הכל היה צריך להיראות אחרת. בימים שלפני חזרתו של יוגב אוחיון ליד אליהו, במכבי ת"א חשבו כיצד לקבל את פניו. מצד אחד, במועדון הבינו שאוחיון נמצא במצב עדין מול אוהדי הפועל ירושלים, אך מצד שני רצו לעשות לו כבוד ולהגיד תודה על שש שנים בצהוב, שבהן זכה בשתי אליפויות, שישה גביעים וגביע יורוליג אחד. התוכנית המקורית היתה לשדר קליפ מרגש בקובייה הענקית שבתקרת ההיכל. הקליפ הזה כלל את מיטב רגעיו של אוחיון בצהוב, כולל הזכייה בגביע אירופה ותמונות שלו מנשק את הסמל ושר עם אוהדי הקבוצה "מכבי זה אצלי בלב".
מתוך הבנה שמראות כאלה עלולים לסבך את אוחיון עוד יותר מול האוהדים האדומים, במכבי החליטו לנהוג ברגישות ולוותר על שידור הקליפ במשחק, והסתפקו בזר פרחים ומילות תודה חמות של הכרוז. אוחיון מצידו עלה לקבל את הכבוד בפנים חתומות, יודע שכל הבעה לא נכונה עלולה להתפרש לא נכון.
מקצועית, כנראה שלא כיף להיות יוגב אוחיון בשנתיים וחצי האחרונות. הוא ירד ליורוקאפ עם מכבי ת"א, שכח איך נראית צלחת האליפות, היה חלק מעונת הנפל אשתקד ולא חמק מניקוי האורוות של ניקולה ווייצ'יץ' בקיץ. למרות שהיה במכבי מי שחשב שדווקא הוא צריך להישאר, הצוות המקצועי אמר "לא, תודה".
הפועל ירושלים עטה על אוחיון מהרגע הראשון. מנכ"ל הקבוצה, גיא הראל, נחשב מאוהביו ואוהדיו הגדולים ביותר של הרכז, ובבירה בנו עליו שיהיה הרכז הטהור שהיה חסר לצידם של גאנרים כמו קרטיס ג'רלס וג'רום דייסון. אבל המנחוס המקצועי ממכבי רדף את אוחיון כל הדרך לצד השני של כביש מס' 1, והוא התחיל את העונה רע, כמו כל הקבוצה. דווקא אחרי שבשבועות האחרונים רשם שיפור ביכולתו האישית, הגיע המשחק שלשום ובאופן סימבולי הוא גמר את העונה דווקא נגד מכבי.
הפציעה של אוחיון היא מכה לא פשוטה בכלל לירושלים, שנותרה בלי יכולת תמרון בזרים ואופציות כמעט לא קיימות בשוק הישראלי, אבל מכה עוד יותר אנושה לאוחיון עצמו. כשמבחינה מקצועית אתה לא פוגע שנתיים וחצי, כשנבחרת ישראל מוותרת על שירותיך, ואז פתאום מסיים את העונה חודש וחצי לפני יום הולדת 31 - זו מכה שלא הרבה שחקנים יכולים להתאושש ממנה.
אוחיון יצטרך הרבה תעצומות נפשיות, אורך רוח ונחישות כדי לחזור לעצמו, לגרסה של אורך רוב הקריירה – לרכז הלוחם, היציב והאיכותי שאנחנו מכירים. ולאלה מאוהדי הפועל ירושלים שממשיכים להחרים את אוחיון – תתבגרו. בחיים לא הכל שחור ולבן, או במקרה הזה, אדום וצהוב.
לא הולך לו. אוחיון (אלן שיבר)
בור עם תחתית. ידוע שכדי לצאת מהתחתית, קבוצה צריכה להבין שהיא קבוצת תחתית. זה אומר לבוא לכל משחק עם סכין בין השיניים, ולא לקרוס כשקשה. עירוני נהריה עוד לא הפנימה שהיא קבוצת תחתית. שני ניצחונות מ-11 המשחקים האחרונים. זה המאזן העגום של אריק אלפסי מאז חודש דצמבר.
שני ניצחונות בשלושה חודשים. כל הקבוצה מתנהלת בחוסר שקט: פעם אחת אלפסי מעביר את יפתח זיו סדרת חינוך, פעם אחרת קורי וובסטר מתעלל באנשי הסטטיסטיקה עם אחוזים מזעזעים, ובמקרה אחר אלפסי מאבד עשתונות ומורחק תוך כדי שהוא מציין לאיזו ספרה בעיניו מקביל השופט עומר אסתרון.
בין אם אלפסי יהיה זה שיוציא את העגלה הסגולה מהבוץ ובין אם לא – השחקנים חייבים להבין שהם כרגע קבוצת תחתית. במחזור הבא הם יארחו את נס ציונה לקרב שכרגע מסתמן כמלחמה על ההישארות בליגה. נס ציונה הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת להתעלות, כשקטלה את הפועל ירושלים ומכבי ת"א, נהריה הוכיחה בעיקר שהיא בפאניקה.
למזלן של נס ציונה ונהריה, הן לא לבד. אחרי שני ניצחונות רצופים, מכבי חיפה חזרה לסורה עם הפסד להפועל אילת המשתפרת. החדשות הטובות הן שבחיפה לפחות מנסים: טרבור גאסקינס מוסיף מימד התקפי, ועוז בלייזר חזר מהפציעה עם יכולת לא רעה, אבל חיפה עדיין אחרונה ועדיין מחפשת את הזהות שלה, וגם היא הולכת במחזור הבא למלחמת עולם נגד בני הרצליה, שביום בהיר ועם יכולת משופרת אולי תוכל לדבר על הפלייאוף אם תצלח את המשוכה הירוקה.
משבר בסגול (מנהלת הליגה)
מחכים לפלייאוף: ההפסד של הפועל ירושלים למכבי ת"א, נוסף לניצחון של הפועל ת"א על מכבי ראשל"צ, פתח את המאבק על המקום השלישי. אשדוד והפועל ת"א נמצאות כרגע מרחק משחק אחד מירושלים, שעומדת בפני שני משחקים שהיא בהחלט עלולה להפסיד בהם: גלבוע בבית וחולון בחוץ.
נכון, בשיטה הנוכחית המשמעות של מקום שלישי לעומת מקום רביעי כמעט ולא קייימת. אשדוד, הפועל ת"א, גלבוע, ראשון ועכשיו אפשר לצרף את אילת – כולן פחות או יותר באותה רמה, כך שקשה לומר שלשלישית יהיה יתרון בולט על אחת מאילו, למעט יתרון הביתיות שממנו תהנה גם הרביעית.
קצת עצוב להגיד ששלושה משחקים לסיום הסיבוב השני אין משמעות לטבלה. בראיון שנתן לנו אתמול, דווין סמית' אמר שהוא לא מבין למה בכל שנה משנים את השיטה והחוקים. אז הנה עוד שינוי שחייב להיות אם אנחנו רוצים שלהבדלי המיקום תהיה משמעות אמיתית: במקום שלושה סיבובים מתישים – למה לא לעשות שני סיבובים ואז פלייאוף עליון ותחתון? זה יעניק משמעות כמעט לכל הפסד, ויבטיח משחקים בישורת האחרונה עם פוטנציאל למותחן בכל תרחיש.
כן, אני מבין שיש מחויבות כלפי הטוטו לכמות משחקים מסוימת – 33 מחזורים בשלושה סיבובים לעומת 27 במצב של בית עליון-תחתון, אבל גם זה פתיר אם מחליטים שהבתים ישוחקו בשני סיבובים, ואז זה מבטיח 32 מחזורים.
פינת המילה הטובה. בואו נגיד מילה טובה לשרון דרוקר, שקיבל את הפועל אילת במצב של שבר כלי, עם זרים שספק שמתאימים לליגת העל ועוד זר שהחליט שלא בא לו להיות כאן, אבל הצליח לייצב את השורות, להמר נכון על הרישום האחרון לליגה (אריק גריפין) ולרשום שלושה ניצחונות רצופים, ששינו את התודעה של אילת מקבוצת תחתית לקבוצת פלייאוף לגיטימית.
שלישי או רביעי? מה זה משנה? (מנהלת הליגה)