווית הנהיגה בצורה כמעט מושלמת ועל מגוון מסלולים, אפילו כאלו שאני צפוי להתחרות בהם ברגע האמת.  מידי יום אני מוצא עצמי יושב בחדר ממוזג – לא כמו במכונית חסרת החלונות שלי – מעביר לפחות שעתיים על הסימולטור. אחד היתרונות בסימולטור הוא שמעבר לכך שאני יכול כאמור לדמות נהיגה על מסלול " באדריה" שבאיטליה - שיארח את המירוץ הבא- הסימולטור מאפשר מדידת זמנים, נהיגה בתנאי מזג אוויר שונים ומשתנים ועוד. בסופו של דבר מה שעושה את ההבדל בין רצון לניצחון המיוחל הם אימונים, התלהבות ותשוקה.

מעבר לכושר הנהיגה, על הנהג לשמור על כושר גופני ברמה הגבוהה. לא יודע אם אתם יודעים אבל רגע לפני הכניסה למכונית – ממלכת הצינורות - שלי אני גורב גרביים מיוחדות, מכנסיים וחולצה ארוכה חסיני אש כשעל כל אלו מתלבשים סרבל, כפפות ונעליים חסינות אש, מגן צוואר וקסדה. ולא, אין מזגן במכונית. הטמפרטורה בתוך המכונית ביום חם יכולה בקלות לזנק לחמישים מעלות, ומעט האוויר הקריר שזורם אלי לקסדה מתוך צינור מיוחד הוא בגדר כוסות רוח למת.  והינה מגיעה פינת הידעתם... הידעתם שנהג מירוצים מאבד בסביבות השלושה ק"ג בזמן מירוץ אחד רק מאיבוד נוזלים והזעה, אחלה דיאטה...

מעבר לשעתיים של הנהיגה בסימולטורים במהלך היום, יש גם ריצה של 10 ק"מ ושעות רבות בחדר כושר. הידעתם (2) כי דופק הלב של הנהג בזמן הזינוק עומד על 170-180 פעימות לדקה, וזה כשהרכב עדין לא זז מטר? עוד לפני שנדלק אור ברמזור שמזניק את מרוץ. ככה שאם תאורתית ניקח שני נהגים עם אותו כישרון נהיגה בדיוק, נשים אותם על רכב זהה לחלוטין וניתן להם להתחרות ראש בראש, הנהג הראשון שיתעייף פיזית יהיה הראשון להפסיד, מקווה שזה לא יהיה אני.

שיהיה לכולם חופש גדול נעים, אני אמשיך לעבוד קשה בכדי להגיע חד ומדוייק לפוטו פיניש בעוד כחודשיים. שבת שלום, אלון.