עולה להתקפה: בלגיה מוכיחה שאפשר אחרת

בישראל יש נטייה לחשוב שמשחק של שלושה בלמים הוא בהכרח הגנתי. אבל בלגיה של רוברטו מרטינס מוכיחה שאפשר אחרת. אחרי שני משחקים משכנעים ולקראת המפגש עם אנגליה, אפק מנתח את ההצלחה של השיטה. וגם: מדוע הנבחרת מזכירה לו את ברזיל 2002

עומרי אפק, רוסיה
עומרי אפק, רוסיה  28.06.18 - 13:40
תחילת כתבה

מסיבה שאינה מובנת לעין, בישראל יש נטייה לחשוב שמערך של שלושה בלמים הוא הגנתי. אז נכון הוא שמערך כזה יכול לשרת פעמים רבות נבחרות הגנתיות, אבל נבחרת בלגיה מודל 2018 מוכיחה שהשיטה הזאת היא גם התקפית. אפילו התקפית מאוד.

מאמן השדים האדומים מאמין כי השיטה של 3-4-3 היא התקפית ואפקטיבית כשמתקיימים שלושת התנאים הבאים:

1. הצבת מגנים באגפים כשחקני קו התקפים  שעושים תנועות עומק ומשתתפים בכל התקפה כמו יאניק קארסקו ותומא מונייה.

2. שימוש לפחות בקשר אמצע אחד מבין השניים שיודע גם לסגור הגנתית וגם לצאת לעומק בכדרור או בתנועה – קווין דה בריינה.

3. יצירת שלישיה קדמית ורסיטלית שיש בה גם שחקו מטרה וגם שחקנים טכניים וזריזים. דוגמת: אדן הזאר, רומולו לוקאקו ודריס מרטנס. 

בלגיה מזכירה לי את ברזיל של 2002, זו שזכתה במונדיאל שנערך בדרום קוריאה ויפן. ללואיס פליפה סקולארי היה את רוברטו קרלוס וקאפו באגפים ושלישיית קסם בהתקפה נוסח רונאלדיניו, ריבאלדו ורונאלדו שזכה במלכות השערים. אי אפשר לקרוא להרכב כזה עם שחקנים "הגנתי", נכון?

בשבוע שעבר יצא לי לשדר את מפגן הכדורגל הכי איכותי שיצא לי לראות באופן אישי במונדיאל ברוסיה. זה הרגיש שנבחרת בלגיה יכולה הייתה לתת עשיריה לטוניסיה וזה נגמר כאמור ב-2:5 עוצמתי. 

עכשיו נעצור רגע. אתם בטח תאשימו אותי בהיסחפות. נכון, אתם צודקים. בלגיה קיבלה הגרלה אידיאלית להיכנס לתלם וכבשה שמונה שערים מול נבחרות חלשות כמו פנמה וטוניסיה. גם אנגליה, היריבה הבאה שלה בקרב על ראשות הבית, שמשלימה את בית 8, אינה משוכה גבוהה כמו אלו שמחכות בהמשך הדרך.

כרגע בלגיה נראית מצוין, בניגוד אגב למונדיאל הקודם שבו סבלה בשני המשחקים הראשונים וניצחה בשיניים (1:2 את אלג'יריה אחרי מהפך דרמטי ו-0:1 קשה על רוסיה). אצל המאמן הקודם וילמוטס זו היתה נבחרת מוכשרת ששיחקה 4-3-3 סטנדרטי אבל ללא כל תחכום. אלא כדורגל שמבוסס על יכולת אישית, בתוך מערך שהשחקנים היו מאוד מקובעים לעמדות שלהם. אצל מרטינס זה נראה אחרת.

אם זאת, לבלגיה יש כמה מגרעות שדורשות התייחסות. הראשונה נחשפת בפער שבין אקסל ויטסל ודה בריינה לשלושת הבלמים. הבעיה השניה היא החלק השמאלי של הקישור, שם מוצב קראסקו שמהווה בעיה מבחינה הגנתית, בעיקר משום שזו לא העמדה הטבעית שלו. יאן ורטונגן היה צריך לחפות עליו פעמים רבות וגם הבלם לא היה בשיאו. כך גם טוניסיה כבשה את השער השני וזו בעיה שמרטינס יצטרך לפתור כאשר יגיעו לשלבי הנוקאאוט.

ועדיין, יש לבלגיה כל כך הרבה אפשרויות ליזום בהרכב הזה. יש משחק אגפים. יש אמצע חזק. יש משחק ראש מצוין להגבהות. דאבל פסים, זריזות, כוח, מוסרים טובים וכובשים בחסד עליון. השיטה הזו מאפשרת לדה בריינה חופש לצאת מהעמדה שלו. למרטנס והזאר לנוע בחופשיות מאחורי הקישור של היריבה, ללוקאקו לקבל כדורים בכל כך הרבה צורות. לעומק, לגוף, בהגבהות לרחבה. עם הפנים או הגב לשער.

בלגיה נראית כרגע כמו נבחרת שיכולה להרשים, לדרוס, לרגש את הקהל שלה. להצית אש. היא בוחרת לשחק במערך הכי התקפי שהיא יכולה כדי להעצים את היתרונות המובנים של הכוכבים שלה. זה סגנון ייחודי ומשהו קצת שונה משאר הנבחרות הגדולות שראינו פה כמו ספרד, ברזיל, צרפת או גרמניה למשל.

במשחק היום מול אנגליה שיכריע את זהות העולה מהמקום הראשון, המאמן מרטינס צפוי לעשות לא מעט שינויים בהרכב. אבל זה יכול להיות מבחן מעניין מול נבחרת איכותית שמשחקת בשיטה דומה לה עם שלושה בלמים ועם מאפיינים חזקים שונים, כמו כיבוש במצבים נייחים. מכל הבחינות זה הולך להיות משחק דרמטי במיוחד.

זה עדיין לא מבטיח שהשדים האדומים יעברו את רבע הגמר, השלב בו נעצרה במונדיאל הקודם בברזיל על ידי ארגנטינה. אבל זה בהחלט יכול לקרות אם יהיה לה את הרוע והיכולת להפסיק להעלם לדקות ארוכות. רק אז היא תוכל ללכת באמת רחוק במונדיאל. הפוטנציאל קיים. הפוטנציאל ענק. עכשיו תור מבחן האופי בנוסף לכדורגל המרענן והמלהיב.

הדפס