"בורכתי על ידי אלוהים להגיע לשחק במכבי ת"א"

השיחה הבלתי נשכחת עם אמביד, הרגע בו קיבל מחמאה מאולאג'ואן וההערצה לאמארה ("השחקן הכי אהוב עליי בכל הזמנים"). טאריק בלאק הוא אחד השחקנים הכי מרתקים שהגיע לארץ, ולא רק בגלל רמת הכדורסל. צפו בראיון עם הרכש הנוצץ של הצהובים

רועי כהן
רועי כהן  13.09.18 - 10:54
תחילת כתבה

כבר באינטראקציה הראשונה עם טאריק בלאק, בשיחת חולין רנדומלית, אפשר להבין שמדובר באישיות יוצאת דופן, שונה מנוף הכדורסלנים שמגיעים בדרך כלל לישראל.

  • יום שישי ב-18:30 ב-5LIVE: מכבי ת"א מול חימקי מוסקבה בפתיחת טורניר ניקוסיה

הסנטר החדש של מכבי ת"א הוא בין הכדורסלנים המקצוענים הבודדים שהספיקו להשיג תואר ראשון (במנהיגות ארגונית) ושני (במורשת אפריקנית-אמריקנית) בארבע שנות קולג', אבל מעבר להשכלה, מדובר באדם דעתן, בעל פרספקטיבה מפוכחת על המציאות ועל סיטואציות בחיים, ואולי זו הסיבה שהוא מסתכל על הסיטואציה שהנחיתה אותו באלופת ישראל כהזדמנות ולא כצעד אחורה בקריירה, אחרי שכבר תקע יתד ב-NBA.

"בהתחלה, אשתי ואני קצת חששנו מהרעיון של להעביר את כל המשפחה שלנו לצד השני של העולם", מודה בלאק, "רצינו לקבל את ההחלטה הכי טובה עבור המשפחה ועבור הכדורסל, והעיר תל אביב, וישראל, ומכבי כמועדון עם היסטוריה עשירה זה השילוב המושלם, ולא יכולנו להיות יותר ברי מזל ומבורכים ע"י אלוהים מאשר שהצרכים שלנו מולאו בלחיות בעיר נחמדה, חמימה ומזמינה כמו תל אביב ולהיות במועדון שאני יכול לשחק ברמה הגבוהה ביותר, ועדיין למלא את התשוקה שלי עבור המשחק ולא להרגיש שרמת הכישרון ירדה כי היורוליג היא יוצאת מן הכלל".

אני חייב להודות שבפעם הראשונה ששמעתי ששמך נקשר עם אירופה, הדבר הראשון ששאלתי את עצמי היה "למה", כי בשנים האחרונות הוכחת את עצמך כשחקן NBA לגיטימי ומוערך, ורק לפני שנתיים חתמת על חוזה של כמעט 13 מיליון דולרים. מה השתבש?

"אני נכנס לשנה החמישית בקריירה שלי ובנקודה הזאת אין את השלב הבא. כלומר, כשהייתי בתיכון הייתי אחד השחקנים הטובים בארה"ב, וכל מה שלא השגתי אז, יכולתי לנסות להשיג בקולג' כי היתה לי מלגה, הייתי במחזור הגיוס המוביל והמוכשר ביותר במדינה כשהלכתי לאוניברסיטת ממפיס, ומה שלא השגתי בקולג' יכולתי לנסות להשיג כמקצוען. אז בנקודה הזאת היום, אין כבר את השלב הבא, את הצעד הבא. עשיתי הרבה דברים ב-NBA, השגתי הרבה ואני אסיר תודה על זה. בסיטואציה שלי ב-NBA לעונה הקרובה לא הרגשתי את הצורך מצד קבוצה שתגיד ' טאריק, אנחנו ממש רוצים אותך, אנחנו צריכים אותך כאן, את הנוכחות שלך', וזה מה שאני מחפש".

אתה חושב שהמעבר לסמול בול ולצורך בסטרץ' 5 קשור לזה שלא הצלחת למצוא את מקומך?
"אני חושב שיש לזה קשר אבל זו תפיסה מוטעית שלי כשחקן. בעונה שעברה ביוסטון ממש התחלתי לעבוד על הכישורים שלי, שכבר היו לי, אבל תחת מייק ד'אנטוני רציתי להראות אותם עוד יותר באימונים. במשחק האחרון נגד סקרמנטו, בסוף העונה הסדירה, שיחקתי סטרץ' 5 או סטרץ' 4 וקיבלתי הזדמנות להראות שאני יכול לצאת החוצה אבל הכדורסל, במיוחד ברמה מקצוענית, נעשה מאוד מקובע, וממסגרים אותך כמי יכול לעשות כך וכך, בזמן שאתה יכול להראות שאתה יכול להיות הרבה דברים אחרים ולהוסיף דברים שונים למשחק שלך, אבל לאנשים ולקבוצות כבר יש באופן אוטומטי את התיוג עבורך".

"חלק נוסף בזה שבאתי למכבי זה הרצון להראות את הכישורים האלה כדי שקבוצות יראו שטאריק יכול לזוז, הוא יכול לכדרר, לקלוע בזמן שכל זה קורה במסגרת קבוצתית. אני חבר לקבוצה נהדר, אני לא כאן כדי לזרוח מעל כולם, אני רוצה לנצח ואני רוצה להיות הכי טוב שאני יכול ולעזור לקבוצה לנצח"

הפרשנים טוענים שאתה תהיה התאמה מושלמת לאירופה, אתה מרגיש שזה המקום שלך?
"
אי אפשר לדעת. כמה פעמים עשינו תוכניות למשהו או היה לנו רעיון למשהו, ואז משהו השתבש? לפני שנתיים לא ציפיתי שאני אהיה היום בישראל אבל זו ברכה עבורי ואני מאוד אופטימי לגבי ההזדמנות הזאת".

אני, אמביד, הארדן וקובי
לפני כשבועיים פרסם ג'ואל אמביד פוסט שבו כתב, בין היתר, ששקל ברצינות לפרוש מכדורסל אחרי שבלאק הטביע עליו באכזריות, לעיניהן של המועדדות של אוניברסיטת קנזס. "אני שמח שהוא לא פרש", בלאק צוחק, "עבורי, ג'ואל אמביד הוא הסנטר הטוב ביותר ב-NBA. היו לנו הרבה שיחות על זה. אחרי אחד האימונים אמרתי לו 'ג'ו-ג'ו, אתה תהיה שחקן ענק', והוא כזה 'לא, יש לי עוד המון מה לעשות'. אמרתי לו שהוא יכול להיות 'וואן אנד דאן' (לעשות שנה אחת במכללה ואז לעבור ל-NBA - ר.כ), הוא אמר 'לא לא, אני לא מסוגל', אמרתי לו 'ג'ו-ג'ו, אני מנוסה, ראיתי שחקני וואן אנד דאן, אתה ממש טוב ואתה יכול להיות כזה'. הוא התווכח איתי ואמרתי לו שנעשה את השיחה הזאת בסוף השנה. העליתי את זה שוב בפניו באמצע השנה כי כבר אז הוא היה צפוי להיבחר במקומות 1-3, ואז כבר צחקנו על זה".

היית עד למשחק האחרון של קובי בריאנט, איך זה מרגיש להיות חלק מההיסטוריה?
"זה לא רק להיות עד למשחק, זכיתי להיות חלק מזה, וזה מדהים. האנרגיה באולם היתה התחושה הכי טובה שהייתה לי מכל המשחקים ששיחקתי. רק לראות את אחד הגדולים אי פעם נפרד, להיות מסוגל לשחק איתו ולהיות חלק מהרגע הזה, אני עדיין צופה בקטעי יוטיוב של זה וזה עדיין עושה לי צמרמורת. מחוץ למגרש קובי היה בחור מדהים, ויש לו ראש נהדר. הערכתי את הנוכחות שלו, את הרוח, וירשתי הרבה ממנו. רק מלהיות סביבו ומהשיחות שהיו לנו למדתי המון. הוא ראה שרציתי לצמוח בעסקים ולהחכים בדברים מחוץ למגרש והוא לימד אותי הרבה דברים, על איך להתנהל כלכלית, הוא הכיר לי אנשים שעזרו לי להקים את הקרן שלי, אז יש הרבה דברים שהוא לימד אותי כי הוא ראה שיש לי את התשוקה ללמוד ואני מאוד מעריך אותו".

אולסטאר נוסף ששיחקת איתו הוא ג'יימס הארדן. הרבה אנשים טוענים שהוא מתעניין רק בסטטיסטיקה של עצמו ושלא איכפת לא מההגנה.
"ג'יימס הארדן הוא רוצח בדם קר. קשה לעשות היפותזה עליו, הרי מה זה היפותזה? זה ניחוש מושכל. אנשים לא עושים ניחושים מושכלים, יש להם דעות נלהבות אבל זה לא ניחושים מושכלים לגביו או לגבי מה שהוא עושה. ג'יימס הארדן זכה ב-MVP העונה מסיבה מסוימת, והאיש הזה הוא רוצח בדם קר. הוא רוצה לנצח, והוא רוצה לנצח בכל מחיר וזה הוכח שוב ושוב. אתה יכול לצפות בו ואתה תראה שמשחק אחרי משחק הוא מתחרה כדי לנצח כל פעם, הוא אחי הגדול והגיע לו ה-MVP. כמו שאומרים שלקובי יש 'ממבה מנטליטי', אז ג'יימס הארדן הוא רוצח".

בשנות ה-90 כל שחקן צמח עם הפרנצ'ייז שלו, והיו מלחמות עולם על התואר. מה דעתך על עידן הסופרטימס, אתה לא חושב שכבר אין יותר גאוות יחידה לשחקנים, שהולכים לפתרון הקל וחוברים לכוכבים אחרים כדי לזכות באליפויות?
בלאק לוקח נשימה ארוכה ועונה: "יש דעה רווחת היום שאני לא בהכרח מסכים איתה. חלק מהקבוצות הכי גדולות בכל הזמנים הן בכלל לא הקבוצות של היום. מה עם השואוטיים של הלייקרס? קארים עבדול ג'אבר, צ'רלס וורת'י, מג'יק ג'ונסון, ביירון סקוט שנבחר 4 בדראפט, ועוד הרבה שחקנים ברוטציה וזאת אולי הקבוצה הכי גדולה בכל הזמנים. אם אתה מסתכל על הסגל, לא תמצא קבוצה שנבנתה טוב יותר מהלייקרס האלה. מה לגבי צ'ראלס בארקלי? הוא עזב ליוסטון. קארל מלון עזב את יוטה והלך ללייקרס. גארי פייטון עזב את סיאטל ועזב לאן? ללייקרס. ולאן אחר כך? למיאמי. ובמה הוא זכה? באליפות. אז זה משהו שהתחיל לפני העידן שלנו".

"ווילט צ'מברליין עזב את הסיקסרס והלך לאן? ללייקרס. כבר אז היו להם שחקנים טובים נכון? אז כשהטיעון הזה עולה וכשאנשים אומרים את זה, זה קשה עבורי כי אני כן חושב שזה קורה היום יותר, אבל באשר ליסודות של זה, זה כבר קרה בעבר".

"קארים עבדול ג'אבר עזב את מילווקי אחרי שזכה באליפות כדי ללכת לאן? ללייקרס. אבל ככל שאנחנו מבקרים שחקנים על זה, אנחנו לא מבקרים את הקבוצות על זה. קבוצות מעבירות שחקנים כל יום, אייזאה תומאס התחרה בבוסטון על תואר ה-MVP ובאותה שנה הם העבירו אותו בטרייד, אף אחד לא מתח ביקורת על בוסטון. ותמורת מי? קיירי אירווינג. ואז הם הלכו ליוטה ולקחו את השחקן הכי טוב שלהם (גורדון הייוורד). אבל הסלטיקס לא קיבלו שום ביקורת על כך שהם מנסה לבנות סופרטים. אבל ברגע ששחקן מחליט לעזוב, אז עכשיו זאת בעיה ואני חושב שזה לא הוגן וקבוצות עושות את זה כבר לא מעט זמן אבל אין השלכות עליהן אבל כששחקן עושה את זה השם שלו מושמץ, האופי שלו מושמץ אבל קבוצות לא נשפטות באופן דומה".

אני רואה את התשוקה שלך כשאתה מדבר על ה-NBA, תן לי סיפור אחד מיוחד שילווה אותך בעתיד.
"יש הרבה… אוקיי, אז הייתי ביוסטון, חתמתי על החוזה והתחלנו להתאמן. בנקודה הזאת דווייט האוורד עבר ליוסטון והתאמנו ביחד, ובזמן הזה קווין מקהייל היה המאמן של הרוקטס. אז אנחנו באולם מתאמנים ואני, דווייט וג'וש פאוול שיחקנו אחד-על-אחד, ופתאום האקים אולאג'ואן נכנס כדי לאמן אותנו. אז יש לך את האקים 'דה דרים' שמאמן אותך, יש לך את קווין מקהייל שמאמן אותך, ואתה משחק נגד דווייט האוורד. ניצחתי כמה משחקים ועשיתי כמה מהלכים ואז האקים מסתכל על מקהייל ושואל 'מי זה הבחור הצעיר הזה?' וזה גרם לי להרגיש כל כך טוב והרים לי את הרוח כל כך הרבה".

אז אם כבר מדברים על האקים, מי הגדול מכולם - הוא, שאק, קארים או ווילט?
"זאת שאלה קשה ואולי גם לא הוגנת כי כולם עשו דברים שונים והיו טובים זה מזה בדברים שונים. אם אנחנו מדברים על דומיננטיות זה יותר ווילט ושאק, כי קארים והאקים היו יותר מיומנים והיכולת שלהם שינתה את המשחק".

"קארים עם הסקייהוק שלא נראה לפני כן וזו זריקה כל כך מיומנת, אף אחד לא יכול היה לחסום אותה והוא הסקורר הגדול בכל הזמנים, ואז יש לך את האקים שבגובה 2.13 מ' יכול לכדרר, להטעות, לזוז עם מהלכים. אז זה קשה לומר מי הגדול מכולם כי כולם היו MVP, כולם זכו באליפויות, הם באותה קטגוריה אבל הפייבוריט שלי הוא האקים בגלל היכולות".

"יחד עם זאת, זה לא חקוק בסלע שהוא יותר טוב מהאחרים, כי אני רק נזכר בווילט וזה מדהים. במשך עונה שלמה ווילט צ'מברליין עשה ממוצעים של 50 ו-30. אנחנו אומרים את זה כאילו זה קל, 50 ו-30? לא איכפת לי אם אתה משחק נגד תלמידי חטיבת ביניים, לעשות ממוצע של 50 ו-30??? כאילו, 45 היה ערב רע עבורו. אם הוא קלע 40 זה היה מתחת לממוצע, הוא היה צריך לקלוע 60 במשחק הבא כדי לשמור על הממוצע. אנשים לא מעריכים את זה אולי בגלל שלא ראינו את זה... הוא קלע 100 נקודות במשחק! יש קבוצות שלמות בכדורסל של היום שלא קולעות 100 במשחק".

אנחנו מדברים הרבה על הלייקרס, איך זה מרגיש להיות "לייקר"? האם זה נכון שיש מין הילה כזאת סביב השחקנים שם?
"להיות 'לייקר'... אין מילים לתאר. זה אולי ארגון הספורט המוביל בעולם, אם אתה מתחשב בכמות אוהדים מסביב לעולם, באליפויות ובשחקנים גדולים. זה ככה גם אחרי עידן קובי כי זה הלייקרס. והשנה הם לקחו את לברון כדי לחזור למצב שלהם. ללבוש צהוב וסגול זה שונה, זה ללבוש את אותה גופיה שקובי לבש, שמג'יק לבש, שקארים לבש, שג'יימס וורת'י שווילט צ'מברליין לבש, שג'רי ווסט לבש. ג'רי ווסט זה הלוגו של ה-NBA ואתה לובש את אותה גופיה שאדם כזה לבש אז אוטומטית כשאתה עולה למגרש אתה נשפט בהשוואה אליהם".

לברון יחזיר את הלייקרס להיות הלייקרס?
"המעבר של לברון ללייקרס טלטל את כל הליגה. הוא שינה את כל הדינמיקה וזה רק מראה לך איזה מין שחקן הוא. הוא כנראה השחקן הכי גדול בעולם היום, והוא מגיע לשם ואני אוהב את הפאזל שהם בנו סביבו".

"חונכתי לעזור לחלשים"
בלאק, שמדגיש שאת שמו הפרטי הוגים במלעיל (טא-ריק), אומר שיש קשר ישיר בין האדם ולשחקן שהוא היום, לבין ילדותו והקשר עם הוריו. "אבא שלי היה אתלט מדהים בעצמו. הוא היה אצן ושיחק כדורסל. הוא רץ 100 מטר, קפיצה לגובה, קפיצה משולשת והיה הקפטן בקבוצת הכדורסל שלו, אז לפני שהוא הביא אותי כנראה שהאתלטיות היתה בדם ובגנים שלי. בילדותי, לאבי היו הרבה בתים בממפיס והיינו מתעוררים בבקרים בסופי שבוע בשמונה בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר והולכים לעבוד בבתים ומרימים דברים וזה לימד אותי בעיקר מוסר עבודה בגיל צעיר, ובלי להתלונן, ועכשיו זה בטבע שלי פשוט לעבוד ולהיות חרוץ".

כאדם דתי, עד כמה העובדה שישראל היא ארץ הקודש היתה שיקול עבורך בהחלטה להגיע לכאן?
"זה היה שיקול משמעותי מאוד. משפחתי נוצרית ותמיד למדנו על הארץ הזאת, על ההיסטוריה, על האנשים ושזו אכן ארץ הקודש שבה רוב ההיסטוריה של העולם התרחשה אז עבורנו זה כבוד שנוכל לחיות באזור של ההיסטוריה של האמונה שלי, ושל ישו בעצמו, וללמוד עוד על המורשת של דוד המלך, אברהם אבינו, משה, נח".

למה אתה לובש דווקא את מס' 28?
"אני לובש את המספר הזה מאז שהגעתי ל-NBA ובחרתי את המספר הזה בגלל הפסוק האהוב עלי בתנ"ך – משלי, פרק כ"ח, שנכתב על המלך שלמה: 'נסו ואין רודף רשע; וצדיקים, ככפיר יבטח'. אם מדברים על הזמן שלי ב-NBA, זה תמיד דרש אומץ וביטחון עצמי, תמיד הייתי חייב לדחוף את עצמי לקצה, להיות אמיץ, לדחוף קדימה, וזה המשמעות של הפסוק הזה".

יש לך קרן צדקה על שמך, ספר לי קצת עליה.
"לי ולאימי תמיד היה חלום לעזור לבני נוער. הם האנשים המרכזיים בחברה, הם העתיד שלנו, ואנחנו משרישים בהם את הידע והחוכמה כיצד להפוך את העולם למקום יותר טוב. תמיד הסתובבנו בממפיס וראיתי ילדים בגילי שלא היו להם כלים נכונים של חינוך, של מוסר, כי החברה תמיד מסתכלת עליהם על פי כמה כסף ההורים שלהם מרוויחים והילדים האלה לא קיבלו הזדמנויות. אז תמיד אמרתי שאם תהיה לי את הפלטפורמה לעזור להם, אז אני אעשה זאת".

אתה נחשב לפעיל חברתי ויש לך דעות מוצקות על הרבה דברים שקורים בארה"ב. מה דעתך על כך שקולין קפרניק הפך להיות הפרזנטור של נייקי?
"אני מכבד את קולין קפרניק. אמא שלי תמיד לימדה אותי להעריך מישהו שנלחם בשביל משהו. אבי תמיד לימד אותי שאתה נלחם עבור משהו או נכשל בכל דבר. אני תומך בכל אידיאולוגיה שנלחמת עבור משהו. זאת לא הדעה שלי על הדברים, ולכולנו יש את הדעות שלנו, לכל בן אדם יש את הפרספקטיבה שלו. אני רואה שאנחנו מכבדים אנשים קלילים שהולכחם עם הזרם, אבל לא מכבדים את מי שחושב שונה מאיתנו כאשר הדעה היא רק שלהם, היא לא עובדה".

" אני מכבד כל דעה אלא אם היא שגויה ומנוגדת לאמת, וקפרניק נלחם עבור משהו שאני לא מאמין שהוא שגוי.אני מכבד אותו על זה שהוא נלחם על משהו ואני מכבד העובדה שהוא שהוא לא נשלט על ידי כסף. יש כל כך הרבה אנשים שכסף הוא האלוהים שלהם ואני לא מאמין בזה, אני מאמין שיש תכלית שהיא גדולה מכסף. אז אני מכבד אותו, אני מכבד את נייקי על הבחירה הזאת, ומצד שני, כל מי שמוחה נגדו או נגד נייקי – זאת זכותו".

"אמארה? האהוב עלי בכל הזמנים"
לבלאק לקח קצת זמן לעכל את אופציית מכבי. סין היתה על הקו גם כן, והתקווה למצוא קבוצה בליגה הטובה בעולם עדיין היתה שם, אבל ככל שהשיחות עם האלופה הישראלית התקדמו, בלאק התחיל לאהוב את הרעיון.

"דיברתי עם ג'רמי פארגו לפני שבאתי, והיתה לנו שיחה שממש פתחה לי את העיניים בקשר למכבי וישראל. הוא הצליח להשריש בי כבוד למכבי, לליגה ולישראל, דיברתי גם עם המאמן ספאחיה כמובן. מכבי שלחו לי סרטון עם כל ההישגים, הזכיות ביורוליג, האליפויות בליגה, הרגעים הבלתי נשכחים, ואתה פשוט רואה אליפות ועוד אליפות ועוד אליפות ואחרי כמה דקות אתה חושב שהארגון הזה חייב להיות ממש טוב לאורך ההיסטוריה כדי להרכיב רשימת הישגים כזאת. זה גרם לי להבין שאני צריך לקחת את מכבי מאוד ברצינות".

ראיתי אותך באימונים. אתה מאוד ווקאלי, נותן המון הערות ועצות. אתה מתעצב להיות המנהיג של מכבי?
"
אתה לא מכריז על עצמך כמנהיג. אלה מסביבך צריכים לשים אותך כמנהיג, אבל אני כן אומר שזה חלק מהאישיות שלי להיות ווקאלי, לקחת צעירים וללמד אותם כי ככה אני למדתי את המשחק. היו לא מעט אנשים כמו כריס פול שלקחו אותי תחת חסותם ולימדו אותי, אנשים כמו טרבור אריזה, פי ג'יי טאקר, שדרך אגב, מיד אחרי שחתמתי הוא אמר לי שאני אהנה כאן מאוד. אבל אתה לא צריך הגדרות כדי להיות אתה".

מה דעתך על האפשרות שאמארה סטודמאייר ישחק בהפועל ירושלים?
"אוקיי, אז סיפור מצחיק. אמארה סטודמאייר הוא למעשה השחקן האהוב עלי בכל הזמנים. החברים והמשפחה שלי יודעים את זה אז בשנת הרוקי, אחרי ששיחקתי נגדו, קיבלתי כל כך הרבה הודעות של 'איך היה, זה בטח היה אדיר, איך אתה מרגיש עכשיו, אני יודע שהתרגשת', ואני הייתי סופר נלהב אבל לא יכולתי לתת לאף אחד מסביב לראות כי הוא בקבוצה היריבה ולא יכולתי לתת לו לראות כי הרמה הגבוהה ביותר של כבוד היא להתחרות נגדו הכי חזק שאני יכול ולהרוויח את הכבוד שלו, נכון? אבל מאוחר יותר שוחחנו קצת ואמרתי לו שאני ממש מעריך את השחקן שהוא ואת השחקן שהוא היה וזה היה טריגר עבורי כדי להעלות את הרמה שלי. אז אני מכבד אותו המון ואם הוא יבוא לשחק בירושלים זה יהיה לי לכבוד להתחרות נגדו ואני בהחלט אעשה את זה, אבל זה יהיה כבוד לחלוק איתו את הפרקט".

סיפרת קודם לכן על המסורת של מכבי, איך אתה מרגיש לגבי הציפיות לעונה הזאת?
"אני מרגיש טוב לגבי זה, בשביל זה משחקים כדורסל, אנחנו צריכים להציב ציפיות לעצמנו. אנחנו משחקים כדי לנצח. לא פגשתי שחקנים שלא רוצים לנצח. מערכות היחסים האלה זה כמו נישואין בין קבוצה לשחקנים, אנחנו רוצים לנצח, הם רוצים לנצח, אנחנו צריכים 'להתחתן' ולנצח. באתי למועדון שיש לו היסטוריה ארוכה של נצחונות ואליפויות, וזו הסיבה שבאתי לפה".

סיפרו לך על האווירה בימי חמישי בערב בהיכל?
"כן, בהחלט סיפרו לי על זה ואני שמח שהם (האוהדים) בצד שלי. נשמע כאילו יהיה משוגע, שתהיה אווירה נהדרת להיות בה כשהאוהדים לצידך, אבל גם לא איכפת לי המתח של אוהדים שבאים נגדך במקומות אחרים, אני אוהב את זה, אני למעשה מתפקד יותר טוב בסביבות עוינות כי זה מביא את הצד השני של המתחרה שבי. אז אני נהנה מזה, מצפה ליורוליג".

ב-NBA האווירה אולי יותר בידורית ומשפחתית, אבל באירופה ובישראל יש יריבויות מאוד חמות. אתה מוכן לזה?
"חוויתי אווירות עוינות גם בקולג', אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר. אני מאמין שאסור לך לאבד את האופי ואת המוסר שלך רק בגלל ספורט. אני חושב שאנחנו שמים את הספורט במקום שבו אנחנו מרשים לאוהדים להפוך ללא אנושיים וזו אחת הטרגדיות של הספורט. כמה שמדברים על ספורטאים ועל רמת התשוקה שלפעמים יורדת, הרבה מהסיבות לכך זה בגלל האוהדים ובגלל שלהם מותר לעשות הכל ולנו אסור לומר או לעשות כלום ואנחנו צריכים לוותר על הרגשות ועל התשוקה שלנו, והם לא. אתה תמיד חייב לכבד, לא בשנה באיזה סביבה או באיזה אולם אתה, כבוד זה חובה, וזה מגיע למקומות שזה כבר לא מכבד וכמו שאמרתי, לא אנושי".

"למרות שאני ספורטאי ואני עשוי לשחק נגד יריב מר, אני עדיין בן אדם בסופו של דבר וצריך לכבד את זה. אם אתה רוצה להגיד לי שאני גרוע, כל דבר, זה בסדר, אבל לחצות את קו המוסר, ולזרוק דברים – אני לא יכול לזרוק חזרה, אז זה לא צודק שאתה יכול לזרוק עלי. אם אתה רוצה לדרדר את המצב ולזרוק עלי דברים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם לא הגזמנו. להיות אנרגטיים ולשרוק בוז זה דבר אחד, זה בסדר גמור כי זה לא אישי אבל כשאתה נעשה לא אנושי ומאבד את המוסר, שום דבר בעולם לא צריך להצדיק את זה".

מה למדת בינתיים על הרמה ביורוליג?
"צפיתי בקצת תקצירים מהיורוליג, ראיתי קצת חומרים משחקנים שאני עוקב אחריהם באינסטגרם ומהמעט שראיתי, הרמה ממש גבוהה. אני תמיד אומר את זה, חצי מהדראפט זה שחקנים מאירופה, זה מראה כמה הרמה כאן גבוהה וכמה כישרון יש כאן, אז אתה מתחרה נגד חלק מהשחקנים הכי טובים בעולם כשאתה במשחק ביורוליג, נקודה".

הדפס