ב-21 במאי 2014, אחד עשר ימים בדיוק אחרי שהקבוצה שלו סיימה ב-1:1 עם מ.ס. אשדוד, תיקו שהוריד אותה לליגה הלאומית, כינס משה דמאיו, הבעלים והמנכ"ל של בני יהודה מסיבת עיתונאים. 10 ימים הוא שתק, התכנס בתוך עצמו, ניסה לעכל את המציאות החדשה שלו, מציאות של ליגה לאומית, של משחקים בימי שישי בצהריים, של מחאה על ידי חלק מאוהדי הקבוצה שלו, אוהדים שלא רוצים לראות אותו בקבוצה.
אז דמאיו עיכל, ואחרי עשרה ימים התיישב על הכסא במסיבת העיתונאים ואמר משפט אחד שתפס את אוזני כולם: "לא אאשים אוהדים, שחקנים, מאמנים, קבוצות אחרות או שופטים. אני ורק אני עומד בראש המערכת ואחראי לכישלון. כולם עושים טעויות וגם אני עשיתי". דמאיו לקח על עצמו את כל האחריות. לא הסתתר, לא ברח ולא האשים אף אחד.
משה דמאיו הוא אמנם האשם העיקרי, גם בעיני עצמו, אבל במשפט שהגיע מיד לאחר מכן הוא שיחרר הבטחה: "אני לא הולך לשום מקום, אני נשאר כאן בשביל להחזיר את בני יהודה לליגת העל בתוך עונה אחת". בשביל המשימה הזאת העמיד את אחד התקציבים הכי גדולים שידעה הלאומית. 12 מיליון שקלים הוא התקציב של בני יהודה העונה, פי 3 מרוב הקבוצות בליגה.
אמנם דמאיו לא מביא שקל מהבית, ומאז שהפך לבעלים של בני יהודה לפני 12 שנים לא נתן שקל אחד מכיסו למועדון, אך עדיין בשורה התחתונה הבעלים של בני יהודה מגייס בכל עונה 7-9 מיליון שקלים, כולל השנה, כשגייס קרוב ל-8 מיליון שקלים. הכסף הזה עזר לשמור על רוב הסגל מהעונה שעברה ובנוסף להתחזק בבן האובד ששב הביתה - פדרו גלבאן.
"בניגוד לקבוצות אחרות שנשרו, יש לנו בסיס טוב ונעמיד קבוצה שלא מביישת קבוצות בליגת העל", אמר דמאיו אי שם לפני כמעט שנה. אמיר עגייב, עוז ראלי, אוהד קדוסי, דלה איינוגבה, פדרו גלבאן ועוד לא מעט שחקנים שיכולים היו בשקט למצוא קבוצה בליגת העל, ירדו עם הזהובים לליגה השנייה. בעוד חודשיים, ואולי אפילו קודם, בני יהודה תקבל את החותמת הרשמית על חזרתה לליגת העל ושלאף אחד לא יהיה ספק - דמאיו הוא האחראי העיקרי לכך. החל מהכסף שהוא דואג להביא, דרך הניהול נטול החובות והמשכורות המשולמות כמו שעון ועד להתערבות המקצועית שלו. הוא זה שדאג להביא את גלבאן והוא היה זה שלא איפשר ליוסי אבוקסיס לשחרר את עגייב, קדוסי ואיינוגבה בקיץ.
הקאמבק שלו חתום על המנכ"ל
יכול להיות שזאת העונה האחרונה שלו כמנכ"ל בני יהודה. לפני כחצי שנה מינה את כפיר אדרי ליד ימינו, סמנכ"ל הקבוצה אם תרצו, הכל במטרה אחת - לאפשר לעצמו לזוז קצת הצידה, לפנות זמן למשפחה וגם לתחביבים אחרים.
את המשימה שהציב לעצמו ב-21 במאי, דמאיו קרוב להשלים. הוא יחזיר את הקבוצה שהוא אוהד מגיל 9 לליגת העל וגם אם הוא לא יהיה המנכ"ל בעונה הבאה הוא עדיין יישאר הבעלים של הקבוצה מהשכונה, בדיוק כמו שהמשפט המפורסם אומר: "אפשר להוציא את האדם מהשכונה, אבל אי אפשר להוציא את השכונה מהאדם".