1. לא משנה את מי אתם אוהדים ב-NFL, או אם אין לכם שום קשר לליגה הזו, לכל חובב ספורט שמבין את טוהר המשחק והתשוקה לניצחון היה קשה להישאר אדיש מול התמונות שהגיעו ביום ראשון החולף מבפאלו.
הבילס התייצבו למחזור סיום העונה עם 13 אחוז סיכוי להעפיל לפלייאוף, הגיעו בשלב מסוים ל-71 אחוזים ולמרות שעשו את שלהם וניצחו במיאמי, צנחו בחזרה לאזור ה-15 אחוז, דקה לסיום המשחק בבולטימור. הרייבנס נראו בדרך הבטוחה פנימה, עד שטאצ'דאון משוגע שלח אותם הביתה ואת בפאלו, לראשונה מאז 1999, לפלייאוף. בצורת הפלייאוף הארוכה ביותר בארבעת הענפים הגדולים של הספורט האמריקאי הגיעה לסיומה ואת החגיגות בבפאלו היה קשה לעצור.
באחד המקומות הקשוחים עלי אדמות, התייצבו מאות, אם לא אלפי אוהדים, באחת וחצי בלילה בשדה התעופה וקיבלו את פני הגיבורים שלהם (וגם תרמו 150 אלף דולר לקרן הצדקה של קוורטרבק סינסינטי, שהטאצ'דאון שלו שלח אותם לפלייאוף). מזג האוויר עמד על מינוס 17 מעלות, וזה לא הזיז לאף אחד. כולם רצו להיות חלק מההיסטוריה. ביקור הפלייאוף האחרון של בפאלו, בסוף המילניום הקודם, נגמר באסון ספורטיבי, כאשר הקבוצה הייתה בצד הלא נכון של "הנס בעיר המוזיקה" (תנו הצצה ביוטיוב מתישהו) ומאז, אחת הקבוצות הטובות ביותר של הניינטיז הייתה תאונת רכבת מתמשכת והפכה לבדיחה של הליגה.
2. עוד אחת ששוברת בצורת פלייאוף די רצינית היא לוס אנג'לס ראמס. מאז 2005 הארגון לא היה בפוסטסיזן, ומאז 1994 לא נערך משחק פלייאוף בעיר המלאכים. אבל עם כל הכבוד להיסטוריה, הסיפור של הראמס מתמקד דווקא בהווה.
אחרי יותר מדי שנים מתסכלות בסנט לואיס, יותר מדי עונות כושלות עם המאמן הוותיק ג'ף פישר ויותר מדי פציעות של הקוורטרבק שנבחר 1 בדראפט 2010, סם בראדפורד, הראמס הלכו על מהפכה. בתחילת העונה שעברה הם החזירו את הקבוצה ל-LA, אותה עזבו לפני למעלה משני עשורים, בחרו שוב ראשונים בדראפט ולקחו הפעם את הקוורטרבק ג'ארד גוף ובסופו של דבר, פיטרו סופסוף את פישר.
את מקומו של המאמן הכושל תפס המאמן הצעיר בתולדות ה-NFL, שון מקביי, בן 31 בלבד והמהפכה הייתה מושלמת העונה. בשנה שעברה הציגו הראמס את ההתקפה הגרועה בליגה, השנה את ההתקפה הטובה מכולן. גוף, שנראה כמו באסט רציני בעונתו הראשונה, הפך לקוורטרבק סולידי תחת מקביי ומעל כולם כיכב הרץ האחורי טוד גרלי, בעונה שאמורה לסדר לו את תואר ה-MVP. אם בשנה שעברה החזרה של הראמס ללוס אנג'לס התקבלה באדישות ונראתה ככישלון, הרי שהשנה העיר החלה להתחבר לקבוצה, שבהחלט מחזיקה בכל הכלים ללכת כל הדרך לסופרבול ראשון מזה 16 שנים.
צפו במיטב המהלכים המפתיעים של העונה>>>
3. הראמס מדורגים במקום השלישי ב-NFC ובדרכם לסופרבול, הם צפויים להיתקל במדורגת 2, מינסוטה. הווייקינגס התארחו לפני שבועיים אצל היריבה הגדולה גרין ביי וחזרו הביתה למשחק במחזור הסיום מול שיקגו. אם הכל יעבוד עבורם כמו שצריך, הפעם הבאה בה ייצאו מגבולות מינסוטה תהיה לדיסנילנד, כדי לחגוג שם את האליפות שלהם.
מינסוטה תארח את הסופרבול השנה, בפעם השנייה בתולדות העיר (הראשונה הייתה ב-1992). היא תעשה זאת באצטדיון החדיש והמדהים אותו חנכה בעונה שעברה ומאמינה בכוחה לחגוג לעיני הקהל הביתי. הווייקינגס, שרגע לפני תחילת העונה שעברה איבדו לפציעת ברך קשה מאוד את מי שאמור היה להיות קוורטרבק העתיד שלהם, טדי ברידג'ווטר, פתחו את העונה עם סם בראדפורד (כן, אותו אחד) וכבר במחזור הראשון הוא נפצע (מי היה מאמין?). הם עברו לקייס קינום, שבעונה שעברה היה אחד הקוורטרבקים של הראמס (אמיתי לגמרי) ובעזרתו, ובעזרת הגנת ברזל בהובלת המאמן הכביר מייק זימר, נראו נהדר כל העונה.
מעולם, מעולם (!) לא הייתה קבוצה ששיחקה בסופרבול כאשר הוא נערך באצטדיונה הביתי. הכי קרובות לזה היו סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס ראמס, ששיחקו בשנות ה-80' בסופרבולים שנערכו בעיר שלהן (אבל לא במגרש שלהן) ומינסוטה מאמינה בכוחה לשבור את הקללה. כמו שה-NFC נראה לקראת סיום העונה, אין שום סיבה שזה לא יקרה.
צפו במהלך הטוב ביותר של כל קבוצה העונה>>>
4. מעבר לסיפורים המעניינים של הראמס ושל מינסוטה, חייבים להזכיר שהמדורגת 1 היא בכלל פילדלפיה, אך האיגלס איבדו לקראת סיום העונה את הקוורטרבק הכוכב שלהם קרסון וונץ (שנבחר שני בדראפט הקודם, מיד אחרי ג'ארד גוף...) וקשה לראות אותם עושים משהו רציני בלעדיו, למרות שהם מחזיקים ביתרון הביתיות.
וכך, בהיעדרו של וונץ וכאשר את המדורגות 2 ו-3 מובילים קוורטרבקים בינוניים כמו גוף וקיינום, תשומת הלב למי שמחפש רמה גבוהה בעמדה החשובה ביותר בספורט תופנה למדורגות 4, 5 ו-6 בחטיבה, שמגיעות כולן מאותו בית ומציגות כולן קוורטרבקים ברמה הכי גבוהה שיש.
שלוש קבוצות מאותו בית שמגיעות לפלייאוף זה מחזה נדיר ב-NFL, שכן בתוך הבית כולן נפגשות זו מול זו פעמיים בעונה, מה שמקטין משמעותית את הסיכויים. ב-NFC, זה קרה לאחרונה לפני עשור, אך כעת, בית הדרום שלח לפוסטסיזן את המדורגת 4 ניו אורלינס, חמושה באחד הקוורטרבקים הגדולים בכל הזמנים דרו בריס, את המדורגת 5 ויריבתה בסיבוב הראשון קרוליינה, עם קאם ניוטון, ה-MVP לפני שנתיים שסחף את הקבוצה לסופרבול ואת המדורגת 6 וסגנית האלופה הנוכחית אטלנטה, עם ה-MVP המכהן מאט ריאן והרצון להתגבר על טראומת הסופרבול האחרון. שלוש הקבוצות היו טובות לפרקים העונה וקרטעו לפרקים אחרים, אבל לשלושתן יש את הניסיון שצריך בפלייאוף ושלושתן היו בסופרבול בעשור הנוכחי. אז אל תבטלו אותן.
צפו בתפיסות הכי טובות ביד אחת העונה>>>
5. ולסיום, אם כבר בניסיון עסקינן, הרי שהמדורגות 1 ו-2 בחטיבה המקבילה, ה-AFC, עדיין נראות ערב הפלייאוף (גם בסכנויות ההימורים בווגאס) כמו שתי הפייבוריטיות הבכירות לזכייה באליפות.
ניו אינגלנד, האלופה, היא הקבוצה הכי טובה והכי מנוסה בפוטבול בשני העשורים האחרונים. את טום בריידי כנראה שכבר לא צריך להציג, אפילו למי שלא חי את הענף וגם המאמן ביל בליצ'יק והטייט אנד המושלם וססגוני רוב גרונקובסקי הן דמויות מוכרות היטב בעלילה של הפאטס, שטיילו בהילוך נמוך לכל אורך העונה, זכו ביתרון הביתיות ב-AFC ויודעים שהדרך לסופרבול תעבור בפוקסבורו הקפואה, שם יש להם יתרון על כל יריבה. ניו אינגלנד רוצה אליפות שלישית בארבע שנים ואם לא תעשה זאת, זו בהחלט תיחשב לסוג של הפתעה.
ביתרון הביתיות זכו הפטריוטס בזכות ניצחון משוגע בפיטסבורג לפני כמה שבועות, אבל גם לסטילרס יש הרבה מה להציע. הקוורטרבק בן רות'לסברגר פתח את העונה נורא ואחרי משחק של חמישה איבודים מול ג'קסונוויל תהה בקול באוזני העיתונאים: "אולי כבר אין לי את זה". אבל "ביג בן" מצא מחדש את המוג'ו שלו, בעיקר בעזרת שניים משחקני ההתקפה הטובים בליגה, הרץ האחורי ליביון בל והתופס שחוזר מפציעה אנטוניו בראון. הטריו הזה כמעט בלתי עציר כשהוא עובד טוב והסטילרס מאמינים בכוחם, ובצדק, להשיג את הכרטיס לסופרבול. הבעיה שלהם לאורך השנים האחרונות הייתה דווקא מול יריבות חלשות יותר והם יצטרכו לא למעוד בבית מול מי שתגיע מהווילד קארד. אחר כך, השמיים הם הגבול ואליפות שלישית בקריירה של ביג בן יכולה להיות סיומת מושלמת למי שחשב לפרוש עוד בקיץ שעבר.
צפו בסיום הדרמטי בין הפטריוטס לסטילרס במחזור ה-15>>>