$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

"כל כך רציתי להשמיע את התקווה על הפודיום דווקא ביום הנורא הזה"

ארטיום דולגופיאט בטור אישי ומיוחד על הזכייה באליפות העולם דווקא בשבת השחורה מכולן: "זכיתי בזהב ולא הצלחתי אפילו להעלות חיוך"

ארטיום דולגופיאט  23.10.23 - 18:48
(צילום: איגוד ההתעמלות בישראל)
(צילום: איגוד ההתעמלות בישראל)

ישנם רגעים בקריירה שלך כספורטאי שלעולם לא תשכח, רגעים שילוו אותך כל החיים. בקיץ  2021 , בטוקיו, הפכתי להיות הישראלי הראשון בהיסטוריה של מדינת שזכה במדליית זהב אולימפית בהתעמלות מכשירים. היו אלה רגעי אושר ושמחה שלא ידעתי כמוהם מעולם עד אז. מאז, במשך כשנתיים חלמתי להוסיף לעצמי גם תואר יוקרתי נוסף – אלוף העולם, ועבדתי קשה מאד כדי לממש אותו.

הזמן עבר והגעתי לאליפות העולם באנטוורפן, נחוש מאד להצליח. עברתי בהצלחה את המוקדמות ועליתי לגמר מהמקום הראשון. הייתי נחוש להצליח בגמר, התאמנתי קשה והאמנתי שאני מוכן ויכול להיות אלוף העולם. אלא שבאותה שבת, 7 באוקטובר, הכל השתנה. בחמש וחצי בבוקר התעוררתי לקול אפליקציית צבע אדום בטלפון. לא הבנתי מה אני שומע... מהר מאד הבנתי שישראל הותקפה בידי החמאס והמדינה במלחמה.

רצו לי בראש הרבה מאד מחשבות והתחלתי כמובן לדאוג לשלום המשפחה והחברים שלי. יחד עם זאת, הבנתי שאם אני רוצה לנצח, אני חייב לנטרל את עצמי מהמציאות הקשה. הבנתי שעלי להיכנס ל-MODE של תחרות כי זו המחויבות שלי למדינה ולעצמי. כל כך רציתי להצליח בגמר כי ידעתי שאני שגריר של ישראל. כל כך רציתי להשמיע את התקווה על הפודיום דווקא ביום הנורא הזה.

עשיתי זאת בהצלחה על המזרן ומן הסתם הייתי אמור לשמוח ולחגוג, אבל אני זוכר שאפילו לא הצלחתי להעלות ולו חיוך קל על שפתיי כשהכרוז באולם בירך אותי לכבוד זכייתי בתואר העולמי. להפך, עמדו לי דמעות בעיניים. כל הזמן חשבתי על מה שקורה במדינה בכלל ובדרום בפרט, וזה עוד לפני שכולנו הבנו את גודל הזוועה.

רק לפנות ערב, אחרי טקס הענקת המדליות, אחרי שראיתי בטלוויזיה ובאתרים בעולם מה קורה בארץ, הבנתי את גודל האסון שפוקד את המדינה, את האויב האכזר שביצע טבח בלתי נתפס בתושבי הקיבוצים ובישובים בעוטף עזה. קיבלתי מאות הודעות שהזכייה שלי היא נקודת אור וטיפה קטנה של נחמה ביום נורא כל כך.

ימים קשים וכואבים עוברים על כולנו. לצד העצב והצער וסיפורי הגבורה אליהם אנחנו נחשפים, אנחנו עדים להתגייסות של אלפים לצבא בחזית ובמעשי התנדבות בעורף.

אני מחבק ומחזק את תושבי הדרום ואלה בצפון המתמודדים עם המצב הבלתי נתפס הזה. אני משתתף בצערן של המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהם ודואג לשלומם של החטופים והנעדרים. אני מחזק את כל המשפחות הנמצאות בתקופה הכי קשה בחייהם, אני מקווה ומצפה לחזרתם לארץ מהר ככל שניתן. קבלו ממני חיבוק חזק וביחד נאמין ונקווה לבשורות טובות.