מכבי חיפה החלה אמש רצף של שלושה משחקים בשישה ימים, שניים מהם בחו"ל אחרי טיסות, משהו שמזכיר הכנה לאיש הברזל ופחות לכדורגל. מנהלת הליגה החליטה למתוח את קצה גבול היכולת של האלופה, מסאי דגו לא נתן לשחקנים שלו להיקרע ושבעה שחקנים שפתחו מול בית"ר ירושלים, קיבלו מנוחה מול גנט.
במקרה הזה, מדובר בהרבה מעבר למנוחה, אלא הבנה שגם לאיש ברזל וסגל רחב כל כך, יש יכולות שאי אפשר לעבור. זה או רוטציה או קריסה מוחלטת, כשגם כך מניין הפצועים של דגו ארוך כמו רשימת קניות לשבת.
השינוי המשמעותי בהרכב היה חזרתו של פרנטזדי פיירו במקומו של דין דוד הפצוע והוא המשיך לכבוש באירופה. איכשהו, הוא מצליח לעשות במסגרת הזו דברים שבארץ נראה שאין לו את היכולות לבצע. הקפצת הכדור הרכה מעל השוער הבלגי מצד שחקן במימדים כאלה, היא משהו שאם פיירו היה יודע להביא בכל משחק, רוב הסיכויים שהוא לא היה משחק בישראל, אלא בליגה בכירה ובמועדון גדול יותר.
11 שערים אירופיים כבש החלוץ מהאיטי בשנה וחצי שלו בחיפה, אבל הרבה מעבר למספרים על הדשא, יענקל`ה שחר הבין מזמן שההשקעה שלו (1.6 מיליון יורו), שנראתה חסרת פרופורציות, החזירה את עצמה. עכשיו, במכבי חיפה, מרוויחים גם את הריבית.
גם בגלל פיירו, מסאי דגו שינה את סגנון המשחק כולו. מקבוצה שלוחצת על כל המגרש, לכזו שמאפשרת הנעת כדור של היריבה ומחכה במקומות שצריך. במכבי חיפה ידעו שללחוץ את גנט בערב יום חמישי ואז להופיע לדרבי בראשון ולעשות את אותו הדבר, פירושו לגמור את האוויר בדקה ה-20 בליגה ולהפוך את הגומלין מול הבלגים למשימה בלתי אפשרית.