אחרי משחק הבית האחרון מול לידס, כל שחקני ווסטהאם מחאו כפיים ואמרו תודה לקהל באצטדיון האולימפי, בדרך הג'נטלמית והספורטיבית הנהוגה בסיומה של כל עונת פרמייר ליג. דקלן רייס לא הסתפק בכך, הוא עשה סיבוב שלם סביב האצטדיון הלונדוני, כאילו רצה להודות לכל יושבי היציע, גברים, נשים וטף, בלי יוצא מהכלל. עבור האוהדים המסורים היתה זו הכרה כי הכוכב הגדול שלהם, מי שנבחר לשחקן העונה של המועדון בפעם השלישית, כבר לא ילבש את מדי הפטישים באצטדיון האולימפי. זה היה ניפנוף פרידה, כמעט אחרון חביב.
בטח כבר שמתם לב לכך שרייס הוא אחד השחקנים הכי מבוקשים בחלון ההעברות. ארסנל, מנצ'סטר יונייטד ובאיירן מינכן, כך על פי הדיווחים, מעוניינות להחתים אותו בקיץ הקרוב, כאשר השאלה איננה "האם" ו-"מתי", אלא "מי" תשים את היד על קשר נבחרת אנגליה. ווסטהאם יודעת שהמלחמה עליו כבר אבודה ולמרות שהציעה לו חוזה של כ-200 אלף פאונד בשבוע (פי שלוש ממה שהרוויח), הוא דחה אותה על הסף. לקשר נבחרת אנגליה יש חוזה עד 2024 ומוטב שהמועדון הלונדוני ימכור אותו כעת על מנת לעשות קופה ולא לאבד אותו בחינם בעוד 12 חודשים. רייס רוצה להתקדם וזה מובן לגמרי.
כבר לפני חמש שנים, כשהיא בן 19, החלו לשים לב לבחור בעל העיניים הכחולות הבוהקות שגדל ליד נהר התמזה. זו היתה שנת הפריצה של רייס, שתפס את המקום הקבוע בהרכב של ווסטהאם. שנה לאחר מכן, ויתר על האפשרות לשחק בנבחרת אירלנד הבוגרת (שיחק בכל הנבחרות הצעירות שלה בשל המוצא של סביו) וקיבל זימון ראשון לנבחרת אנגליה. מאז הפך לבאנקר של גארת' סאותגייט והיה חלק בלתי נפרד מהעליה ההיסטורית לגמר יורו 2020, ולאחר מכן גם לרבע גמר המונדיאל בקטאר, כשהוא רושם 41 הופעות בינלאומיות והופך לאחד השחקנים המשמעותיים בכדורגל האנגלי.
הפך לדמות מובילה בנבחרת שלושת האריות (Getty)
להופעות שלו בנבחרת יש השפעה גדולה על ערכו, שמוערך בימים אלו באיזור ה-100 מיליון פאונד (תלוי מי הקונה), מה שיכול להפוך אותו לאחד השחקנים היקרים בתולדות הכדורגל האנגלי. זה לא מובן מאליו עבור רייס, שבילה שש עונות בווסטהאם אשר התבטאו בשפל וגאות מקצועיים: מאבקי תחתית, מרכז טבלה ובקושי נגיעה בשיפולי הצמרת (מקום 6 בשיא), שהובילו את הקבוצה לאירופה, אך לא יותר מכך. את העונה הנוכחית הוא פתח בצורה מגומגמת, כמו יתר חבריו שנקלעו למאבקי קיום בפרמיירליג, אבל תפס תאוצה במיוחד אחרי משחקי המונדיאל ובמקביל היה שם עבור ווסטהאם שהעפילה לגמר הקונפרנס, ולראשונה אחרי 47 שנה תשחק בגמר אירופי.
"כבר אמרתי את זה בעונה שעברה, אבל אחזור על כך: דקלן רייס מתפתח להיות אחד הקשרים הטובים בעולם", סיפר עליו חברו לקבוצה, ולדימיר צופל, "הוא מנהיג בחסד עליון ולמעשה הציל לנו את העונה". רייס בסך הכל היה חלק מקבוצה שניצלה במחזורים האחרונים מירידה וסיימה עונת ליגה מאכזבת במקום ה-14, בהתחשב בחומר השחקנים שלה. מצד שני, הקמפיין האירופי היה מצויין והקשר האחורי גם כבש את אחד משערי העונה, כאשר חילץ כדור בחלק המגרש שלו, דהר 50 מטרים וכבש מול גנט ברבע הגמר, שער שעזר לקבוצה להמשיך במסע הקסם שלה. "היתה לי הפריבילגיה לאמן שחקנים מוכשרים במהלך הקריירה ודקלן הוא ללא ספק אחד המוכשרים שבהם", הוסיף מאמנו דייויד מוייס.
רייס עשה התקדמות אישית גדולה בקריירה שלו והעונה הוא הקשר שחילץ הכי הרבה כדורים (בעיקר במרכז השדה) ומדורג ראשון בחסימות בפרמיירליג. הוא אפילו סיים את העונה עם ארבעה שערים וקבע שיא עונתי אישי. יש מי שחושב כי הוא צריך להיות מעורב יותר בשערים (רק 5 מעורבויות העונה) על מנת להגיע באמת לטופ בתפקיד, ואולי ווסטהאם איננה המקום הכי טוב למקסם זאת. פרשן סקיי גארי נוויל טען: "אני אוהב את דקלן מאוד, אבל אם בוחנים את הקשרים הטובים ביותר בשוק, הרי שהוא לא כובש או מבשל מספיק. מבחינתי הוא יותר 'קשר הורס'. אני מרגיש שזה הזמן שלו לעבוד בקבוצה ובמערכת שונה שתקדם אותו בקריירה. הוא צריך להחליף קבוצה".
ארסנל יכולה להיות האופציה האנגלית הטובה ביותר. על פי הדיווחים, הקשר האנגלי מאוד מעריך את העבודה של מיקל ארטטה וחושב שהוא יוכל להתקדם במועדון שגם משחק בליגת האלופות ובנוסף יכול לעזור לו להתפתח בסגנון כדורגל שונה והתקפי יותר מאשר בווסטהאם. התותחנים, שסיימו את העונה נפלא, כבשו 88 שערים יותר מכפול מאשר הפטישים (42) וארטטה בעצמו מאוד אוהב קשרים שמצטרפים לרחבה. מדובר בקבוצה צעירה ורעבה להצלחה שמחפשת כמובן קשר נוסף באמצע בעקבות העזיבה המסתמנת של גרניט שאקה. מעבר לכך, הפיתוי להשאר בלונדון עם המשפחה הצעירה של רייס, יכול להיות המעבר הטבעי ביותר.
בימים האחרונים סופר כי תומאס טוכל התקשר באופן אישי לרייס והבטיח לו תפקיד מרכזי מאוד בבאיירן מינכן. האופציה הגרמנית כמובן מזמנת לו כרטיס קבוע לליגת האלופות ומאבק אמיתי על התואר החשוב ביבשת, בנוסף, כמובן, לצלחות בונדסליגה וגביעים, מה שלא מובטח לו בהכרח בקבוצה אנגלית אחרת. טוכל, שאימן בפרמייר ליג, רואה ברייס כקשר אחורי קלאסי וכנראה מעדיף לשחק עם יושוע קימיך כקשר יותר קדמי (מספר 8) על מנת להחזיר את באיירן לימיה היפים. אם יעבור לאליאנץ ארנה, יהיה הרכש היקר ביותר בתולדות באיירן והליגה הגרמנית, מה שרק מדגיש את ההערכה של טוכל כלפי הקשר הלונדוני המבוקש.
מובן שגם מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי (איך לא) ואפילו ניוקאסל הוזכרו כמועמדות לרכוש את רייס והדברים עוד יכולים להתגלגל באופן שבו לא חשבנו. אבל עד שזה יקרה ויתבשל, רייס צריך לשים הכל בצד ולהתרכז במשימה האחרונה בהחלט שלו עם ווסטהאם. הערב (22:00) בפראג הוא חולם לסייע לווסטהאם בלקיחת תואר אירופי ראשון מאז גביע המחזיקות ב-1965, אם קבוצתו תשכיל לנצח את פיורנטינה בגמר הקונפרנס ליג. "ברור לי שאני לא יכול לשלוט בכל הספקולציות והרעשים. הפוקוס שלי הוא אך ורק על זכיה עם ווסטהאם בתואר האירופי. אני רוצה לעשות את זה בשביל המועדון, המשפחה שלי והאוהדים. אני רוצה לשמח אותם". האם זו תהיה שירת הברבור שלו?