יניב גרין: "לא רוצה להפוך למאמן, אני לא כזה שרוט"

אחרי זכייה ביורוליג, 6 אליפויות ו-4 גביעים, יניב גרין הודיע מוקדם יותר החודש על פרישה מכדורסל בגיל 36. אחד הסנטרים הישראלים הדומיננטיים בשנות האלפיים נכנע לפציעות, כשבשנה וחצי האחרונות כמעט ולא שיחק כדורסל, פרט להופעה באליפות אירופה עם נבחרת ישראל לפני שנה. גרין הגיע ל"בוקר ספורט" לראיון פרישה וסיפר על המציאות החדשה עבורו.

• בגיל 36: יניב גרין הודיע על פרישה ממשחק

"הפרישה זה תהליך ארוך ולוקח זמן. אני מנסה לא לשקוע בזה, אבל נתרגל", סיפר, "הלוואי שאצליח לעזור לכדורסל גם כשלא אהיה על המגרש. ההבנה שלא אשחק יותר גורמת לי הרבה עצבות, אבל אצטרך להמציא את עצמי מחדש. מבחינתי, הקריירה שלי היא חלום שהתגשם". על האפשרות שיעבור לאמן אמר: "אני פחות רוצה לאמן קבוצה, כי אני לא כזה שרוט. אני רואה את הסבל של המאמנים פה בארץ. הייתי רוצה לעשות איזה פרוייקט כדורסל ל'גבוהים'. אני חושב שיש לי מה לתרום. זה נכון שהיינו הנבחרת הכי נמוכה באליפות אירופה, אבל אני לא יודע אם אני אחרון הסנטרים הישראלים".

גרין אמנם היה חלק ממכבי ת"א שזכתה באליפות אירופה, אך לא זכה לדקות משמעותיות במדיה. "כשחתמתי במכבי ידעתי לאיזו סיטואציה אני נכנס", התייחס, "היא הייתה הקבוצה הכי טובה באירופה בזמנו, וזאת הייתה השאיפה שלי - לשחק ברמות הכי גבוהות עם הטובים ביותר. לא חושב שזה עצר את הקריירה שלי. ברור שהיו פחות דקות משחק ויותר קשיים, אבל גם היו לי תקופות יפות שם. לא הייתי מוותר על התקופה הזאת במכבי".

"הייתי גם בקבוצות יותר קטנות בקריירה ואני לא יכול להגיד שהייתי מעדיף לשחק כל הקריירה בקבוצות יותר קטנות ולהוביל", הוסיף גרין, "שאפתי להיות ברמות הגבוהות ואני שמח שהגשמתי את זה. לא חיפשתי להיות מזוהה בקריירה שלי עם קבוצה כזו או אחרת. אולי עם בני הרצליה אני הכי מזוהה כי שם גדלתי וזוכרים אותי. האמת שקיוויתי גם לעשות עונת פרישה בהרצליה ולסגור מעגל אבל זה לא יצא".

גרין לא מתחרט על המעבר לצהוב, למרות הכעס של אוהדי הפועל ת"א, ממנה עבר ליריבה העירונית ב-2004. "יש הרבה מאוד אוהדי הפועל שאוהבים אותי ויש כאלה שבוחרים לא לאהוב אותי וזאת זכותם", אמר, "לא קראתי ביקורות עליי. ניסיתי להתנתק מספורט בשעות שאני לא בכדורסל. בסופו של דבר לא משנה כמה שחקן יהיה חזק, גם הביקורות החיוביות וגם השליליות מחלחלות וגם עליי זה השפיע, גם בתקופות טובות וגם בתקופות פחות טובות".

גרין, שהחמיא לאיתי שגב ודניאל קופרברג וסיפר כי הוא רואה בהם פוטנציאל גדול, חשף מי הם האנשים שעיצבו את הקריירה שלו. "אין לי הרבה מה לחשוב כששואלים אותי מי הכי גדול ששיחקתי איתו: אנתוני פארקר - מעבר להיותו שחקן מדהים, גם האישיות שלו צנועה ושקטה. ארז אדלשטיין היה המאמן שנתן לי הכי הרבה וגם העלה אותי לבוגרים. אלדד אקוניס מאוד תרם לי. הלוואי שכל הקבוצות היו עובדות כמוהו. ההישגים הכי גדולים שלי היו המקום השני עם נבחרת העתודה באליפות אירופה והזכייה ביורוליג".

גרין נמצא בקשר טוב מאוד עד היום עם מי ששיחק לצידו במכבי ת"א, טל בורשטיין. האחרון התייחס לפרישה של חברו. "קשה לעכל את זה", אמר בורשטיין, "הוא תמיד היה פה ותמיד יהיה פה, בעיני כולם ובעיניים שלי עוד יותר. אנחנו יחד מגיל 15 ועברנו את כל הקבוצות והנבחרות ביחד. אין דבר כזה טיימינג טוב לפרישה, זה לא קיים. זה חלק מהספורט וצריך לקבל ולהמשיך הלאה. חבל, אבל הגוף והגיל משפיעים כנראה. ההישג הכי גדול שלנו הוא עם נבחרת העתודה. זאת הייתה חווייה גדולה, אבל אני לא יודע אם הוא זוכר אותה. הוא כל הזמן ישן".