מה אומר לכם סמל ה-M של ב.מ.וו? ואני לא מתכוון למכוניות שנושאות את הלוגו כאינדיקציה לרמת הגימור M-סטייל, שזה סוג של שופוני, אלא לדבר האמיתי. מבחינתי, ואני מניח שגם עבור רובם של הפטרול הדים בעולם, M זו חבילה שכוללת מנוע אדיר, שילדה חדה, הרבה מהירות אבל יותר מכל זה תבלין של פראות לא מבוייתת שנדיר מאוד למצוא במכוניות שלא נושאות שמות משפחה אקזוטיים. וזה מוביל אותי לשורה הכי תחתונה של הכתבה הזאת שאומרת שלמשפחת ה-M פתאום נולדה תינוקת שהיא אחרת. לא פחות טובה אלא פשוט קצת אחרת. ג'ינגית, אם תרצו, שהפתיעה את המשפחה שכל כולה בלונד-בוואריה.
לפני שנצלול לפרטים אני רוצה לסייג ולהגיד שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה: לפני כמה שנים ב.מ.וו הזמינו אותי לאירוע נדיר שבמסגרתו הם פתחו את המוזיאון וחילקו סיבובים ביצירות ההיסטוריות שלהם. בבוטקה שבה חילקו את המפתחות שמתי יד על הדורות השונים של ה-M5, שלמרות גילם כולם היו עם סדר גודל של 5000-10,000 ק"מ בשעון. הסיבוב בדור הראשון (וה-M הראשונה של החברה) היה שיכרון חושים של ממש. M כמו ש-M צריכה להיות רק מודל 1984. הדור השני והשלישי לעומת זאת היו שונים לחלוטין. חזקים, מאובזרים להפליא לתקופתם, אוחזים, אבל ג'ינגים. הדור הרביעי ואילך כבר שוב היו M.
אז מה קרה ל-M1? למה היא השתנתה? אני מניח שבעיקר בגלל הרגולציה האירופית הקשוחה והירוקה. זה אומר שהמנוע הצטמצם משישה צילנדרים לארבעה ושהפלטפורמה הבסיסית של סדרה 1 הפכה להנעה קדמית מה שחייב את גרסת ה-M לעשות שימוש בהנעה לכל ארבעת הגלגלים במקום בהנעה אחורית. זה אולי נשמע מאוד טכני אבל מן הסתם הציב אתגר לא קטן למהנדסים כשבאו לתכנן את ה-M1 תוך שמירה על מאפייני האופי של הסדרה. יאללה, מתניעים.
מבפנים: כאן לא חסכו
ה-M1 לא בדיוק חדשה. היא נחתה בארץ לקראת תחילת השנה ואנחנו מגיעים אליה רק עכשיו בגלל הקורונה שטרפה את הקלפים. בכל מה שקשור לעיצוב, פנימית וחיצונית, אין לנו אלא לחזור על מה שכתבנו על האחות ה"רגילה": יש הרבה עדכונים עיצוביים אבל כמקובל אצל היצרנים הגרמנים ב.מ.וו הקפידה לשמור על הרבה דמיון לדור השני. מבט מעמיק יחשוף גריל חדש, יחידות תאורה גדולות וכונס אוויר קדמי שיחד נותנים ל-1 את הפרצוף המשפחתי המעודכן. התמונה זהה גם בצללית שם אפשר לזהות כמה קימורים חדשים ומאחור עם יחידות תאורה חדשות ונאות. תוספת האגרסיביות המתבקשת של ה-M באה לידי ביטוי בשורה של אלמנטים נוספים - מחישוקים קרביים ועד כונסי אוויר - והיא עושה לה רק טוב עם הרבה יותר נוכחות כביש בהשוואה ל-1 הסטנדרטית, ואפילו בצבע האפור שבו התייצבה למבחן היא נראית מצויין.
בתוך תא הנוסעים נוחתים הנהג הנוסע במושבי "באקט" מצוינים ונוחים כשסביב משטחים של פלסטיק איכותי ועור משובח. יחסית להאצ'בק יש לא מעט מרחב מלפנים ומאוחר אבל הישיבה מול ההגה נמוכה למדי ועלולה לאתגר את הגבוהים שביננו.
הלאייאאוט הכללי של התא זהה למקובל בתעשייה - מסך מרכזי, לוח מחוונים שהוא מסך נוסף ומקבצים של כפתורים פיזיים לתפעול המזגן ומצבי הנהיגה שחוסכים את הפשפוש בתפריטים הדיגיטליים. מעבר לזה מערכת ההפעלה של ב.מ.וו משוייפת ויעילה. ב-1 הרגילה הרגשנו שמשהו טיפונת חורק בגלל חסכנות לא מובנת בפינות אבל כאן הבעיה לא קיימת עם מסך גדול יותר, צימוד לסלולארים ועוד. נסכם את זה ונגיד שהכל בנוי היטב, מרגיש מצויין ויעיל מאוד. בפינת הבטיחות שלנו יש הכל - בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, התראות על פגיעה מלפנים ומאחור, התראות על תנועה צולבת, שטחים מתים ועוד ועוד.
מנוע שילדה
הדרך לצומת תפוח מפחידה כל פעם מחדש למרות, או אולי בעצם בגלל, עמדות השמירה הצבאיות שפזורות לאורכה. מצד שני עם מפתח של M ביד קשה מאוד להתעלם מפיתויי האספלט שמציעות הירידות לכיוון מעלה אפרים ובהמשך כביש אלון, כביש 90 והעליות לערד. בצומת עצמה המצב רק החריף עם פקק של 25 דקות שבסיומו מצאתי שני פלסטינים, אחד בריינג' רובר והשני בסיביק חבוטה, הולכים מכות בשל תאונת פח קלה. ג'יפ צבאי הקיף את הפקק כמה פעמים אבל לא התערב בקטטה. בערך בשלב ששאלתי את עצמי אם מדובר בפאודה 4 שתכף תתפוצץ עלי קפץ לקלחת מוכר פירות מדוכן מאולתר שבצעקות ודחיפות משלו הפריד בין הניצים ושחרר את הכביש.
חגגתי את השחרור במעיכה רצינית של הדוושה וקיבלתי בדיוק את מה שציפיתי מה-M עם מכה רצינית בגב ושאיבת אוויר מהריאות. המנוע הוא אולי ארבעה צילנדרים ולא שישה כמו קודמו, אבל הוא עדיין עבר בסדנת ה-M ויצא ממנה עם 306 כ"ס ו-46 קג"מ. כשכל זה דוחף בסך הכל 1525 ק"ג התוצאה היא מהירות כמעט פסיכית על פיסות אספלט זעירות. הנתון הרשמי של 4.8 שניות ל-100 קמ"ש מרשים מאוד אבל גם מטעה משהו כי בטווחי הביניים וצפונה - נאמר החל מחמישים קמ"ש ועד המאסר בפועל - התאוצה ממש מממיסה את האספלט. לאורך כביש אלון מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת נעמד ממש על הבלמים (המצויינים) בניסיון לאבד 50-60 קמ"ש שצברתי בלי לשים לב. בין המנוע לגלגלים מחבר גיר אוטומטי-פלנטרי בן שמונה מהירויות שלא נעים לומר אבל עושה כל מאמץ להתחפש לכפול מצמדים. זה אומר שמצד אחד ברוב המקרים הוא מהיר מאוד ודי צייתן ומצד שני במצב ספורט ותחת עומס כבד נוטה להעברות אגרסיביות שמטלטלות את המכונית בחוזקה. אם זה היה נגמר רק שם אז מילא אבל מדי פעם הגיר הזה גם 'מתבלבל' ומשהה את ההעברה. מוזר.
מה ביחס לאחיזת הכביש? בואו נתחיל עם המתלים. בנסיעה רגילה ה-M הקטנה נוחה - או אולי הגדרה טובה יותר תהיה לא נוקשה - ברמה מפתיעה יחסית למכונית עם הספק כזה. איך זה מסתדר עם עיקולים? אז תוסיפו למשוואה את ההנעה הכפולה המוצלחת של ב.מ.וו והגה לא רע בכלל ותקבלו יכולות מצויינות. מעבר לזה יש גם משהו כמעט מרתק באיך שהמכלול הזה עובד על הכביש: אתה צולל לעיקול, ברוב המקרים מהר מדי בגלל המנוע הנמרץ, המכונית נוטה עם זווית גלגול מורגשת ואז מערכת ההנעה הכפולה נכנסת לפעולה ומעבירה כוח לאיפה שצריך. כמעט בבת אחת המכונית נצמדת לקו המיועד ומשדרת לך שאפשר לשחרר עוד קצת גז לשמחה. האמת? כיף גדול.
אז למה היא ג'ינג'ית?
נוכחות כביש? יש. עיצוב מוצלח בפנים ובחוץ? יש. מנוע חזק ואחיזת כביש? יש. אז למה אנחנו אומרים שהיא ג'ינג'ית ואחרת? כי משהו באופי, אותו עניין חמקמק וקשה להגדרה, יצא למהנדסים שונה. זוכרים את הפראות שהזכרתי בפתיח כתבלין הכי משמעותי בכל M? אז ה-M1 חזקה מאוד ומהירה מאוד אבל היא קצת פחות פראית וקצת פחות נושכת מקודמתה. לא פחות טובה אני מדגיש, רק פחות מכוונת אקשן. עכשיו אתם יכולים להגיד שזה התפלספויות אבל כנראה שגם ב.מ.וו חושבים כך וההוכחה שלי מגיעה מסדרה 2, שכידוע מתבססת על אותה פלטפורמת הנעה קדמית של ה-1. בסדרה 2 מתברר, יש שתי M שונות: אחת שמתבססת על אותם המכלולים שהזכרנו כאן וגרסה יקרה וחזקה משמעותית שיושבת על פלטפורמת ההנעה האחורית של סדרה 3 ומגיעה עם מנוע של 6 צילינדרים. כנראה שיש מי שמוכן לשלם ואפילו די הרבה על הפראות הזאת.
ואחרי כל זה הגענו לשורה הכי תחתונה, ועליה כתוב את הסכום המרשים של 370 אלף שקל. M, גם כשהיא אחרת, לא מגיעה בזול. סעו בזהירות.
ב.מ.וו M135I
מחיר: 370,000 שקל
מנוע: 2.0 ליטרים מוגדש טורבו
הספק: 306 כ"ס ב-5000-6000 סל"ד
מומנט: 45.9 קג"מ ב-1750-4500 סל"ד
0-100: 4.8 שניות
מהירות מירבית: 250 קמ"ש
מימדים (ס"מ): 267*180*143
משקל: 1525