אויב בשער: הקרב בין מנואל נוייר לטר שטגן

כמו להשוות בין מרצדס לב.מ.וו. מצד אחד, השוער של באיירן מפגין יכולת נהדרת מפתיחת העונה, מצד שני, מחליפו נחשב לאחד הטובים בעולם, אך לא זוכה לקרדיט אצל לב, והצית בחודש שעבר את הדיון שמסעיר את גרמניה. אז מי צריך לעמוד בשער? יש לנו תשובה לכך

דני פורת
דני פורת  13.10.19 - 17:00
תחילת כתבה

למארק אנדרה טר שטגן נמאס לשחק בדיפלומטיה. השוער המחליף של גרמניה ידע שלמילים שלו תהיינו משמעות והחליט להסיר את הכפפות, כשלפני חודש אמר בראיון לתקשורת הספרדית: "קשה לתת הסבר לעובדה שאני לא משחק. הנסיעה האחרונה עם הנבחרת הייתה מכה גדולה עבורי". טר שטגן רצה להבהיר מסר חד למאמנו יואכים לב וכמובן לקרב אליו את דעת הקהל, כשמהעבר השני, מנואל נוייר לא נשאר חייב והגיב: "טר שטגן לא היה צריך לדבר על עצמו, בנבחרת יש עוד שוערים טובים שלא משחקים, אבל זה ספורט קבוצתי וההצהרה שלו פוגעת בנבחרת". מלחמת המילים בין שני שוערי העל הציתה את הפולמוס מחדש: מי צריך להיות השוער הראשון של גרמניה?

מבחינת לב ההיררכיה ברורה. אולי כדי להרגיע את הרוחות, הציב המאמן הלאומי את טר שטגן בשער במשחק הידידות מול ארגנטינה במשחק האחרון (2:2), שלאחריו שני השוערים לחצו ידיים, כאילו שלחו מסר לעולם שמדובר לכאורה בסערה בכוס מים. "נוייר הוא הקפטן הבלתי מעורער שלנו ואם לא יקרה משהו באמת מפתיע, הוא יהיה גם השוער הראשון שלנו ביורו", התעקש לב במסיבת העיתונאים בשבוע שעבר. עוד אמר המאמן שזכה במונדיאל 2014 כי נוייר ימשיך בין הקורות במשחק הערב מול אסטוניה במסגרת מוקדמות יורו 2020.

המאבק הגלוי בין שני השוערים מזכיר לגרמנים את המתיחות ששררה בין ינס להמן לאוליבר קאן בימים שקדמו לגביע העולם ב-2006 שנערך בגרמניה. אז לב שימש כעוזרו של יורגן קלינסמן שביצע רוטציה בין שני השוערים הוותיקים והמוערכים. לבסוף החליט קלינסמן כי להמן, שנתן את עונת השיא שלו והוביל את ארסנל לגמר ליגת האלופות חודש לפני המונדיאל, יהיה השוער הפותח, למרות שעד לאותה עונה קאן היה הנוייר של העשור האחרון.  ההחלטה נפלה סמוך לפתיחת הטורניר ולהמן קיבל את האפודה מספר 1. לאחר שעצר שני פנדלים מול ארגנטינה והעלה את גרמניה לחצי הגמר, להמן זכה לחיבוק אמיץ ומפרגן מקאן שהגיע לברך אותו בסיום המשחק. הסכסוך גווע.

בימים אלו, להמן עצמו חושב שזה "דבר טוב ששני השוערים אומרים את מה שהם חושבים". לאחר שנשאל שוער העבר במי היה בוחר בין הקורות, אמר: "אם שניהם כשירים ב-100 אחוזים, עדיין הייתי משאיר את נוייר בשער, הוא הטוב ביותר שיש לנו". אלוף העולם מ-1990, בודו אילגנר, חושב טיפה אחרת: "שני השוערים ראויים לעמוד בשער של הנבחרת, אבל אם יואכים לב לא יכול להוריד את הלהבות של הוויכוח, למען האווירה בנבחרת, עדיף לשלוח את אחד מהם הביתה". אגב, לשיא הגיחוך של הוויכוח הגיע נשיא באיירן מינכן, אולי הנס, שקשקש: "אם נוייר לא יהיה השוער הראשון בגרמניה, באיירן לא תשלח שחקנים לנבחרת". על זה נאמר: באיירן אובר-אלס.

לעומת זאת, בספרד דעת הקהל נוטה ברובה לטר שטגן, שמכונה לעיתים בקאמפ נואו "מסי עם כפפות". בשנתיים האחרונות ביצע השוער של בארסה קפיצת מדרגה אדירה והפך לאחד השוערים הטובים בעולם, אם לא הטוב ביותר. מספר ההצלות שלו בעונה שעברה עמד על 91 בליגה הספרדית, יותר מכפול מאשר בן ארצו נוייר בבונדסליגה, אך בנבחרת טר שטגן תמיד הרגיש, הרבה פעמים בצדק, שלא סופרים אותו יותר מדי. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו כבר ב-2012 (יש לציין שלא באופן מוצלח) וקיבל את הצ'אנס האמיתי שלו רק בגביע הקונפדרציות, כשהוביל סגל גרמני צעיר לזכייה בטורניר זניח שנערך לפני שנתיים.

יש לשער שעיקר התסכול של טר שטגן נובע מגביע העולם הקטסטרופלי של גרמניה, שם עמד נוייר בשער למרות שחזר מפציעה קשה ברגלו וכמעט ולא שיחק במהלך עונת 2017/18. לאחר ההדחה המביכה בשלב הבתים, היה ברור שלב יבצע שינויים ויצעיר את הסגל שלו, אבל מעמדו של נוייר בן ה-33 תמיד נשאר איתן, גם לאחר שהובטח לטר שטגן שיקבל יותר קרדיט. המהפכה של לב הגיעה, הוא שלח הביתה את הטריו של באיירן (דאז) ז'רום בואטנג, תומאס מולר ומאטס הומלס בהחלטה קשה ומעוררת מחלוקת, אחרים כמו מסוט אוזיל וסמי חדירה פרשו ורק הקפטן עדיין כאן.

תגידו מה שתגידו, נוייר חזר מחוזק ואם לטר שטגן היה מומנטום מסוים לאחר הפציעה של השוער הבכיר יותר, אז הוא כבר התעמעם. זאת משום שנוייר מגלה בחודשים הראשונים לעונה יציבות ויכולת גבוהה מאוד שמזכירה את הימים הטובים שלו. במשחק הליגה מול לייפציג, השוער של באיירן מינכן התעלה, לאחר מכן הגיע ה-2:7 מול טוטנהאם שכלל מספר הצלות נהדרות שלו במחצית הראשונה. אפילו בהפסד להולנד, נוייר היה שם כדי למנוע כמות ספיגות גדולה יותר. בנבחרת גרמניה יש הרבה מאוד בעיות, שגם קשורות להגנה, אבל אי אפשר להפיל אותן על נוייר.

בין נוייר לטר שטגן מפרידים שש שנים בסך הכל, אך גם עשרות משחקים בינלאומיים. אם יש נתון אחד שנוייר יכול להרגיש בו בטוח הוא בנבחרת גרמניה, בה רשם 90 משחקים וספג 82 שערים. מדובר על ממוצע של 0.91 ספיגות למשחק. מה לגבי טר שטגן? השוער של ברצלונה אומנם נקרא להגן על המולדת רק ב-23 משחקים, ולא שיחק ברציפות, אך ספג בדיוק 23 שערים (למתקשים: שער אחד למשחק). למעשה, השוער בן ה-27 מעולם לא גילה במנשאפט יכולת יוצאת דופן, כולל במשחק האחרון מול ארגנטינה שבו יכול היה למנוע את השער הראשון. ועוד סטטיסטיקה אחת לסיום: בעוד נוייר מציל 74 אחוזים מהכדורים שנבעטו לעברו במסגרת הנבחרת, טר שטגן עשה זאת בפחות מ-70 אחוזים.

בסוף, איך שלא נסובב את הוויכוח הזה, מדובר בבחירה בין מרצדס לב.מ.וו. שתי מכוניות פאר אלגנטיות עם מנוע אדיר, יחסי ציבור מעולים, מוניטין רב בשנים ובקיצור שתי מכונות שמעניקות חוויה מיוחדת על הכביש ונוסכות ביטחון אדיר על הנהג. בזמן שטר שטגן זוכה לתמיכה אדירה בקרב אוהדי ברצלונה וחובבי הליגה הספרדית, לנוייר יש לובי לא פחות חזק בבאיירן מינכן ובמדינה שזוכרת לו חסד נעורים. בכל הקשור לנבחרת הלאומית, לא תמיד מספקת היכולת מהקבוצה. בנבחרת יש דינמיקה אחרת, שם לנוייר יש יתרון וכרגע הוא על כיסא הנהג. למרות כל הביקורות שספג לב בשנים האחרונות (ורובן די מוצדקות), הבחירה בשוער של באיירן היא החלטה אמיצה וסופר לגיטימית שהמאמן צריך לעומד מאחוריה. לפחות עד אשר יוכח אחרת.