האם מדובר על הונאת ביטוח קלאסית או שמא מדובר על תאונה שגרתית? הדילמה הזו ניצבה בפני כבוד השופטת בית המשפט השלום בעכו, דנה עופר, שנדרשה לפסוק במקרה שהתרחש בכביש הראשי של כפר ירכא במעורבותם של שני רכבי יוקרה. מן העבר האחד: רכב מסוג פורשה ששוויו הוערך ב-769 אלף שקלים. הרכב השני – מרצדס, שגם עלותו הוערכה ע"י השמאי במאות אלפי שקלים.
על פי תאוריו של התובע, הוא נהג את רכבו (מסוג פורשה) בכביש הראשי בכפר ירכא, כאשר לפתע הגיח מחניה סמוכה נהג המרצדס ופגע בו. הנזק לא הסתכם בפרוטות, אלא הוערך ע"י השמאי בסכום של 192,345 שקלים לרבות ירידת ערך בשיעור של 11.9% בשווי של 91,500 שקלים. לדבריו, נהג המרצדס יצא מחניה סמוכה בחוסר זהירות ופגע עם חלקו השמאלי בצידו הימני של הפורשה. לפיכך, לאור נסיבות התאונה שמצביעות על רשלנות מובהקת מצד נהג המרצדס, התבקשה מבטחת הרכב לשלם לנהג הפורשה את מלוא נזקיו.
הדמיון עובד שעות נוספות
טענה הנתבעת, כי דין התביעה להידחות על הסף. בשקלול הראיות, נפלו שורה של כשלים שהופכים את הגרסה של נהג הפורשה לבלתי סבירה בעליל, שלא לומר מומצאת. ראשית, בחוות הדעת של השמאי מטעם צד הפורשה, צוין כי הוא בדק את נזקי הרכב בתאריך 26/07/16, ואילו בטופס התביעה נרשם כי התאונה אירעה מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 01/08/16. כמו כן, התובעת לא הוכיחה מי הבעלים של הפורשה: רישיון הרכב אינו רשום על שם הנהג ורק בתצהיר עדותו הראשית נטען, לראשונה, אודות "תו סחר", מבלי לצרף אסמכתא לכך. התובעת צרפה הסכם רכישה שמתייחס כביכול לרכישת הפורשה, אולם מדובר בזכרון דברים בינה לבין צד שלישי, ללא ציון פרטים כלשהם זולת מחיר הרכישה.
כמו כן, לבית המשפט הוצג סרטון מטעם התובעת, אולם מהמנותו הוטלה בספק. לדברי השופטת, הסרטון, שהוקלט על ידי מצלמת טלפון סלולרי מתוך מצלמת אבטחה, אינו מוכיח את השתלשלות האירוע. מדובר בקטע קצרצר בן שתי שניות שלא ניתן להבחין בו באילו רכבים מדובר. יותר מכך; הסרטון אינו תואם את הנזק בכלי הרכב כפי שעולה מחוות הדעת. אם לא די בכל אלו, בוחן תאונות דרכים מטעם הנתבעת, כתב בחוות דעתו כי הנזק לפורשה לא נגרם על ידי המרצדס ואין התאמה בין נזקי שתי המכוניות, הן מבחינת גבהי הנזקים, והן מבחינת עוצמת הפגיעות וצורתן. המרצדס אגב, באופן שמחזק את החשד להונאה, תוקנה במוסך של הנתבעת (נהג הפורשה). חברת הביטוח הנתבעת הגיעה להבנה כי כי נעשה פה ניסיון "להלביש" נזק של רכב לא מבוטח על רכב מבוטח.
עו"ד אסף ורשה (צילום: רגב כלף)
בית המשפט סבר כי מדובר בהתרחשות חשודה. התובע, כך מסתבר, הוא בן דודו של אחד ממנהלי החברה, בעל המרצדס. חמור מזה, המבוטחת של הנתבעת לא דיווחה לסוכן הביטוח אודות התאונה ונהג המרצדס כלל לא זומן לתת עדות - כאילו אינו צד בסיפור. בהתאם לכך, כתב בית המשפט: "הכל נשאר במשפחה. וההתרחשות כולה, החל מבעלי הרכבים המעורבים, דרך מקום התאונה, הבעלות על מצלמת האבטחה שקלטה את האירוע (שבאופן "מקרי" מוצבת ליד בית העסק של המשפחה), ועד למקום שבו תוקן הנזק לאחר התאונה – היא התרחשות שבין בני משפחה".
עוד נמסר מבית המשפט: "מלכתחילה הוגשה התביעה כדרישה לתשלום פיצוי עבור נזק ישיר ועבור ירידת ערך, בהתאם לחוות דעת השמאי. מה שלא נאמר בכתב התביעה הוא, שכבר ביום 17.8.16 (כשבועיים וחצי לאחר התאונה) נמכר הרכב לצד שלישי, במצבו כניזוק. עובדה זו עלתה לראשונה רק בתצהיר עדותו הראשית של נהג הפורשה, שלו צורף הסכם המכירה. עולה, אפוא, כי התובעת בחרה להגיש תביעה שמלכתחילה לא תאמה את המצב העובדתי הנכון, לתבוע נזק לרכב שאותו לא תיקנה ולא התכוונה לתקן (ועוד בתוספת מע"מ כחוק), משום שהוא נמכר עם נזקיו כמה חודשים לפני שהוגשה התביעה, ואף הגדילה ותבעה ירידת ערך על פי הערכת שמאי, כאשר הערכה זו הפסיקה להיות רלבנטית, משנמכר הרכב".
הסתבכו עם עצמם
סוף דבר, נכתב בפסק הדין: "בתביעה זו יש כשלים כה רבים, עד כי אין לקבלה. אי לכך, נפסק כי יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, בסכום של 25 אלף שקלים". הוצאות אלו כללו גם שכר טרחת עורך דין וגם הוצאות עדים, לרבות חוקר והוצאות החקירה וכן חוקר תאונות דרכים. לדברי עו"ד אסף ורשה, מבכירי עוה"ד בישראל בתחום הביטוח, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין: "בדיני הנזיקין יש משפט בסיסי, מעין התורה כולה על רגל אחת. המוציא מחברו – עליו הראיה. כלומר, על התובע לשכנע את בית המשפט ברמה מספקת כי התאונה אכן אירעה כנטען. ומה היא המידה המספקת? לצורך כך בוחן בית המשפט את העניין מבעד למשקפיים של 'מאזן ההסתברות'. כלומר, בעל-הדין שיזכה במשפט הוא זה שישכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. לשון אחר, בית המשפט יעדיף, בתום המשפט, את הגרסה שהסתברות נכונותה היא יותר מ-50%. במקרה הנ"ל, נטל ההוכחה לא הורם, בלשון המעטה ולפיכך, התביעה נדחתה".