שנת 2015, חודש יולי. 125 שנה אחרי שלנשים הוענקה לראשונה זכות הצבעה, בקי האמון וננסי ליברמן מנפצות לרסיסים קטנים את כל החלקים של תקרת הזכוכית המיזוגנית והופכות לעוזרות המאמן הראשונות ב-NBA. בקי בסן אנטוניו, ננסי בסקרמנטו, שתיהן שם עד היום. ליברמן, יהודיה כשרה מברוקלין, הפכה לאייקון ספורט תרבות, עוד הרבה לפני שהיא הראתה לעולם שגם כדורסל הוא לא רק עניין של מגדר: היא היתה האישה הראשונה ששיחקה בליגה מקצוענית של גברים, היא חברה בהיכל התהילה של הספורט האמריקאי והכינוי שלה, "ליידי מג'יק", מסביר הכל.
אבל לא התכנסנו כאן כדי להכיר את ננסי ליברמן. אנחנו פה בשביל הילד.
עשרים שנה לפני שטי.ג'יי קליין חתם בהפועל חולון, בערך כשהיה בן ארבע, אמא ננסי היתה הג'נרל מנג'ר של דטרויט שוק מה-WNBA. טי.ג'יי היה מגיע איתה ל"משרד", עם חולצה של הפיסטונס כרוכה סביב הצוואר, וכמו כל ילד שבא לעבודה של ההורים בזמן הקיץ, מתחיל לשוטט במרחב. אלא שבמקום להיתקל בשיחות חולין של עובדים ממורמרים בפינת הקפה, הוא פגש את גרנט היל וג'רי סטקהאוס. והוא גם התחיל לזרוק. ולזרוק. ולזרוק. וכך, בגיל ארבע, כשכל ילד "רגיל" חולם על קייטנת כדורסל, טי.ג'יי הצעיר התחיל לינוק את התורה מהקרם ד-לה קרם של הכדורסל.
שנים ספורות אחר כך, ננסי היתה חלק מצוות השידור במשחק בין סן אנטוניו לדאלאס. הילד, כרגיל, בא איתה, וכשהיא הלכה לראיין את צ'רלס בארקלי לפני המשחק, היא בסך הכל ביקשה ממנו שיישאר במקומו. כשהיא חזרה, היא ראתה את טי.ג'יי, איך לא, על הפרקט. "הייתי בטוחה שמפטרים אותי", סיפרה ליברמן בחצי-צחוק. "הורדתי את העקבים, רצתי אליו וצעקתי עם חיוך מזויף: 'ט.ג'יי, בוא הנה'! אסור לך להיות כאן! כששאלתי אותו למה מלכתחילה הוא ירד למגרש, הוא סיפר לי שמאנו ג'ינובילי, הזמין אותו לזרוק".
למד מהגדולה ביותר (getty)
*
להיות ה-"בן של" זה תמיד קשה. תשאלו את ג'ורדי קרויף, ניב ברקוביץ' ושרונה פיק. אבל למרות החשש הטבעי להיכנס לרשימה הנ"ל, בשום שלב, ליברמן לא ניסתה להלחיץ את הילד. להיפך. "אמא שלי לא היתה זו שמשכה אותי לאימונים, היא רצתה שזה יבוא ממני", סיפר טי.ג'יי בראיון לפני שנתיים. "היא לא דחפה אותי לספורט, היא רצתה שזה יבוא ממני".
וזה אכן הגיע.
בקיץ שלפני השנה האחרונה בתיכון, הילד הגביר את האימונים, אחרי כמה שנים שבהן הוא האמין שהדברים יילכו לו יותר בקלות. הוא ביקש מאמו שתעזור לו לשפר את המשחק ככל הניתן. "היא תמיד אמא שלי, אבל על המגרש, היא ממש לא אימהית", הוא העיד. "בשבילה, אני עוד ילד שמתחנן למקום טוב בליגה". אימהית או לא, הפרויקט של ננסי הצליח. ממעמד של שחקן משלים בתיכון "פיאנו ווסט", קליין הפך לשחקן ההתקפה המוביל, עם 16.8 נקודות בממוצע למשחק והוכתר לשחקן העונה של המחוז. המכללות חיכו בפתח.
מנסה לבנות את הקריירה בכוחות עצמו (getty)
*
"אין לו זריקה מספיק מלוטשת, הוא לא קופץ מספיק גבוה והוא לא כל כך אתלטי, אבל יש לו הניצוץ בעיניים וזה הכי חשוב", כך ג'ו מיהאליק, מאמן ניאגרה, ומי שהיה למאמנו הראשון בקולג'ים, תיאר את קליין, "ראית עליו שהוא פשוט אוהב את המשחק". 7.9 נקודות ו-4.6 ריבאונדים היו לקליין בעונת הרוקי, אבל אז מיהאליק עזב וקליין עבר למכללת ריצ'מונד. בגלל חוקי ה-NCAA הוא נכנס ל"הקפאה" של שנה, שבדיעבד, שינתה אותו מהקצה אל הקצה. "הגוף שלו השתנה לחלוטין", העידה עליו ליברמן. "הוא הפך מנער לגבר. זה לא ייאמן כמה חזק הוא נהיה".
בשלוש העונות הבאות קליין הפך לאחד הכוכבים הגדולים של המכללה. לשיאו הוא הגיע בעונה האחרונה, אז נבחר לשחקן העונה של ה-"A-10" כשהעמיד שורה סטטיסטית יפה של 18.7 נקודות, 7.8 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים, נתון מרשים במיוחד לפורוורד/סנטר בגובה 2.06. "שיטת המשחק שלנו בקולג' התאימה לי באופן מושלם", אמר קליין. "הצלחתי למצות את היכולות של עד תום". בקיץ הוא הלך למחנות אימונים של מספר קבוצות, הלייקרס ביניהן, וניסה את מזלו בדראפט. לצערו, שום חשד לנפוטיזם לא הועלה, כשגם סקרמנטו של ליברמן דילגה על השם שלו. כאן התחילה ההתלבטות - האם להישאר בליגת הפיתוח, או לנדוד לאירופה.
קליין בחר באפשרות השניה. למרות שגם מכבי תל אביב והפועל ירושלים גילו עניין, הוא נחת בגלאסטראיי וחתם על החוזה המקצועני הראשון שלו. במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה הודיע המאמן, ארמן קונטר, כי הוא בונה עליו לעמדה מספר 4, לאור "יכולת המסירה המצוינת שלו והקליעה הטובה שלו מבחוץ". אבל בפועל, הבן של ננסי לא התאקלם. בארבעת משחקי היורוקאפ הראשונים הוא שיחק פחות מעשר דקות, קלע 3.5 נקודות ומיכולת המסירה המצוינת נותרו שלושה אסיסטים - בסך הכל. למשחק בארנה מול הפועל ירושלים הוא בכלל לא הגיע והמנהל המקצועי, עומאר יאלצ'ינקאיה, אמר עליו בשבוע שעבר ש"לרוע המזל, כרגע אנחנו לא מקבלים ממנו תרומה משמעותית. אולי זה יקרה בעתיד, אבל כרגע זה לא קורה". קליין ביקש שחרור.
*
הפועל חולון קפצה על המציאה. שחקן ישראלי, צעיר, רעב, שבא להוכיח. אחרי שלא נבחר בדראפט וגם לא הצליח בקבוצת יורוקאפ, הוא רוצה לטפס מלמטה. העובדה שהוא חתם לשנתיים מעידה שגם הוא מבין שכרגע, הוא כנראה עדיין לא מוכן באמת לרמות הגבוהות. בינתיים, הוא יוכל מאוד לעזור לחולון בבעיית הריבאונד ולתת לה עוד כוח אש מבחוץ (38 אחוז לשלוש בעונת השיא במכללות).
מעניין יהיה לראות את התיאום שלו עם ג׳ו אלכסנדר, לאור זה שלשניהם היתה אותה מנטורית בשלב כזה או אחר בקריירה: ליברמן אימנה בין היתר גם אלכסנדר כששיחק בדי-ליג במדי טקסס, אז גם סיים יותר מ-20 נקודות בממוצע למשחק ונבחר לאולסטאר. כנראה שככה זה כשננסי באזור.
בגיל 23, הוא מגיע למקום שיכול בדיעבד להתברר כקטן על מידותיו, אבל מהצד השני, עלול לשים לו תמונת מראה אמיתית ופסימית מול העיניים. במקרה הזה, אפילו אמא כבר לא תוכל לעזור לו.
רכש מסקרן (הפועל חולון)