פזמון חוזר: הנוסחה המנצחת של גלבוע/גליל

הזרים הבכירים עזבו? השלד הישראלי נשמר. אחרי ההצלחה בשנה שעברה, גלבוע/גליל שמרה על הנוסחה המנצחת ותקווה לשמור על ההצלחה. גרסת 2018/2019 של הצפוניים

עמרי מנהיים
עמרי מנהיים  08.10.18 - 14:03
תחילת כתבה

באו: בראיינט קרופורד, איאן מילר, ג'יימס קלי, גרג ווייטינגטון, קאדים ג'ק (שכבר עזב), אריאל נבון, נתנאל ארצי
עזבו: ג'ייקובן בראון, זאק לידיי, דיאנג'לו האריסון, אלייז'ה ג'ונסון, ג'אקורי וויליאמס, ספנסר ווייס
חמישייה מסתמנת: איאן מילר, בראיינט קרופורד, חואקין שוכמן, ג'ק ווייטינגטון, בן אלטיט

סיפור הקיץ: ממשיכים ביחד
בערך חצי מהקבוצות בליגה החליפו בקיץ כמעט את כל הסגל. אבל לא גלבוע/גליל, שבמקרה שלה ההיפך הוא הנכון. אמנם כל הזרים הוחלפו, ובצדק - כי באולם בגן נר קטן על זאק לידיי, ג'ייקובן בראון ודיאנג'לו האריסון, שהמריאו לחוזים גדולים בהרבה, באולימפיאקוס, ירושלים ורוסיה.

אבל בגזרת הישראלים, הקבוצה הצנועה מגן נר שמרה על כל השלד וגם התגאתה בכך, כאשר כל הארכת חוזה של שחקן לוותה עם תמונה ובה הכיתוב: "ממשיכים ביחד". ובכדורסל הישראלי, זה ממש לא דבר של מה בכך.

בזכוכית מגדלת: חואקין שוכמן
אם כבר המשכיות, אז הקפטן וחביב הקהל בעמק הוא הפנים שלה. עוד בסוף העונה שעברה, התחילו גישושים מכיוון מכבי תל אביב, ירושלים וחולון בנוגע לסמול פורוורד בן ה-23, אבל כולן נתקלו בתשובה זהה: לבחור יש חוזה, ואין בכלל על מה לדבר על מעבר למי מהקבוצות הללו.

העונה שעברה היתה הטובה ביותר בקריירה שלו עם 9.2 נקודות ו-5.4 ריבאונדים, כאשר הציפיה ממנו העונה היא לעשות קפיצת מדרגה נוספת. בקיץ הוא יהפוך לשחקן חופשי, ועם אכן יבצע את קפיצת המדרגה, צפו לקרב גדול על שירותיו.

באנקר: אריאל בית הלחמי והצעירים
זה היה הקיץ של אריאל בית הלחמי - מאמן שתמיד היה באיזור, אבל בחודשים האחרונים הפך לקונצנזוס. הטיקט שלו כבר שנים הוא היכולת לקדם שחקנים צעירים (ישראלים וזרים), וההצלחה המסחררת עם נבחרת העתודה שמה סטמפה על היותו אחד המאמנים הישראלים הטובים ביותר שיש.

בטח ובטח, לקבוצה כמו גלבוע/גליל, שמתאימה לו כמו כפפה ליד. הוא נותן הרבה דקות לישראלים ובשנים האחרונות פוגע בינגו באחוז גבוה מאוד מהזרים שהוא מביא לארץ.

כי ככה זה, מי שמגיע לגלבוע - סופח את ה-DNA של המקום. וה-DNA הזה כולל בתוכו מתן אשראי נרחב במיוחד לתוצרת כחול-לבן, כשלא סתם התגאה חיים אוחיון במסיבת העיתונאים לפתיחת העונה ששחקנים כמו עומרי כספי, ליאור אליהו, גל מקל ויוגב אוחיון עברו במועדון.

גם העונה, השלד הישראלי כאמור נשמר, והנתון הבא רק ימחיש עד כמה בגלבוע מאמינים בשחקן המקומי: הישראלים של בית הלחמי קיבלו בעונה שעברה ביחד 104 דקות בממוצע, מקום שני בליגה אחרי הפועל חולון. זאת למרות שהמדד הכולל של הישראלים היה הנמוך ביותר (!!) בליגה כולה: 23.9.

נכון, הדומיננטיות של הזרים בעונה שעברה היתה יוצאת דופן (לידיי, בראון והאריסון), אבל בגלבוע מבינים שמספרים הם לאו דווקא חזות הכל. הנוכחות של החבר'ה המקומיים על הפרקט בגלבוע מביאה רוח ולב, ולפעמים, זה שווה הרבה יותר מעוד נקודה או שתיים על הלוח.

ירים את ההיכל: בראיינט קרופורד
אם בית הלחמי ימשיך להצליח עם ההחתמות מעבר לים, אז הרכז הצעיר אמור להיות הכוכב הבא שעובר במדים האדומים-לבנים. לאחר שלא נבחר בדראפט, הוא קיבל בגיל 21 את החוזה המקצועני הראשון שלו, כשהוא מגיע אחרי עונת מכללות טובה מאוד בווייק פורסט עם 16.9 נקודות ו-4.9 אסיסטים למשחק. מדובר בשחקן ש"לא מפחד לקחת את המשחק עליו", ואחרי הזרים שעברו בקבוצה הזו בשנתיים האחרונות, הציפיות ממנו גבוהות מאוד, למרות גילו הצעיר וחוסר ניסיונו האירופי.

תסריט ריאלי: המשכיות היא דבר טוב, וגם אם הזרים העונה יהיו פחות טובים מאלו של שנה שעברה, גלבוע/גליל תמשיך להיות הסוס השחור של הליגה - קבוצה שבכל זמן ובכל מקום יהיה קשה לשחק נגדה, ותעביר עונה נוספת בשיפולי הצמרת.

התחזית: מקום 6-8.

 

הדפס