התקציר באדיבות "ספורט 1"
״השתגעתי בגללה״, שרים אוהדי הפועל באר שבע עוד מימי וסרמיל. העונה עד כה השיר הזה מקבל משמעות אחרת לגמרי. השיגעון לא מגיע מהכיף של לראות את האדומה שלנו שורפת את הדשא, אלא מהעינוי הסיני שהיא מעבירה אותנו מפתיחת העונה. משחק איטי, חסר מעוף, משעמם שמוציא את החשק להסתכל עליו וגורם לך רק לרצות שיגמר.
הבעיה הגדולה של ב"ש הנוכחית שהיא חלשה יותר כרגע, מהקבוצה שסיימה את העונה שעברה. היא לא אפורה ומנצחת - אלא גם לא משחקת יפה וגם לא מצליחה לנצח. היא סתם עוד קבוצה. לקבוצות גדולות, כאלה שלוקחות תארים צריך שיהיה סיפור, על לגיונר ששב לארץ, זר מפתיע מעל הליגה רצוי גם שחקן בית שפורץ. תחשבו על זה רגע, כל אחד יוכל לשבץ לסיפור הזה שחקנים שונים ולגלות את האליפות של הקבוצה שלו.
המשחק אתמול היה עוד מאותו הדבר: נראה שגיא בדש מתקשה עדיין להפנים שהגיע לקבוצה ברמה אחרת ממה שהיה רגיל. פה ושם היו לו מסירות מופת, אבל הראש שלו לא היה במשחק רוב הזמן. הרבה איבודי כדור ומשחק לחץ חלש ביותר. אבל בבדש אני מאמין, יש לי את התקווה שזה התפוצץ בסוף.
בניגוד אליו, למרות שזו רק פתיחת העונה - היכולת של פטריק קלימלה אחרי חצי שנה מאוד נמוכה עד לא קיימת. חלק יטענו ואולי בצדק שהוא כמעט ולא מקבל כדורים. אבל חוסר היכולת שלו לנצל את מה שכן מגיע הוא אפסי - כל כך אפסי, שהוא מעורר געגוע קל ליוג׳ין אנסה. וכאן נשאלת השאלה האם לא נכון להודות בכישלון ולתת את הבמה לשני חלוצים שיותר מנוסים בכדורגל שלנו, כמו תומר חמד ואלון תורג'מן.
עדיין לא נכנס לעונה. גיא בדש (צילום: אלן שיבר)
הקיץ של באר שבע בגזרת הרכש עד עכשיו חלש מאוד ולא מוכיח את עצמו. כולם ידעו שמה שחסר בשביל לשדרג את הקבוצה לאליפות זה החלק ההתקפי. אני לא אוהב לעסוק בכסף של אחרים וזז תמיד לא בנוח בכיסא שמישהו עושה את זה ביציע אבל נראה שאם אלונה לא תפתח את הכיס ותנחית בטרנר שחקן התקפה זר מוכח, לא באמת נראה שדרוג.
אבל צריך גם קצת אופטימיות: אם נחזור לסיפור שאלונה וברדה צריכים ליצור כאן, יש תפקיד אחד שהם מצאו אליו את השחקן וזה אמיר גנאח. שחקן הבית, שיפרוץ העונה ויהיה חלק מסיפור גדול, בדקות המעטות (למה לא לפתוח אתו?) שהוא מקבל מברדה - הוא קרן האור היחידה בקבוצה, לפחות בשלב הזה של העונה.
נכון להיום, הסיפור של באר שבע נראה כמו סרט אימה, אבל עוד לא מאוחר להפוך אותו לדרמת אקשן. עם זר מעל הליגה בהתקפה, משחק לחץ אגרסיבי וחיבור נכון, עוד נוכל לחזור להשתגע מאושר - ולא מדיכאון.
יש עוד תקווה (צילום: אלן שיבר)