אני לא יודע מתי בפעם האחרונה ראיתם קרב היאבקות מפעם, מהתקופה שאנחנו מדברים עליה פה לרוב. אבל זה כואב בעיניים. סוף האייטיז תחילת הניינטיז היו עידן הטכניקולור, וזה לא פסח על זירות ה-WWF. מכנסיים בצבעי ורוד צעקני וירוק מתלהם היו הסטנדרט, האירועים מותגו בגרפיקות בצבעי כחול וזהב ומדי פעם גם שברו את האסתטיקה הזאת עם איזה ליצן או איש מהירח בחליפת תכלת. אבל כמו בספורט ״אמיתי״, כזה שכולל כדור או שיאי עולם, ערוץ הסאונד, הפסקול, היה חלק בלתי נפרד מהזיכרונות שנצרבו בנו. ועל הפסקול הזה היה אחראי גורילה מונסון. ומסתבר שלגורילה מונסון יש וואחד סיפור.
אנחנו הכרנו את מונסון הסבא החביב, אבל מונסון הצעיר היה באמת סוג של גורילה. הוא החל את דרכו כמתאבק יווני-רומי אי שם בשנות ה-50, ונחשב לעילוי, כזה שהיה רחוק רק מספר ניצחונות מהבטחת מקום במשחקים האולימפיים ברומא 1960, אבל היתרון הגדול שלו היה גם החיסרון הגדול שלו. כשאני אומר גורילה, אני לא מתכוון רק באכזריות, אני מתכוון גם בגודל. האיש היה עצום. 150 ק״ג כזה. וזה אמנם עזר לו להתגבר על רבים מיריביו, אבל זה לא בדיוק עזר לברכיים שלו להתגבר על המשקל העצום שנישא מעליהן. אז הוא ויתר על החלום האולימפי והלך להתאבק על הבמות הגדולות. והמבוימות.
לאחר התחלה פושרת כגיבור אהוד ובשמו האמיתי, רוברט ״ג׳ינו״ מארלה, מעסיקיו הבינו שיש להם גורילה. אז כמו רבים לפניו ואחריו, הוא גידל זקן, שינה את שמו, הפחיד ילדים קטנים ועשה כסף. גורילה מונסון נולד. מהר מאוד מעסיקיו הפכו למעסיק אחד, וינס מקמהון האב (כלומר, אביו של וינס מקמהון שאנחנו מכירים), וזמן קצר מאוחר יותר מונסון הפך לסוג של מעסיק של עצמו, לאחר שבמהלך חכם שהקדים את זמנו, השתמש ברווחיו כדי לקנות שישית מהעסק ממקמהון.
השילוב בין מתאבק מצליח לבין מקבל החלטות הזניק את מונסון לפסגות מטורפות. כדי להבין איזה כוכב ענק הוא היה, די לספר שמלבד מתאבקים, הוא גם מצא את עצמו בזירה עם מוחמד עלי. כמובן שהדיי-ג׳וב שלו כלל יותר האלק הוגנים ואנדרה הענקים. אבל שוב הברכיים בגדו ושוב קריירה נאלצה להסתיים בגללן. אבל גם אחת אחרת התחילה. ב-1982 מונסון פשט את בגדי ההיאבקות, לבש חליפה, לקח מיקרופון ליד והתחיל לעשות היסטוריה.
התחיל כמתאבק. מונסון בצעירותו (Getty)
מהר מאוד התברר שעד כמה שמונסון היה מוכשר בזירה, הוא היה עוד יותר מוכשר בתא השדרים. הוא קיבל עוד ועוד תכניות וקרבות בפרופיל יותר ויותר גבוה והמעסיק החדש שלו התאהב. אה כן, היה מעסיק חדש. את וינס מקמהון האב ירש בינתיים וינס מקמהון הבן, או פשוט ״וינס מקמהון״ כפי שאנחנו מכירים אותו, שהציע למונסון למכור לו את החלק שלו בחברה תמורת משכורת יפה וקבועה עד יומו האחרון. שגם אליו נגיע.
אבל לא היה מדובר בצדקה. מדובר היה במשכורת לאחד העובדים המסורים בחברה, אחד שתרם בכמה וכמה תחומים - גם שדר אהוב ע״י המתאבקים והצופים, גם וטרן שיודע מה העצה הנכונה לתת לאיזה שון מייקלס או אנדרטייקר, שעושים את צעדיהם הראשונים בזירה, וגם האיש שמחלק הוראות במה שעד היום נודע בתור ״עמדת גורילה״.
ובואו נתעכב גם על זה רגע. עמדת גורילה היא המקום שבו הכול קורה. היא ממוקמת קצת לפני היציאה לזירה, ושם יושבים הבמאי והעורך של התוכנית. ואם בתוכניות טלוויזיה ״רגילות״, כאלה שלא כוללות גברים מפוצצי סטרואידים שמעמידים פנים שהם הולכים מכות, זו עמדה קריטית, רק תארו לכם כמה השפעה יש למי שיושב בעמדת גורילה - הוא הרבה פעמים מעביר מסר למתאבקים שבזירה (דרך השופט שמחובר לאוזניה), לשדרים ובאופן כללי לכל דמות שצריכה לדאוג שההצגה תימשך ותעבוד כמו שצריך. כל דמות סמכות בכירה בתולדות התעשייה ישבה וקיבלה החלטות הרות גורל מהעמדה הזאת. והעמדה הזאת קרויה על שם גורילה מונסון.
ועוד תרומה אחת נתן גורילה מונסון לעולם ההיאבקות. או ליתר דיוק, לאדם אחד ספציפי. בנו המאומץ, ג׳ואי מארלה, הלך בדרכו - הוא הפך לאחד השופטים המזוהים עם הארגון בשנות ה-80 וה-90 המוקדמות, וכמו אביו היה גם אחת הדמויות האהובות מאחורי הקלעים. אחת הבדיחות הפנימיות הרווחות באותה תקופה הייתה ביקורת אכזרית על שיפוטו של מארלה מצד הפרשן שישב ליד גורילה, דברים בסגנון ״ג׳ואי מארלה הוא השופט הכי גרוע בארגון, בטח ספג את זה בבית".
VIDEO ב-4 ביולי 1994, בדרך חזרה מאירוע של הארגון, ג׳ואי נרדם על ההגה והתנגש במחסום. הוא מת במקום. ובאותו לילה משהו גם כנראה מת באביו. גורילה מונסון המשיך להופיע על המסך עוד כמה שנים, אך הפך לאדם כבוי שבנוסף לכך הזניח את בריאותו הרופפת גם ככה. אז מונסון אמנם שידר עוד קצת, והופיע מדי פעם על המסך והעניק קצת חתימות באירועים של הארגון, אבל היה ברור לכולם, כולל לו עצמו, שזו הייתה תחילת הסוף. החלק שלו בארגון הלך ודעך, עד שהוא עזב באופן סופי. כמעט 40 שנים של גורילה מונסון, בקונסטלציה זו או אחרת, הסתיימו, אבל מקמהון עמד בהבטחתו והמשכורת המשיכה להגיע גם כשמונסון כבר היה בבית, נאבק במחלות שונות ובהמשך גם נאבק על חייו, עד שעצם עיניים ב-6 באוקטובר 1999, ימים ספורים לאחר שהמשכורת האחרונה נכנסה.
אז בואו קחו משימה קטנה. לכו וצפו באחד מהקרבות האהובים עליכם מהילדות. סיכוי טוב שתיתקלו שוב בקולו של גורילה מונסון. ואם תקשיבו טוב, תוכלו לשים לב לתשוקה ולניואנסים שהפכו אותו לאגדה. ואם תקשיבו עוד יותר טוב, אולי תקלטו את השופט מקבל הוראות ממי שיושב בעמדת הגורילה.