יצרני הרכב רוצים שתחשבו שמבול הדגמים החשמליים שמציף וימשיך להציף את אולמות התצוגה נובע ממצפון ירוק שמתישהו הם גידלו. המציאות הרבה יותר מורכבת כמובן עם רגולציה אירופית מחמירה שדוחפת החוצה את מנועי הבערה, לחץ ציבורי ועוד לא מעט סיבות מוכרות יותר ופחות. אבל תרשו לי לנצל את ההזדמנות ולהציע עוד זווית לנכונות המפתיעה של אחת התעשיות הכי שמרניות שיש לאמץ במהירות שינוי יסודי ומהותי.
זוכרים שפעם מכוניות יוקרה היו מגיעות מארה״ב, שמנועים מתוחכמים תוכננו ביפן, שאיטליה הייתה שם נרדף לביצועים ועיצוב, בטיחות המציאו בשוודיה וכך הלאה? אם התשובה חיובית כנראה שאתם לא ממש צעירים. ב-30-35 השנים האחרונות תעשיית הרכב הגרמנית פתחה פער טכנולוגי-הנדסי על יתר העולם, פער שנתן לה יתרון מסחרי עצום. אבל הגלגל מסתובב ויחד עם התחממות כדור הארץ, מודעות ירוקה וגם מחירי נפט גבוהים הגיעה המהפכה החשמלית ויצרה מציאות חדשה שבה כל היצרנים "מתחילים מאפס" ברבים ממכללי המכוניות, תוך שהם שוחקים את היתרון הטכנולוגי-הנדסי של הגרמנים. פתאום, במהירות חסרת תקדים בתעשייה שלא אוהבת להשתנות, מותג רכב צעיר, טסלה שמו, הופך להיות שיא ההייפ העולמי ומחרפן את הבורסות ואת המשקיעים. פתאום מותגים סינים שהוקמו בחופזה פולשים למדינות המערב המבוססות ומנסים לקלקל למותגים הוותיקים.
תעשיית הרכב הגרמנית בוגרת מאוד ומנוסה, ואין לה שום כוונה לוותר על ההגמוניה. לגרמנים יש יתרונות מובהקים כמו למשל יכולות דינמיות, איכות הרכבה, הנדסת אנוש ועוד ועוד. סוג של תזכורת, אם תרצו, שמכונית היא לא רק טווח הסוללה וגודל המסך שבמרכזה, עקיצה שהגרמנים אוהבים לשגר לכיוונה של טסלה, אלא הרבה יותר מזה. כמה דגמים כאלה, בסגמנטים היותר יקרים כבר מסתובבים על הכבישים ונוספים יגיעו בקרוב.
כאן אנחנו מגיעים לגיבורת מבחן הדרכים הזה - הפורשה טייקן 4S קרוס טוריזמו. היא לא הראשונה, היא לא היחידה, אבל היא בפירוש תזכורת מהדהדת לאלפיון העליון שאת מה שפורשה שכחה כבר לפני חמישה-שישה עשורים על יכולות דינמיות, כיול שילדה וחדוות נהיגה, טסלה ואחיותיה ה'חשמליות פרימיום' (ויש הרבה כאלה), לא ילמדו גם עוד 20 שנה. אין לי מושג איך זה יסתיים אבל אחרי מבחן הדרכים הזה אני יכול לומר שהרייס המחודש הזה בתעשייה הוא כיף גדול. יאללה, מתניעים.
לחיות בבועה ורודה
הדגם הראשון של טייקן הוצג לקראת סוף 2019 ולמרות האטת הקורונה התקבל בחיבוק חם עם כמעט 50000 מכוניות שיוצרו עד ספטמבר השנה. בפורשית שוטפת זה אומר שהטייקן הולכת להיות ב-2021 המכונית השלישית בטבלת המכירות השנתית של היצרן, הישג מרשים למכונית חדשה ועל אחת כמה וכמה לחשמלית. בכל אופן, מאז ההשקה פורשה הציגה כמה תת דגמים של הטייקן כאשר האחרון שבהם הוא הקרוס טוריזמו שמגיע בכמה תצורות מנוע, הנעה והספק (הדגם שנבחן כאן הוא כאמור ה-4S).
קצת קשה לאפיין את הקרוס טוריזמו במושגים המקובלים, אבל אם בכל זאת ננסה אז היא משהו על הרצף שבין סטיישן לרכב פנאי. ההבדל המשמעותי והניכר לעין בינה לבין הטייקן הוא כמובן הישבן ולטעמי התוצאה מרהיבה - טובה יותר מהמקור - עם סרח עודף קטנצ'יק מאחורי הציר האחורי ואשליה אופטית מוצלחת שנותנת את התחושה שמדובר במכונית סדאן קומפקטית ולא באוטו של כמעט חמישה מטרים. החלק הקדמי של המכונית זהה לטייקן הרגילה אבל למרות הזמן שחלף מההשקה עדיין נראה מקורי ומיוחד עם "פרצוף" פורשי אגרסיבי ואופייני. חדי עין יקלטו עוד כמה שינויים פה ושם אבל זה בגדול העיקר.
בתא הנוסעים אין הפתעות: מרחבים עצומים של עור, פלסטיק ואלומניום איכותיים ומעוצבים להפליא. הדש בורד מבוסס על מסכים כמובן - לוח מחוונים, מסך מרכזי ומסך נפרד לבקרת האקלים, והכל מהמיטב שיש לתעשייה להציע. כך למשל המסך של בקרת האקלים נותן פידבק תחושתי ללחיצה עליו - רעידה זעירה שמאשרת בלי שתוריד את המבט מהכביש, שהפקודה התקבלה ובוצעה. כך לוח המחוונים עצום - 16.8 אינץ' - עם אפשרויות כיוונון מרובות ורזולוציה מרשימה.
מה שקצת פחות משמח הוא ממשק המשתמש שאינו אינטואיטיבי ומחייב, לשון המעטה, התרגלות. בעיה אחרת במכונית המבחן הייתה גג הזכוכית. היא אמנם מושחרת אבל בהיעדר 'סגירה פנימית' מתחממת בשמש. בקיץ הישראלי זו תהיה חוויה מפוקפקת. מה עוד? אז מערכת המולטימדיה של BOSE נפלאה, הבידוד מצויין והספייס יכיל את כל בני המשפחה בלי תלונות מיוחדות וגם (בבגאז') שני זוגות אופניים.
פינת הבטיחות כצפוי כוללת את הכל מהכל אז לא נתעכב שם.
על הכביש
עם כל הכבוד לתא הנוסעים המוצלח, וצריך להיות הרבה כבוד - המנה העיקרית שמגישה הקרוס טוריזמו 4S מבוססת על יכולות הכביש שלה, וכדי להשיג אותם היא מציעה שורה ארוכה של מכללים שקצרה היריעה מלפרט ולכן נתייחס כאן רק למרכזיים שבהם. זה מתחיל עם שני מנועים חשמליים - קדמי ואחורי - בהספק כולל שמגיע בשיאו ל-571 כ"ס ( "רק" 490 בשימוש רגיל). כדי למקסם את היכולות המנוע שמחובר לציר האחורי עובר דרך מעין תמסורת בת שני הילוכים. המתלים הם כמובן מתלי אוויר, ישנו היגוי אחורי, בלמים מליגת המירוצים, היגוי תלוי מהירות, וכאמור זאת רשימה חלקית מאוד. כל הטוב הזה נשלט על ידי חוות שרתים קטנה שאמורה לוודא שכל המכללים עובדים בהרמוניה ובעיקר מצליחים "להוריד" לכביש את האורווה הענקית של הטייקן.
עם כל הררי המידע הזה אני יוצא מאולם התצוגה בהרצליה פיתוח לכיוון הרי ירושלים. בנסיעה עירונית ובין-עירונית מנהלתית הטייקן מתנהגת בדיוק כמו כל מכונית פאר גרמנית במימדים שלה; הבידוד כאמור מופתי, שיכוך הזעזועים נוטה לצד הנוקשה אבל מגהץ היטב את האספלט המקומי, והחיים בכלל - במיוחד כשה-BOSE רועם דרך עשרת הרמקולים את פלייליסט הרוק האחרון של אפל מיוזיק - מרגישים כמו בועה ורודה, מנותקת ונחשקת במיוחד. פיסת אספלט פנויה (ונדירה) חושפת שכנראה שיש סינכרון בין מחשב ניהול המנוע לדופק של הנהג, ושבשני המקרים הדרך ל-220 לא לוקחת יותר מכמה שניות. נחזור לעניין התאוצה בהמשך.
קצת פקקים מציקים, קצת כבישים בעמק אלה המצהיב ואנחנו נוחתים בנס הרים, מכבישי הנהיגה הטובים בישראל, אם לא הטוב שבהם. על פניו כביש צר ומשופע עם עיקולים הדוקים הוא לא המקום הטבעי למכונית של חמישה מטרים ו-2.3 טון, אבל בין הסמל על החזית להבטחות נראה לי נכון להתחיל שם ובלי הרבה היסוס העברתי את בורר מצבי הנהיגה לסופר ספורט. לטייקן מצידה לא לקח הרבה זמן לנסח מחדש את מה שחשבתי שאני יודע על הכביש הזה, על מכוניות גדולות ובעיקר על מכוניות חשמליות.
איך זה קרה בדיוק? אז זה מתחיל בכך שאתה מרשה לעצמך להגיע לעיקול יותר מהר בזכות ברקסים אדירים שמוחקים עודפי מהירות של עשרות קמ"שים בקלילות שלא תיאמן לאור המשקל הכבד של המכונית. בשלב הבא ההגה - ואני לא יודע אם זו מערכת ההיגוי המוצלחת או ההיגוי האחורי - מאפשר למקם את המכונית בדיוק בנקודה הנכונה של האייפקס ועושה את זה בלי שצריך לתקן, כמו שהרבה פעמים קורה כשההגה 'עצבני' מדי. ואם זה לא מספיק אז כאן מגיעים החלקים הכי טובים: מכת החשמל, שבניגוד לבנזין, יורדת בפקודת דוושה מיידית לאספלט בלי השהיות/היסוסים ויחד עם ההנעה הכפולה מייצרת הצמדה שמרגישה כמו שילוב בין ואקום לשיגור.
הסיבוב הראשון - בין בית שמש לירושלים - היה כל כך מפתיע שמייד חזרתי עליו. השני היה כל כך כיפי שהשלישי התבקש. הרביעי היה כיפי אבל הירידה בסוללה התחילה להלחיץ, וגם הברקסים שידרו סימני התחממות, אז בצער מסויים כיוונתי את ההגה לירושלים בחיפוש אחרי תקע. שתי מסקנות עולות מהעיקולים הללו. הראשונה היא שהטייקן היא החשמלית הראשונה שנמכרת בישראל שמצליחה להדגים היטב את היתרונות שיש להנעה חשמלית בנהיגה ספורטיבית. אולי אין בקפיירים ואין אדי בנזין (וחבל), אבל תגובת הדוושה מיידית ונחרצת נותנת יתרון עצום בעיקולים. המסקנה השנייה נוגעת ליכולת שמציגה פה פורשה ב"חיבור" המכלולים השונים של מכונית כל כך מורכבת הנדסית וכל כך ממוחשבת, בלי ליצור "נתק" בין הנהג לכביש. בסגמנט הזה מדובר בסטנדרט חדש וגבוה.
כמה שעות אחרי נס הרים יצאנו לבדוק את בקרת השיגור של הקרוס טוריזמו. במחשבה שנייה המילה "לבדוק" אולי קצת פחות מתאימה מ"יצאנו לשחק". בגדול, אם אתם חדשים לעולמות הרכב, בקרת שיגור היא מצב נהיגה שבו מחשב הניהול מבטיח יצירת תאוצה מקסימלית. במכונית חשמלית תאוצה היא עניין כיפי מאוד ובקרת השיגור הופכת אותה לממכרת ממש. בפורשה מצהירים על 4.1 שניות ל-100 קמ"ש, אבל הפראות שבה הטייקן בועטת בך ביציאה מהמקום מרגישה מהר יותר. חוץ מזה הדרך למאה אמנם סמלית אבל מבחינת הטייקן זה רק החימום להמשך ההמראה שנגמרת עמוק באזורי המאסר בפועל. יש כאן וידאו של אנשי עולם הרכב שנותן את התחושה המוצלמת של זה. מומלץ.
השורה התחתונה
הסיכום של מבחן הדרכים הזה הוא בסה"כ די פשוט. פורשה הצטרפה לעולם החשמלי ועשתה זאת תוך שהיא מראה לאן מכוניות חשמליות יכולות להגיע עם טכנולוגיה שכבר קיימת היום, והתוצאה מרשימה מאוד. בכל מה שקשור ליכולות דינמיות וחדוות נהיגה מדובר ברף שאליו יצטרכו להגיע כל יצרני היוקרה החשמליים - ותיקים וחדשים - וקל זה לא יהיה מבחינתם. מעבר לזה אני מניח ששמתם לב שעד כאן לא נגענו בגביע הקדוש של מבחני דרכים לחשמליות - הטווח. ופה, שימו לב לטוויסט: פורשה אפילו לא מנסה להציע יותר עם טווח מוצהר די סטנדרטי של כ-450 ק"מ (370-380 ק"מ במבחן האגרסיבי) אך עם יכולות טעינה מהירות מאוד (270DC - תחנות שלמיטב ידיעתי עדיין אין בישראל). האם זאת אמירה מכוונת שדווקא שם פורשה לא מעוניינת להתחרות? אין לי מושג.
וכאן אנחנו נוחתים בשורה הכי תחתונה של המבחן הזה וכתוב עליה את הסכום הפנטסטי של 915 אלף שקלים לקרוס טוריזמו בסיסי. אם זה נשמע לכם הרבה אז תביאו בחשבון שמכונית המבחן כולל שורה ארוכה של תוספות בקצת יותר מ-300 אלף שקל (למשל 6000 שקל על "סאונד ספורטיבי של פורשה או 5850 שקלים על חגורות בטיחות בצבע בורדו) ומחיר עומד על 1.244 מיליון שקלים. וזה מוביל אותי למסקנה שהסטנדרט חדש וגבוה והמחיר עוד יותר. סעו בזהירות.
טייקן 4S קרוס טוריזמו
מחיר (מכונית המבחן): 1.244 מיליון שקל
הספק מקסימלי: 571 כ"ס
שיא המומנט: 65 קג"מ
טווח מירבי: 452 ק"מ
0-100: 4.1 שניות
מהירות מירבית: 240 קמ"ש
מימדים (ס"מ): 140*196*497
משקל: 2.3 טון