סגירת מעגל

חזרנו לתחילת העונה עם דומיננטיות של מרצדס והמילטון

משה פינצ'בסקי  04.12.19 - 08:18
לואיס המילטון (צילום: Getty)
לואיס המילטון (צילום: Getty)

תגיות: פורמולה 1

תחילת כתבה

עונת 2019 התחילה והסתיימה עם מירוצים משעממים בשליטה מוחלטת של מרצדס ומעט עקיפות. אם יש דבר שליברטי, ה FIA והקבוצות יכולים ללמוד מהעונה הזו לקראת השינויים של 2021, שנועדו ליצור יותר עקיפות, זה שלא הכל תלוי במכוניות! במירוץ אחרי הכסף הגדול והגברת הבטיחות, נוספו לאליפות מסלולים נוראיים שכאילו נוצרו למנוע עקיפות. הרחבתי על הבעיות של מסלול היאכטות ביס מרינה בכתבת ההכנה, אבל תקלת ה- DRS בשליש הראשון של המירוץ, הראתה לכל המתלוננים על המלאכותיות של אמצעי זה, שבלעדיו מכוניות צריכות יתרון מהירות של למעלה משתי שניות להקפה בכדי לעקוף! לבוטאס הייתה המכונית המהירה ביותר בהקפות הראשונות, אבל הוא היה צריך לקרוע את המנוע החדש שלו בכדי לבצע עקיפות על מכוניות איטיות בהרבה ממנו.

מצד אחד זה סימן טוב שהתרגלנו למירוצים פתוחים ומרתקים יותר ושכחנו את הדומיננטיות של מרצדס בכל המסלולים הטכניים, אבל אם העונה נסגרת שוב במצב בו המילטון משייט בקלות לניצחון עם מנוע ישן (שימו לב לאמינות של מרצדס העונה ובמיוחד אצל לואיס) ומבצע את ההקפה המהירה במירוץ על צמיגים קשים בני עשרות הקפות, אזי רב הסיכויים שנחזה ביתרון דומה גם בעונה הבאה לפני המהפך של 2021.

הנהג היחיד שהיה עשוי להדאיג את המילטון היה בוטאס, אבל הוא זינק כמובן מזנב הטור בשל החלפת יחידת הכוח (ששבקה בברזיל). ולטרי כמעט הצליח להשפיל את פרארי ולקלר ולהצליח לקחת את המקום השלישי וזאת כאשר נאלץ להיאבק במרכז הטור בתחילת המירוץ ללא DRS. חלק מזה נבע מביצועים עגומים מאד של לקלר על הצמיגים הרכים בסיום (כנראה שלא היה לו סט צהובים נוסף), אבל בוטאס ללא ספק נתן מירוץ טוב על מסלול שמקשה מאד לעקוף.

שתי קבוצות חזרו לגודל הטבעי שלהן באבו דבאי. רד בול חזרה להיות היחידה שמסוגלת להתמודד עם מרצדס בפניות האיטיות, אך חסרה את הכוח (והאמינות) בישורות ואילו פרארי חזרה להיות מהירה בישורות, אך ללא ההצמדה והאחיזה הנדרשות בפניות האיטיות ושחיקת צמיגים מוגברת במירוץ. זה כאילו כל מה שהיה במירוצים באמצע העונה ואפילו במירוץ האחרון בברזיל, נמחק. עדיין, ורשטאפן מחק את אלבון באבו דאבי בצורה כואבת. למרות בעיות בהעברת הכוח של המנוע, מקס סיים שני בקלות, בעוד אלבון לא הצליח לנצח אפילו את פטל. מאז עזיבת ריקארדו, רד בול היא one man show, אבל קשה לדעת כמה זה ורשטאפן, כמה זה העדפה קבוצתית וכמה זה בני הזוג שלו. החזרה לחיים של גאסלי בטורו רוסו רק מקשה על האבחון עוד יותר.

בתחילת העונה גארי אנדרסון מאוטוספורט העלה השערה שמרצדס מצאו פתרון אווירודינמי לחלק הקדמי, שפוגע פחות בהצמדה בעת הפנייה חריפה של הגלגלים בפניות האיטיות יותר. תאורטית לאורך השנים, גישת ה-high rake של רד בול (שפרארי אימצו סופית ב-2017), אמורה לתת יתרון אווירודינמי דווקא בפניות האיטיות, כאשר המהירות נמוכה יחסית וזנב המכונית עולה ואז החרטום מונמך, הכנף הקדמית קרובה יותר למסלול וההצמדה משתפרת. אנדרסון טוען שהשנה מרצדס מצאה פתרון אווירודינמי, שלמרות שאין לה את היתרון התאורטי הנ״ל, שומר על הצמדה גבוהה ואחידה יותר סביב הגלגלים הקדמיים, בעת שהם מופנים חדות. מאחר ואין שינויים כמעט בין השנה לשנה הבאה, מרצדס צפויים להנות מכל יתרון שמצאו השנה גם בשנה הבאה.

אוי פרארי
אם רדבול והונדה חזרו לקרקע המציאות באבו דאבי, הרי שפרארי התרסקו יותר אפילו מאשר בברזיל. התרסקות מבחינת ביצועים. אם בברזיל מכוניות הפרארי היו תחרותיות במירוץ, הרי שבאבו דאבי, במירוץ לפחות, הן היו איטיות ביחס למרצדס ורד בול וגם שחקו הרבה יותר את הצמיגים. כמו כן, ברקע קיימות עדיין טענות המרמה כנגד הקבוצה ומיד לפני המירוץ התרחשה איזו שערוריה בין בוחני ה-FIA לפרארי, כאשר במכונית של לקלר נמצא יותר דלק מאשר הקבוצה הצהירה עליו. לא טיפה, אלא למעלה מ 4 ק״ג דלק. מדובר בעבירה על נוהלי הבדיקה של ה-FIA, אבל לא הובהר ממה נבע ההפרש. לאור העובדה שהקבוצה ספגה קנס כספי כבד, אך המכונית של לקלר לא נפסלה, אני מבין שלא הייתה חריגה של כמות דלק כוללת מותרת, אלא בעיה אחרת. יש לשער שאם ה-FIA היו מוצאים כמות כזאת של דלק מעל המותר, באיזו רזרבה נסתרת (נוסח הונדה ב 2004 למיטב זכרוני), אזי היו פוסלים את המכונית. יתר על כן, מדובר בכמות עצומה של דלק עבור מה שנטען שפרארי עושים בכדי לקבל זרימת דלק רגעית גבוהה יותר. עדיין, איך שלא מסתכלים על זה פרארי יוצאים רע. או שהם רימו או שהם פשוט עשו עוד פאשלה טכנית של רישום.

אחרי שהתרגלנו לפאשלות אסטרטגיות או תפעוליות של פרארי במירוצים, קשה שלא להעלות את הפאשלה של הקבוצה עם הקפת הדירוג השנייה של לקלר ב-Q3. בדיעבד המכוניות לא היו תחרותיות במירוץ, אבל עקרונית, האסטרטגיה התאורטית של פרארי הייתה לפחות מאמצע השנה, לזכות בדירוג ואז במירוץ לנסות להחזיק מעמד. פטל נתן סופ״ש שלם לא מרשים, אבל לקלר היה עשוי להצליח לגנוב משהו בדירוג. אחרי הפיאסקו ב-Q3 במונזה, הייתם חושבים שהקבוצות למדו שלא להמר על יציאה מאוחרת להקפה השנייה. לא פרארי. ייתכן שאכן יש יתרון מינורי בלהיות האחרון ולקלר היה זקוק לכל יתרון בכדי להקדים את המילטון, אבל עדיין ההימור היה כמעט חסר סיכוי.

הפתעת המירוץ
הרבה פעמים במהלך השנה בחרתי בנהג הראשון אחרי שלושת הגדולות, כנהג המירוץ והפעם אני עושה זאת בלב שלם. פרז נתן הצגה במירוץ, כולל עקיפות תחרותיות מהמעלה הראשונה. אין ספק שביחד עם רייסינג פוינט, פרז יודע להוציא מהמכונית ובמיוחד מהצמיגים, דברים שנהגים (סטרול) וקבוצות אחרות לא יודעים. אין לי גם ספק שרייסינג פוינט כיווננו את המכונית לטובת המירוץ ושחיקת צמיגים מופחתת על חשבון הדירוג, במיוחד לעומת רנו ומקלארן, אבל עדיין היה לפרז מהירות גבוהה מאד בישורות, מה שאומר שהמכונית לא הייתה עם המון הצמדה. סרחיו והקבוצה מצליחים לפעמים לעשות קסמים כאלה!

נחכה לסיכום העונה לניתוח הביצועים של מקלארן ונהגיה, אבל חייבים להרעיף תשבוחות על הביצועים של לנדו נוריס. לבחור הצעיר יש אישיות מיוחדת שנראה לי שעוזרת לו להתמודד עם הלחצים העצומים בפורמולה 1 בכלל ובקבוצה כמו מקלארן בפרט. ברור שהוא לא נאלץ לסבול כמו ראסל, אבל יש משהו ממגנט בבחור המוכשר הזה וזו האישיות שלו. נכון שסאיינז פרץ מחדש לתודעה השנה, אבל אין לו את אבק הכוכבים של נוריס. לריקארדו יש, אבל הוא נוהג ברנו ואני חושד שהקבוצה הימרה עוד יותר ממקלארן על כיוונון המכוניות לדירוג והם שילמו את המחיר במירוץ, במיוחד אחרי הסטינט הראשון.

למעשה זו נקודה עליה יצא לי לדבר עם חבר. נראה היה שצניחת הטמפרטורות אחרי השקיעה השפיעה הרבה יותר על חלק מהקבוצות (פרארי, מקלארן ורנו) מאשר האחרות (מרצדס, רד בול ורייסינג פוינט). התנהגות הצמיגים תלויה בהמון גורמים, חלקם נחשבים אפילו כיום כ״מאגיה שחורה״ (כלומר לא מובנים), אבל באופן מוזר וקונסיסטנטי למהלך השנה, ככל שהתרכובת הייתה קשה יותר, כך היא הגיבה טוב יותר ובניגוד להיגיון שאומר שדווקא התרכובות הרכות יותר אמורות להגיב יחסית טוב יותר לירידה בטמפרטורות ובוודאי להפחתת המשקל של המכוניות.

ציפיתי לגדולות מטורו רוסו, אבל בלי היתרון של הונדה מברזיל, הם נמשכו בחזרה לתוך המאבקים הסופר צמודים של מרכז הגריד. עדיין, גאסלי הרשים בדירוג וקוויאט סיים בנקודות. אני חושב שהצרפתי היה נותן פייט לפרז ונוריס על הבסט אוף דה רסט, אילולא התאונה שלו בזינוק. המצב של טורו רוסו היה עדיף על של אלפא רומיאו, שמחקו את השיפור מברזיל וחזרו למאבקים בחלק האחורי של מרכז הטור. חלק מזה גם בגלל שיפור מסויים בביצועים של האס. שתי הקבוצות הללו ונהגיהם סיימו רע עד קטסטרופלי את השנה ואני יכול רק לדמיין את התמונה שתתגלה לגביהן בעונה השנייה של סדרת נטפליקס. דירוג 16+ רק בגלל גונתר שטיינר.

ועכשיו לסיכומי העונה.